לכל משבר יש שני צדדים. גם למשבר האורז המתעצם. מול המפסידים הגדולים - עניי העולם, שהמזון הבסיסי שלהם מתייקר והם עלולים להישאר רעבים - יש לא מעט חברות, במיוחד ישראליות, שעשויות להיות המרוויחות הגדולות מהמשבר.
מדובר בחברות שמתמחות בטכנולוגיות מתקדמות לשיפור יבולים, השקיה חסכונית, חממות, גידולי מטעים, בתי קירור, בתי אריזה, יצוא פירות רגישים - וכל מוצר שיכול להניב תפוקה גבוהה יותר מכל דונם ולהגדיל את ההכנסה של החקלאים.
הודו, יצרנית האורז השנייה בגודלה בעולם והיצואנית השלישית (4 מיליון טונה בשנה), מהלכת על חבל דק בכל הקשור לאורז. מחסור באורז לא צפוי שם, אך הממשלה רוצה יותר מכל לבלום את עליית מחירו, כדי להימנע מאי שקט חברתי. האורז בהחלט יכול להיות סיבה לכך.
בהודו מדברים אמנם על מחיר הבצל כמה שמסמל יותר מכל את התייקרות המחירים, אך עדיין, מאות מיליוני הודים (כ-65% מהאוכלוסייה) חיים על אורז כמרכיב מזון מרכזי. כדי לנטרל לחצים חיצוניים לעליות מחירים בתוך הודו, בהמשך לעליות המחירים של האורז בבורסות העולם, הטילה ממשלת הודו לפני כחצי שנה איסור על יצוא אורז. בהמשך בוטל האיסור בלחץ סוחרים והוחלף בהיטל על יצוא אורז, שבאחרונה הוכפל, ובתחילת אפריל פורסם בתקשורת על חידוש האיסור ליצוא אורז - הכל כדי למנוע ספקולציות של סוחרים מקומיים, שעלולות להזניק את מחיר האורז.
בנוסף למאבק היומיומי באינפלציה ובעליית מחירי האורז, פתחה הממשלה בניו דלהי במאבק לטווח הבינוני והארוך בתחום הבטחת המזון. הרקע למאבק זה הוא ירידה ביעילות ובהכנסות של החקלאי ההודי, בעיות אקלים ומעבר לגידולי ביו-דיזל, איומי השוק הפתוח, אבטלה, התאבדויות של חקלאים שנקלעו למצוקה כלכלית וירידה בהשקעות בהודו.
ההודים החליטו שכדי להתמודד עם האיומים שמולם הם ניצבים, עליהם להיות תחרותיים, לגוון את מקורות המזון שלהם ולהבטיח תעסוקה ומחיה לחקלאים. לצורך זה סימנה הודו כיעד מרכזי את החקלאות המעובדת המבוססת על טכנולוגיה מתקדמת, ובין הגידולים שכבר קיימים ושהם יעד לטיפוח נכללים בננות, תפוחים, פפאיה, הדרים, פטריות, עגבניות, בצל, תפוח אדמה מתוק, ג'ינג'ר ופלפל שחור.
האסטרטגיה החדשה ומשבר האורז הביאו לישראל לפני כשלושה שבועות את מנכ"ל משרד החקלאות ההודי, פי.קיי. מישרא, בראש משלחת של ראשי מחוזות, לדון בהמרצת שיתוף הפעולה עם ישראל בתחום החקלאי. המטרה המרכזית: להגדיל בשיעור ניכר את התפוקה מכל דונם - בראש ובראשונה של המזון הבסיסי, האורז, אבל לא רק. הודו רוצה להיעזר בחברות ישראליות כדי לבצע את השדרוג העצמי בתחומי החקלאות הנוספים, לפתח טכנולוגיות חקלאיות ולהפוך למובילה עולמית בתחום. לצורך זה נפגשה המשלחת, בתיווך מכון היצוא, עם כמה חברות ישראליות.
