>> "אם אני קונה רכב בפורד ואני עובד מדינה, אני יכול לחייב את המשכורת שלי בתשלומים חודשיים לפורד?" - כך תימצת ח"כ חיים אורון (מרצ) את הנושא שמטריד בימים אלה יותר מכל את ועדת הכספים של הכנסת.
לא רבים יודעים זאת, אבל כ-90 אלף עובדי המדינה שמנהלים את חשבונם בבנק יהב זכאים להטבה מוזרה: הם יכולים לקנות ולשלם באמצעות תלוש השכר, בלי להזדקק לכרטיס אשראי או להוראת קבע. אם עובד מדינה מרוויח 10,000 שקל בחודש, והוא רכש מקרר תמורת 2,000 שקל, תופיע לו בתלוש שורת "ניכוי בעבור מקרר" ולחשבון הבנק שלו יוזרמו רק 8,000 שקל. ליהב יש רשימה הכוללת כ-1,500 ספקים שמוכרים ביטוח, בגדים ומוצרי חשמל, שיש להם גישה ישירה לתלוש השכר.
נשמע מוזר? ובכן, המנגנון הזה משרת היטב את הספקים, ולא בטוח שהוא משרת כל כך טוב את עובדי המדינה עצמם. משמעות המנגנון הוא שהספק מקבל קדימות ועדיפות על פני כל התשלומים האחרים של עובד המדינה (למשל, תשלום ארנונה או חשבון מים). מבחינת הספק, זה בדיוק כמו למכור ללקוח מוצרים במזומן, שכן כל עוד העובד מועסק, תלוש השכר משמש כבטוחה והספק מקבל את זכות הבכורה על כספו.
ומדוע לא בטוח שזו הטבה? "מדובר באנשים שלא תמיד מנהלים רישום מסודר של משק הבית, ולכן אם אמכור לעובדי המדינה מוצרים באמצעות הוראת קבע, יש סבירות גבוהה שבעשרה בחודש לא יהיה להם כסף בחשבון. תשלום באמצעות תלוש המשכורת מאפשר לי להיות הראשון בתור שמקבל את הכסף", כך היטיב לתאר זאת אחד הספקים.
הנה, גם הספק עצמו טוען למעשה כי שימוש בתלושכאמצעי תשלום מעודד את עובדי המדינה לחיות מעבר לרמת החיים שלהם. זוהי "הטבה" מאוד מוזרה ובוודאי שאינה מחנכת לצרכנות נבונה, שכן היא מעודדת את העובדים לרכוש מוצרים ולהיוותר עם שכר נמוך יותר שממנו יש לממן את שאר צרכי החיים. המחיר מגיע בסוף, ובדרך כלל פירושו שעובדי המדינה נאלצים לחיות שוב ושוב על הלוואות שהמדינה מעמידה לרשותם בריבית נמוכה במיוחד של 3.2% (שקלית, שאינה צמודה למדד) - ריבית נמוכה לאין שיעור מזו שמקבל שאר הציבור.
ההתעקשות של הספקים לקבל תשלום אך ורק באמצעות התלוש היא כה משמעותית, עד כי ספק שאינו יכול לגבות מעובדי המדינה כסף באמצעות התלוש, פשוט מסרב למכור להם מוצרים. עד כדי כך נמוך האמון של כמה מן הספקים ביכולתם של העובדים לנהל היטב את משק הבית שלהם. מעניין שאף ספק אינו מתעקש לגבות כסף אך רק באמצעות תלוש השכר כשמדובר בשאר האוכלוסייה שמגיעה לחנויות. השאלה היא מדוע בכלל קיים מנגנון שכזה, ומדוע שעובדי המדינה לא ישתמשו בכרטיסי אשראי, הוראות קבע, צ'קים או מזומן, כפי שעושה שאר הציבור. לאיש אין תשובה ברורה לשאלה זו.
בבנק יהב, למשל, מסבירים שהסידור מאפשר לעובדים לרכוש מוצרים בהנחה קבוצתית, ושלא לכל העובדים יש כרטיס אשראי. נתונים מראים כי ל-76% מהאוכלוסייה היהודית יש לפחות כרטיס אשראי אחד, כאשר 24% הנותרים הם בעיקר חרדים, שממעטים להחזיק בכרטיסי אשראי, ומי שידו אינו משגת.
