כדי להביא להצלחת ההנפקה הוסיפו החתם הראשי, אקסלנס חיתום, וחתמי המשנה - מיטב חיתום וכלל פיננסים חיתום, מנגנון לשיתוף ברווחים באמצעות הגדלת הריבית בהתאם להצלחת הקבוצה. בסוף אותו חודש ניסתה גלובוס איימקס להנפיק, אבל הניסיון לא צלח. הסיבה לכך היתה שלא התקבל אישור מהבנקים על הסרת השעבוד על החוזים להפעלת בתי הקולנוע, כפי שהתחייבה גלובוס איימקס לפי טיוטת התשקיף.
חבלי הלידה היו אמנם קשים, אבל במארס 2007 הצליח גלובוס להביא את החברה לבורסה בתל אביב ולגייס 55.2 מיליון שקל. כספי ההנפקה שימשו לפירעון הלוואות ולרכישה של ארבעה בתי קולנוע מקבוצת החברות שבשליטתו.
כיום נסחרת האג"ח של גלובוס בתשואה של 40%. בעוד כחודש גלובוס יצטרך לחלק לבעלי האג"ח 6 מיליון שקל ריבית, והמשקיעים מודאגים. "ספק גדול מוטל על התשלום הזה. המצב הכספי בגלובוס לא טוב, לא ברור מהיכן יביאו את הכסף. נניח שהוא יצליח לשלם את הריבית. בעוד שנתיים הוא צריך להחזיר קרן. מאיפה הוא יביא את הכסף? הוא כל הזמן מדבר על הפריצה של בתי הקולנוע ומעבר לרווחים - אבל שום דבר לא קרה", אומר משקיע מוסדי באג"ח החברה.
החברה ממשיכה להציג הפסדים בשורה התחתונה ואת 2007 חתמה עם הפסד של 9 מיליון שקל. כיום לא נראה באופק שינוי מהותי בפעילותה, ולא נראה שתעבור לרווחים בזמן הקרוב. כך שמנגנון ההטבה שמבטיח למחזיקי האג"ח השתתפות ברווחים (אם ה-EBITDA יהיה גדול מ-10 מיליון שקל) יהיה חסר משמעות כשתגיע העת לחלוקת הריבית.
גלובוס שרואה את זינוק האג"ח ניסה להרגיע את המשקיעים. בהודעה ששיגרה החברה לפני כחודשיים הודיעה כי אושרה בישיבת הדירקטוריון רכישת אג"ח. בשוק ההון אהבו את ההודעה ומחיר האג"ח זינק ב-13% תוך שבועיים. ואולם הודעות לחוד ורכישות לחוד - לחברה ולבעל השליטה אין כסף - ומשאיחרה להגיע הרכישה בפועל צנח המחיר בחזרה. ולמשקיעים יש ממה לדאוג: החברה מפסידה וכאמור לא נראה שינוי באופק.
השעבוד הקיים על חוב המשקיעים הוא קולנוע האיימקס באילת, שקיבל שווי נדיב של כ-30 מיליון שקל. גם אם השווי בהערכת השמאי מדויק - הוא לא יספיק לכסות את החוב למשקיעים ואת הריבית המובטחת בסכום הגבוה מ-60 מיליון שקל.
חגיגה של 85 מיליארד שקל
85 מיליארד שקל גויסו ב-2007 באג"ח לא ממשלתיות. הציבור והמשקיעים המוסדיים השתתפו כולם בחגיגת ההנפקות באחד העם. השווקים גאו, הנזילות היתה גבוהה, תחום החיתום שיגשג ומנהלי ההשקעות שיחרו לתשואה מפתה. עם הון עצמי מצומק והרבה אמביציה, הגיעו גם חברות קטנות ולא מוכרות לגיוס חוב בשוק ההון הרותח, שאסף גם סחורה מפוקפקת. עכשיו, כשהסנטימנט שונה לגמרי, הנזילות התייבשה והמימון מתייקר - עולים סימני שאלה בחברות באשר להחזר החוב למשקיעים.
הקרקע הנוחה הביאה גם חברות חדשות לגייס הון לפעילות. חלקן טבלו במגזר העסקי בעבר וצצו גם פנים חדשות לגמרי.
"פעילותה השוטפת והעתידית של דיידלנד תלויה בין היתר בזמינותו, קשריו ויכולתו של אלי ברדוגו, בעל השליטה בחברה, לבצעה" - כך נכתב בתשקיף של חברת הנדל"ן מגדלי דיידלנד, שגייסה חוב של 107 מיליון שקל לפני כשנה. עוד נכתב בתשקיף: "אם לא יתאפשר לו (לברדוגו, ש"מ) להמשיך בפעילותו בחברה, עשויה להיגרם הרעה בפעילותה".