שתיקה זהירה
בראיון ל-TheMarker מישרא אמנם פירט את מטרות ביקורו בישראל, אך לא הרחיב את הדיבור על המשבר העולמי והשפעתו על הודו. צחי זלצר, הנספח המסחרי של ישראל בהודו, ניסה להסביר את הסיבה לכך: "הודו מייצרת ומייצאת אורז, אבל גם קונה חיטה מקנדה ומאוסטרליה וסחורות אחרות, כמו נפט, מכל העולם. ההודים חייבים לנהוג בזהירות. המשבר הוא לא רק באורז, וכשהם יודיעו שהם לא מייצאים, מישהו אחר עלול לא למכור להם חיטה". בנוסף, לדבריו, משבר האורז בעולם אינו תופס כותרות בעיתונות ההודית, ומדווח בשולי החדשות.
מישרא עצמו אומר כי "אנחנו נמצאים בקשר עם ממשלת ישראל וחברות עסקיות בעניין שיתוף פעולה בחקלאות. יש לנו מזכר הבנות עם ישראל שקובע ששיתוף הפעולה הכלכלי , כולל בחקלאות, יכול להניב תועלת לשתי המדינות. הודו תלמד מהניסיון הישראלי לגבי הדרכים לניצול אופטימלי יותר של משאבים. באותו הזמן ישראל תקבל גישה לא רק לשוק גדול במיוחד, אלא גם לניסיון ההודי בפיתוח טכנולוגיות והתאמתן לצורכי מדינות מתפתחות.
"הכנו תוכנית לשיתוף פעולה עם ישראל במגוון תחומים, כמו טכנולוגיה לשיפור איכות הגידולים החקלאיים וכמותם, מחקר חקלאי ושימוש יעיל במים (כמחצית ממי ההשקיה בהודו מתבזבזים בהיעדר תשתית יעילה - א.ק)", אומר מישרא. לדבריו, המשלחת שהגיעה עמו לישראל כוללת גם בכירים ממדינות ומחוזות שונים בהודו, כדוגמת המדינות האזוריות גוג'ראט, האריאנה, רג'סטאן ומהרסטרה. הוא ציין כי פוטנציאל שיתוף הפעולה עם ישראל כולל גם פרויקטים מטעם הממשלות האזוריות, ולא רק של הממשלה המרכזית.
המשלחת שהגיעה לישראל הכינה שיעורי בית מוקפדים. "לפני שבאנו הגדרנו אספקטים שנרצה להתמקד בהם בביקור", אומר מישרא. "הראשון הוא שימוש יעיל במים, מכיוון שישראל הגיעה להישגים מרשימים בעניין זה - בין אם זה מערכות השקיה או מערכות אחרות לטיפול במים. יש חלקים, במיוחד במערב רג'סטאן וגוג'ראט, שיש להם יכולת נמוכה של ניצול מים יחסית לשאר המדינה. המומחים הישראלים יכולים להיות מאוד רלוונטים במקומות אלה.
"תחום נוסף הוא הטיפול בתנובה לאחר איסופה, במיוחד בפירות וירקות. גם כאן ישראל הגיעה להישגים נאים והצליחה לגדל פירות וירקות מצוינים ולייצא אותם בלי לפגוע באיכותם. הרעיון שלנו הוא לקיים שיתוף פעולה עם חברות מישראל, שיביא להשבחת כל מה שקשור בנטיעות וישום חקלאי", מוסיף מישרא.
מסורת משותפת
המשלחת ההודית נפגשה עם שר החקלאות, שלום שמחון, אך חלק לא מבוטל מהביקור הוקדש לחברות כמו קבוצת יבנה ומהדרין, שמתמחות בטיפול בפירות וירקות לאחר איסופם. "אנחנו מתעניינים בכל מה שקשור לגידולים - משלב הנטיעות עד לשיווק. זה כולל טכנולוגיות של בתי אריזה וחברות סטארט-אפ שמפתחות טכנולוגיות שנוגעות לעניין", אמר מישרא.
בעיית החקלאות ההודית נראית גם במספרים. לדברי מישרא, הצמיחה בהודו מהירה ומגיעה ל-9% בשנה, אך צמיחת החקלאות מפגרת אחריה ומגיעה ל-2% בלבד בשנה. המשמעות: יש לאן להתקדם, וחברות ישראליות יוכלו להפיק מכך רווחים גבוהים.