הטענות לפיהן שכרם של עובדי המדינה נמוך יחסית (ולכן אינם מקבלים כרטיסי אשראי) סותרות את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: בסוף 2007 היה השכר הממוצע במשק כ-8,000 שקל (ברוטו), בעוד ששכרם הממוצע של עובדי המדינה דווקא היה גבוה בהרבה - יותר מ-11 אלף שקל שהם יותר מ-8,000 שקל נטו. עובדי המדינה גם נהנים מהסכמי עבודה קיבוציים שמקנים ביטחון תעסוקתי גבוה יותר לעומת המגזר הפרטי. מדובר אף בקבוצה שאינה משלמת כמעט עמלות לבנק. לא תהיה זו טעות לומר כי הסיבה העיקרית שבגללה נמשכת ההטבה הזו היא כנראה כי "ככה זה היה כל השנים".
אמצעי הלחץ: שביתה
הדיון בדבר הגישה לתלוש הוא הסיבה שבגללה השביתה ההסתדרות לפני שבועיים את חלק ממשרדי הממשלה, וזו הסיבה שמי שביקש לגשת למשרד הפנים או למשרד הרישוי נתקל בדלת סגורה.
עד כה, התיר בנק יהב לכל הספקים עמם הוא קשור בהסכמים לגשת לתלוש השכר, אך כעת לא ברור אם יוכלו להמשיך לעשות זאת. הסיבה לכך היא שלאחר עשרות שנים שבהן סיפק שירותים לעובדי המדינה, הפסיד יהב במכרז החשב הכללי לפני שנה לטובת דיסקונט, שהפקיד בקופת המדינה כמיליארד שקל. הכסף ישמש למתן הלוואות לעובדי המדינה. בכך עתיד דיסקונט לחסוך למדינה כ-400 מיליון שקל בשבע השנים הקרובות. ב-50 השנים האחרונות נהנה יהב מהזכות הבלעדית לשרת את עובדי המדינה, וזאת בלי שנערך מכרז מסודר ובלי שיהב יוציא מכיסו פיקדון שישהה בקופת המדינה - דבר שזכה לביקורת אף מצד מבקר המדינה.
הסתדרות עובדי המדינה, שמחזיקה ב-25% מבנק יהב, בחרה להביע את טענותיה באמצעות מניעת שירותים מכלל האזרחים (משרדי הרישוי והפנים) - פריווילגיה השמורה למעט מאוד גופים במשק. אמרנו שדיסקונט זכה במכרז? ובכן, הדיון שנערך כרגע הוא באיזה מכרז בדיוק זכה דיסקונט, ומהם התנאים להם הוא זכאי.
ביהב טוענים שדיסקונט זכה אך ורק בזכות להעניק את ההלוואה (המסובסדת) לעובדי המדינה, כלומר בזכות להוות מתווך כלכלי בלבד בין המדינה לעובדיה. בדיסקונט טוענים כי זכו הן בזכות להעניק הלוואות והן בזכות להעניק את כל השירותים הבנקאיים לעובדים, כלומר להיות, באופן רשמי, הבנק של עובדי המדינה. למעשה, טוענים בדיסקונט כי הם זכו בזכות הבלעדית (מקרב הבנקים) לגישה לתלוש השכר של עובדי המדינה, שם יוכלו לבצע פעולות כגון הענקת הלוואות וגביית עמלות. עובד מדינה שבכל זאת מעוניין להפקיד את כספו ביהב יכול לעשות זאת, אבל במקרה שבו ירצה הלוואה מסובסדת מאת החשב הכללי, יוכל לקבלה רק מדיסקונט. מצד שני, ליהב, כמו לכל בנק אחר, שמורה הזכות להציע תנאים דומים למי שמנהל שם את חשבונו.
המכרז גם קובע בצורה ברורה כי הזוכה ייהנה מהזכות הבלעדית (או ליתר דיוק החובה) להקים סניפים בתוך משרדי הממשלה ועל קרקע הנמצאת במתחם הממשלה במקום בנק יהב. ואין מדובר בהטבה קטנה, שכן יהב - שעד כה היה הבנק היחיד שהפעיל סניפים בתוך משרדי הממשלה - עתר לבג"ץ בעניין זה בדרישה לאפשר גם לו גישה למיקום היוקרתי והרווחי. דיסקונט התחייב להקים 11 סניפים ממשלתיים, כלומר ממש בתוך בניין של משרדי הממשלה.
