פחות עקשן מסמי עופר: המיליארדר סטיבן שוורצמן תרם 100 מיליון דולר לספרייה הציבורית בניו יורק

המחלוקות נעה סביב השאלה מהי הכרת התודה הראויה. הרשויות הציעו לקרוא על שמו את הבניין המרכזי של הספרייה, מבנה בן 98 שנה, הממוקם בשדרה החמישית. כדי לבצע את השינוי, הוחלט לחרוט את שמו של שוורצמן ב-5 מקומות שונים על הבניין.



אך מועצת הקהילה המקומית, המאשרת החלטות מעין אלה, לא התלהבה מהרעיון. היא פסקה כי ההחלטה לייצר 5 חריטות היא מוגזמת, ואינה מתאימה לרוחה של הספרייה הציבורית. היא אישרה חריטה ב-3 מקומות: על מדליון האבן בכניסה שבשדרה החמישית, ומשני צדי הכניסה ברחוב 42. אך היא דחתה את 2 החריטות הבולטות יותר: על שני כני האבן מתחת לעמודים הענקיים בכניסה הראשית. הנושא הועבר לדיון ברשות לשימור נקודות ציון של ניו יורק.



חברי הרשות לשימור הסכימו כי יש לתגמל את שוורצמן על התרומה העצומה, אפילו ביחס לאדם שהונו מוערך ב-6.5 מיליארד דולר על ידי "פורבס". אך הם התלבטו בשאלה האם זה יאה להזכיר את שוורצמן באותה נשימה כמו המשפחות אסטור, טילדן ולנווקס, שהונם אפשר את ייסוד הספרייה.



בשנות ה-90 פסלה רשות השימור הצעה לחרוט את שמו של היזם סמואל לה-פראק על מבנה מוזיאון גוגנהיים. בתגובה, משך לה-פראק את תרומתו, בגובה 10 מיליון דולר. ב-2002 תרם סמי עופר 20 מיליון שקל לבניית אגף חדש למוזיאון תל אביב, והיתנה את התרומה בקריאת המוזיאון על שמו ועל שם רעייתו. המוזיאון קיבל בתחילה את התנאי, אך חזר בו בעקבות מחאה ציבורית. עופר ביטל בתגובה את תרומתו.



דובריו של שוורצמן אמרו כי הנדבן אינו מתנה את תרומתו בקריאת הבניין על שמו או בכל דבר אחר. אך הפעם הסיפור הסתיים אחרת: רשות השימור הפכה על פיה את החלטת מועצת הקהילה המקומית ואישרה את כל 5 החריטות. ראש יחסי הציבור של בלאקסטון שנכח בדיון, מיהר החוצה כדי לבשר את החדשות הטובות למעסיקו.