ואם זה לא מספיק ברור, מישרא מציג נתון מבטיח נוסף, מבחינת הפוטנציאל. "בהודו יש 120 מיליון בעלי חוות, ואפשר לשדרג את דרכי עבודתם. לישראל ולהודו יש מסורת ארוכה של שיתוף פעולה בתחומי החקלאות, אך בהיקפים קטנים. כבר לפני 20 שנה הגיעו חברות ישראליות להודו (כדוגמת נטפים בתחום ההשקיה - א.ק). עכשיו אנחנו רוצים להרחיב את זה".
לדבריו, "אנחנו צריכים ללמוד מהניסיון הישראלי. כמו במדינות צומחות אחרות, החקלאות אצלנו נמצאת במגמת ירידה. בהודו ירד חלקה של החקלאות בתוצר המקומי הגולמי ב-20 השנים האחרונות מ-50% ל-18%. מנגד, כוח העבודה התלוי בחקלאות לא ירד משמעותית, ונותר כ-60%. זה אומר שצריך לשפר את יעילות החקלאות.
"בנוסף, אנחנו צריכים לפתח את התחום המשיק לחקלאות, של תעשייה חקלאית ותהליכים חקלאיים. זה ייצור עוד הזדמנויות תעסוקה. בהקשר זה יכול להיות רלוונטי עבורנו הניסיון הישראלי בשימוש יעיל במים וגיוון גידולים עם ערך מוסף גבוה יותר", אמר מישרא.
למרבה ההפתעה, למרות הרצון העז בהודו לשפר את התפוקה ולגוון את הגידולים החקלאיים, הממשלה אינה מעניקה הטבות לעידוד השקעות זרות בחקלאות. "הסיוע הממשלתי אינו ניתן במענקי השקעות, אלא בתשתיות. הממשלה מתמרצת את החקלאים להעלות את השימוש בהיי-טק לשיפור היעילות", אמר מישרא.
"המסר שאני רוצה להעביר בביקור הוא, שאנחנו מעריכים את ההתקדמות הישראלית בתחום החקלאות ובתחומים אחרים, שהתרחשה חרף מגבלות של משאבי טבע. בהרבה אזורים בהודו שורר אקלים דומה לזה שבישראל. הודו צומחת במהירות והיינו רוצים לשדרג את הטכנולוגיה שלה גם בתחום החקלאי", סיכם.
לא על האורז לבדו: לויתן אנרגיה תספק להודו טכנולוגיה להפקת אנרגיה מרוח ומגלים ב-50 מיליון דולר
הסכם לשיתוף פעולה במחקר ובפיתוח תעשייתי בהיקף של יותר מ-50 מליון דולר נחתם באחרונה בין חברת לויתן אנרגיה לחברת מייפל ליף אינדיה (Maple Leaf India PVT) ההודית.
לפי ההסכם תספק לויתן אנרגיה לשותפה ההודית טכנולוגיה לשיפור האווירודינמיקה של תחנות הרוח שלה באזור קראלה (Kerala).
חוות הרוח תספק חשמל ל-900 אלף בתים בהודו ותחסוך שחרור פחמן דו-חמצני בהיקף של 450 אלף טון.
בנוסף, ישתפו החברות פעולה בפיתוח הטכנולוגיה של חברת לויתן בתחום הפקת אנרגיה מגלי הים ויישומה באוקיינוס ההודי, וייצרו במשותף את מוצרי לויתן לאנרגיית רוח לשימוש בהודו.
לוויתן אנרגיה פועלת בתחום האנרגיה המתחדשת ומתמקדת בפיתוח טכנולוגיות לייצור אנרגיה מרוח, גלי ים, מים זורמים בצינורות וזרימה תת-מימית. בחברה מאמינים כי הטכנולוגיות האלה משפרות את הניצול של האנרגיות בשיעורים גבוהים יחסית לטכנולוגיות קיימות.