בג"ץ הוא שאמור להחליט בסופו של דבר במה בדיוק זכה דיסקונט, אך העניין, מתברר, מטריד מאוד גם את חברי ועדת הכספים, שערכו כבר כמה דיונים בנושא ואמורים להתכנס ולדון בעניין גם היום.
חשוב להדגיש: בשל תנאי המכרז, התנאים הבנקאיים של עובדי המדינה עצמם - שהשביתו את המשק - כלל אינם נפגעים, והם אדישים לזהות הבנק שיעניק להם את השירותים. הסיבה לכך היא שכל התעריפים והריביות נקבעו במכרז והם מובטחים לעובדים. אם כבר, עובדי המדינה רק נהנו מכך שיהב ודיסקונט התחרו על לבם. למשל, הם ייהנו מכך שלפי תנאי המכרז לא ייגבו מהם עמלות.
קריאת הפרוטוקולים של ועדת הכספים חושפת את חוסר בקיאותם של הח"כים בתחום הבנקאות. חבר הוועדה אורון הודה כי "פעם יחידה בחיים שלי דיברתי אתמול עם מנהל הבנק, ואמרתי לו שעד כאן הבנתי ועכשיו אני בוועדה. לא מכיר את בנק יהב ולא יודע שום דבר".
תנאי המכרז מתפרשים על פני 73 עמודים, אך דיוני ועדת הכספים ולמעשה הסכסוך כולו מתמצים בסעיף 15.4, הנמצא בעמוד 19 במכרז, שם נכתב: "למען הסר ספק, יובהר כי לחשב הכללי נתונה הזכות לאשר לגופים נוספים לבצע ניכויים שונים מתלוש השכר על פי שיקול דעתו הבלעדי".
משמעות הניכויים משכר העובדים היא גישה נוחה של הספקים לתלוש. אם יתיר החשב הכללי לכל הספקים לגשת לתלושי השכר של העובדים, יוכל יהב - כספק של שירותים בנקאיים - להמשיך לעבוד עם עובדי המדינה דרך תלוש השכר, כפי שהיה עד כה. בכך בעצם ירוקן יהב את זכייתו של דיסקונט מתוכן, ומכאן המחלוקת. חשוב לומר כי תנאי המכרז נקבעו על ידי החשב הכללי ולכן, אם יהב היה זוכה במכרז, היה נאלץ להודיע בעצמו לספקים על תום ההתקשרות עמם.
ביהב טוענים כי סעיף 15.4 קובע כי החשב רשאי להעניק לכל בנק את הזכות לבצע את הניכויים (ולא רק לדיסקונט), ודורשים להבין מדוע הוא מסרב להעניק את הזכות הזו לספקים נוספים (ובכללם יהב) במטרה לשמור על התחרותיות במשק. מיהב מסרו כי "הבנק מבקש להמשיך ולאפשר את הסדר הורדת החיובים ישירות דרך התלוש לכלל הגופים והבנקים ובכללם יהב, כפי שהיה נהוג עד כה, גם בעתיד ולא רק באופן בלעדי לדיסקונט".
"נתיר גישה לחלק מהספקים"
במשרד האוצר אומרים כי החשב הכללי כלל אינו שולל גישה של ספקים אחרים לתלוש השכר כל עוד הדבר נעשה על פי קריטריונים מוגדרים.
כך למשל, חברת H&O, שזכתה במכרז ממשלתי מסודר לאספקת ביגוד לשוטרים, כן תיהנה מגישה לתלושי השכר מאחר שעמדה בקריטריונים מוגדרים שיעמדו במבחן משפטי. לאוצר יש כוונה לאפשר גם לספקים של מוצרים סוציאליים (קרנות פנסיה וביטוח חיים) גישה לתלוש השכר. באוצר אומרים כי יהב, שהוא גוף מסחרי, איפשר לספקים לגשת לתלוש כראות עיניו ועל בסיס שיקולים עסקיים בלבד כמו עמלות שגבה מהספקים - דבר שאיפשר לו לבצע אפליה.
