שנתיים מאסר הוטלו על עורך הדין קרקובר - שהורשע בהעלמות מס בהיקף של כ-5.5 מיליון שקל

קרקובר, המכהן כעו"ד זה כ-20 שנה ומתמחה בדיני מקרקעין, הורשע ב-13 עבירות על פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ. הוא העלים הכנסות שהיו לו מעיסוק בקבלנות בניין וממכירות דירות בשנים 2002-1998, וכן נמנע מתשלום מע"מ בגין מכירת הדירות.



השופט ירון לוי מבית משפט השלום ברחובות, ציין בגזר הדין מאתמול כי "המאפיין המשותף לעבירות ולעבריין בענייננו הוא שכל המעשים בגינם נותן הנאשם את הדין נגועים בכזב וברמייה, באופן שבמציאות דבר אינו כפי שהוא נראה על פני הדברים".



כך לדוגמה, רכש קרקובר מגרש ברחובות ב-98' במסגרת עסקת קומבינציה, וערך חוזה קומבינציה למראית עין, לפיו כביכול רכשו יחד עמו שני אנשים נוספים את הזכויות במגרש, במסגרת עמותה שלא היתה ולא נבראה. בהתאם, הגיש קרקובר הצהרה כוזבת למשרדי מיסוי מקרקעין, לפיה רוכשי המגרש הם שלושה.



בין השיקולים להחמרה בעונשו של קרקובר ציין השופט את חומרת העבירות, שכולן כמעט מסוג פשע, עבירות שהעונש המירבי עליהן הוא 5 ו-7 שנות מאסר וכן קנסות משמעותיים; את משך התקופה בה נעברו העבירות; את השיטתיות של העבירות; וכן את סכומי העלמת המס הנכבדים.



"יש בבחינת היחס בין סכומי ההעלמה לבין ההכנסה המוצהרת בכדי ללמד על עוצמת תאוות הבצע שהניעה את הנאשם", ציין השופט.



עוד ציין השופט לחומרה את העובדה שקרקובר העלים לחלוטין מפקיד השומה את עיסוקו כקבלן בניין ואת כל הכנסותיו מעיסוק זה. בנוסף, ציין השופט כי מעשי המרמה לא כוונו רק להונאת שלטונות המס אלא גם כלפי רוכשי דירות תמימים, והדגיש את ניצול אמונם של אותם רוכשים ואת עוגמת הנפש שנגרמה להם.



"יוטעם כי יש לראות בחומרה התכנון המוקדם והתחכום הרב המאפיינים את מעשי הנאשם - שנקט בכל תכסיס אפשרי, מזימה ומחשבת זדון, בכדי להסוות את הכנסותיו ולהימנע מתשלום מס אמת. הנאשם פעל בדרך נפתלת, מתוחכמת וערמומית, והפיל ברשתו אנשים נוספים שהתפתו ליתן בו אמון, ובעיקר בשל היותו עורך דין - מתוקף נסיונו הרב, בקיאותו, מקצועיותו הממושכת".



"התמונה המתקבלת ממכלול הראיות שנשמעו בפני בית המשפט, היא שהנאשם ניצל באופן ציני ובוטה את מעמדו כעורך דין, את היותו בעליו של משרד עורכי דין, ואת המוניטין שיצאו לו כמומחה בתחום המקרקעין, כפי שפורט בהרחבה לעיל. אלמלא היה הנאשם עורך דין, ספק רב אם יכול היה להצליח במעשי המרמה וההונאה בסכומים כה גבוהים ובמשך תקופה כה ארוכה", קבע השופט.



לדברי השופט, לא הוכחו ואף לא נטענו נסיבות אישיות קשות של קרקובר, היכולות ליתן הסבר לפעולותיו והוסיף כי קרקובר לא טען כי נזקק לסכומים אותם העלים. "המסקנה המתבקשת היא שתאוות בצע כסף היא המניע העיקרי למעשי הנאשם".



השופט ציין כי על בית המשפט להטיל בנסיבות אלה "ענישה ממשית ומחמירה למען יראו וייראו, ויידעו הנאשם ודומיו, כי השולח ידו בכספי הציבור לא יימלט מאימת הדין, וכי יש דין ויש דיין".



(פ 1333/05)