לויתן אנרגיה בונה ומיישמת חוות ניסויים בממדים קטנים בפארק התעשייה רותם, הממוקם במדבר הנגב. הפארק מדגים את הביצועים תוך שימוש ברכיבים שנבנו על סמך חוקי דינמיקת הנוזלים ואשר מוצמדים לטורבינות המייצרות אנרגיה.
ההסכם נחתם במהלך ביקור משלחת ישראלית בהודו, שבה לקחו חלק החברות אן-סטורג', הם-לט, אוריונסולאר, EWA, רמות, לוז VST ו-II.
את המשלחת יזמה הזרוע של משרד התמ"ת ליישום הסכמים לשיתוף פעולה בחו"ל במחקר ופיתוח (מתימו"פ) וארגון GITA המקביל בהודו.
ההזדמנות הגדולה של השבבים הקטנים
לחברות הישראליות העוסקות בתחום השבבים יש פוטנציאל גדול לשיתוף פעולה עם הודו: ממשלת הודו החליטה לפתח את תחום השבבים ולהשקיע בו 7 מיליארד דולר עד 2010, והנספח המסחרי של ישראל בניו דלהי, צחי זלצר, החל לדחוף לשיתוף פעולה בין תעשיות השבבים בשתי המדינות.
"כשזה יקרה, זה יתפרץ בגדול, ואני מקווה שמכיוון שהיינו הראשונים, נזכה בנתח משמעותי מזה", אומר זלצר. לדבריו, ב-2007 הודיעה ממשלת הודו על הקמת פארק גדול של מפעלים ליצור שבבים (פאבים) שקיבל את הכינוי "פאב סיטי" ליד היידרבאד. תמריצים ממשלתיים מובטחים למשקיעים.
משלחת של איגוד השבבים ההודי ביקרה בישראל לפני כשבועיים ונועדה, בסיוע מכון היצוא, עם חברות ישראליות מתחומי הייצור, התכנון ועיצוב השבבים. היה זה ביקור גומלין לביקורה של משלחת ישראלית מהתחום שיצאה להודו לפני כמה חודשים, שבמהלכו הודיעה חברת השבבים הישראלית טאואר סמיקונדקטור על מגעים לשיתוף פעולה בהודו. גם בביקור הנוכחי נפגשו בכירי טאואר עם ההודים, אך לא נמסר על התקדמות במגעים מעבר להיכרות רשמית עם בכירי החברה.
"הרעיון הוא לאתר אפשרויות לשיתוף פעולה עם חברות ישראליות", אמר ראש המשלחת, ב. וו. נאידו, המשמש מנכ"ל חברת סיסטמס סמאינדיה (Systems SemIndia) - מהחברות הגדולות בהודו בתחום השבבים. "אנחנו מאמינים שלחברות ישראליות יש קניין רוחני רב שיש לו פוטנציאל למסחור בשוק ההודי. החברות הישראליות יכולות להביא את הקניין הרוחני, חברות הודיות יכולות להביא את הניסיון של הייצור וניתן יהיה לשווק את המוצרים בשוק ההודי הגדול".
על שיתוף הפעולה עם טאואר סמיקונדקטור אמר נאידו: "לישראל יש בסיס ייצור יציב בתחום השבבים, שיכול להיות שימושי לחברות הודיות שרוצות לפתח את תעשיות השבבים. טאואר סמיקונדקטור מחפשת מיזם משותף בהודו, ועלינו לגלות אם ניתן לשתף פעולה עמה. הרבה חברות ישראליות דנות עמנו על שיתוף פעולה, ואני סבור שיש שיחות פוריות גם עם חברות נוספות".
שווי שוק השבבים בהודו יגיע, לפי ההערכות, ל-16 מיליארד דולר ב-2015. שוק האלקטרוניקה כולו יגיע ל-40 מיליארד דולר. לדברי נאידו, בהודו פועלים מפעלים ישנים לייצור שבבים, ובתוך שלוש שנים יוקמו כמה מפעלים חדשים. כ-120 חברות הודיות פועלות כיום בתחום תעשיית השבבים.
הישראלים שירוויחו ממשבר האורז
אורה קורן
29.4.2008 / 7:34