"המדינה", אומרים באוצר, "אינה גוף מסחרי ואסור לה להפעיל שיקולים עסקיים בבחירת הספקים, שכן מחובתה לשמור על הגינות ושקיפות". אם המדינה תאפשר לספק מסוים לגשת לתלוש, היא תיאלץ להתמודד עם עשרות אלפי ספקים שיבקשו גישה לתלוש השכר, ופירוש הדבר כי המדינה תיאלץ להקים מחלקה אדירה שתבצע "בדיקת נאותות" לעשרות אלפי גופים עסקיים. בנק יהב, כגוף עסקי, בחר לעשות בדיקות אלה במטרה לגזור עמלות ורווח שמנים - דבר שהמדינה אינה יכולה לעשות.
דובר ההסתדרות אמר: "הסליקה מהווה את האפשרות הטובה ביותר לעובדים לרכוש מוצרים בהטבות שונות. הורדה מתלושי שכר רק בעבור הלוואות שנלקחו מבנק אחד פוגעת בעיקרון השוויון. בקרב עובדי המדינה יש עשרות אלפי עובדים שבשל שכרם הנמוך אינם יכולים לקבל כרטיס אשראי, והתלוש הוא האמצעי היחיד לקבלת הטבות. תמוה שהחשב הכללי מקבל החלטה על מתן עדיפות לגורם אחד מבלי שהמכרז יחייב אותו בכך".
באוצר מסבירים כי תלוש השכר כאמצעי תשלום הוא שריד להסדר שהיה קיים מ-60' - אז לא היו במשק הוראות קבע, צ'קים וכרטיסי אשראי. עוד מדגישים באוצר, כי על אף שיהב מכנה עצמו "הבנק של עובדי המדינה", הרי שמבחינה חוקית מעמדו אינו שונה משום בנק אחר, אין לו מחויבות כלשהי כלפי המדינה ומותר לו לשנות את תנאי ההתקשרות עם הלקוחות בכל זמן שירצה. לדיסקונט אסור לעשות זאת, שכן הוא קשור בחוזה עם המדינה ולכן אסור לו, למשל, להעלות עמלות.
בדיסקונט מסבירים כי "כדי לגשת לתלוש, יש צורך לענות על ארבעה קריטריונים: הפרשות סוציאליות כמו קרן השתלמות, דמי חבר לוועד העובדים, מועדוני צרכנות שפועלים תחת פיקוח החשב וכל גוף שזכה במכרז החשב. רק הקריטריון האחרון הוא שנתון להחלטת החשב הכללי שאחראי על המכרזים".
בדיסקונט מפרידים בין ספק המספק שירותי בנקאות לבין ספק המוכר מוצרים אחרים כמו הלבשה או מוצרי חשמל. "דיסקונט שילם למדינה כמיליארד שקל בעבור זכות הגישה לתלוש השכר כספק בלעדי לשירותים בנקאיים, בניגוד ליהב שמנסה לזכות בזכות הזו בלי שישלם אפילו שקל אחד", אומרים בבנק. "לספקים אחרים, שזכו במכרז (דוגמת H&O), אין ולא תהיה בעיה לגשת לתלוש שכן הם אינם ספקים בנקאיים".
עוד מציינים בדיסקונט כי לפני קיום המכרז "למתן הלוואות, משיכת יתר ושירותים בנקאיים לעובדי המדינה", הציג יהב מכתב בפני ועדת המכרזים, ובו ציין כי "אין תקדים למכרז על מלוא שירותי העו"ש". בכך, סבורים בדיסקונט, מודה יהב בעצמו כי המכרז היה על שורה של שירותים בנקאיים ולא רק על מתן הלוואות.
בדיסקונט מדגישים כי "טענות יהב בנוגע לסוגיית הניכויים מתלושי השכר נדונו וכבר נדחו בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בספטמבר 2007, במסגרת עתירה קודמת שהוגשה מטעם יהב בנושא, וכעת מנסה יהב לעקוף את פסק דינו של העליון".
"כל המשתתפים במכרז עשו זאת בעיניים פקוחות, ודיסקונט מצא לנכון לשלם מיליארד שקל כדי להפוך לסוכן הבלעדי של המדינה בכל האמור לשירותים בנקאיים בלבד", אומרים בדיסקונט, ומזכירים כי הבנק קיבל על עצמו עול פיקוח מטעם החשב הכללי - פיקוח שיהב אינו כפוף לו.
החשב הכללי ובנק יהב נלחמים על התלוש של עובדי המדינה
טל לוי
28.4.2008 / 7:38