ההצהרה התשקיפית של החברה אכן התממשה. לפני כחודשיים מת בעל השליטה ומאז מצב החברה רק מתדרדר. החברה עדיין לא פירסמה את הדו"חות השנתיים ל-2007, המנכ"ל ירון אילוז, וסמנכ"ל הכספים ליאור שלמה, סיימו את תפקידיהם. תשואת האג"ח זינקה ליותר מ-130%.
מה שמעורר תהיות במקרה של דיידלנד הוא האמון שהעניקו המוסדיים בפעילותו וביכולותיו של ברדוגו, שהיה דמות אנונימית בשוק ההון. גם השעבודים שניתנו מול החוב לא יעזרו למשקיעים שמחזיקים באיגרת ששוויה צנח ל-19 אגורות. החברה אמנם שיעבדה כסף מזומן בפיקדון אצל הנאמן - אבל היקף הפיקדון נאמד בשני תשלומי ריבית, 16 אגורות, בתוספת הריבית שנצברה.
לחברה יש גם קרקע בשווי כ-13 מיליון דולר, אך השעבוד הראשון של הקרקע הוא בעבור בנק אמריקאי ולא נראה כי בעלי האג"ח יקבלו נתח מהכסף שיתקבל עם מכירתה. לאור הקשיים ניצבות על הפרק שתי הצעות לרכישת הפעילות וחוב המשקיעים. בינתיים, הודיעה הבורסה לחברה כי אם לא תפרסם דו"חות בימים הקרובים, יופסק המסחר במנייתה בתחילת החודש הבא.
עוד סיפור קשה הוא זה של חברת טי.אר.די. לפני כשנה הוגשה נגד החברה, המייצרת מוצרים בתחום הרפואה הדנטלית, תובענה ייצוגית. התביעה, כך נכתב, מגיעה על רקע "המעילה באמון המשקיעים על ידי שימוש בכספי הנפקה להשקעות ספקולטיוויות".
הצרות של טי.אר.די התחילו לאחר הנפקתה. החברה גייסה באפריל 2006 46 מיליון שקל, מהם 34 מיליון שקל באג"ח והשאר במניות. כמה חודשים לאחר מכן, משלא נמצאה פעילות מתאימה להשקעת הכסף, פתחה החברה פוזיציות במטבעות ובאופציות מעו"ף. ההימור לא היה מוצלח ושוק הנגזרים גבה מהחברה 20 מיליון שקל - כ-60% מסכום החוב שגויס. בתגובה לאירוע דרשו מחזיקי האג"ח פירעון מיידי. החברה טענה מנגד כי המקרה, לפי שטר הנאמנות, אינו עילה לפירעון מיידי.
ההשקעה הכושלת של טי.אר.די הגיעה לאחר שהחברה לא מצאה באותה תקופה נתיב השקעה אטרקטיווי יותר לכספי המשקיעים. לא פעם, לאחר הגיוס, פעילות החברה שלשמה גויס הכסף מתעכבת. לא כל חברות הנדל"ן מתהדרות במוניטין של יצחק תשובה או בקשרים של לב לבייב. ליזמים ולחברה לוקח זמן לאתר עסקות, לקבל את האישורים המתאימים ולהתניע פעילות בשטח. עד אז, ברוב המקרים, שוכב הכסף שגויס בחשבונות החברה. בכל מקרה, העיכוב בהתנעת הפעילות גורם לשחיקת משאבי החברה; החברה מתחייבת לשלם שיעורי ריבית גבוהים מהריבית שהיא מקבלת על הכסף - מצב שלא פעם דוחק את החברות לבצע עסקות.
המקרה של חברת הנדל"ן יולי שוקי הון ממחיש את העניין. עברה כבר שנה מאז רכש הנרי קויפטייל את השליטה בחברה (ליבר לשעבר). למרות זאת, לא נראה כי פעילות החברה מתרוממת והיא עדיין שלד בורסאי בלבד. עם רכישת החברה, שהיתה מצויה בקשיים כספיים, הותוותה אסטרטגיה לפיה תעסוק יולי בהשקעות בתחום הנדל"ן - נכסים מניבים ופיתוח מקרקעין - תוך התמקדות בהשקעות בעלות ערך מוסף. מאחורי האסטרטגיה עמד ניסיונו הפורה של בעל השליטה, קויפטייל, המתמחה בשוק הנדל"ן האמריקאי.
ביוני 2007 גייסה החברה 116 מיליון שקל למימון הפעילות. חודש לאחר מכן התפוצצה בועת המשכנתאות האמריקאית והמשק האמריקאי גלש להאטה. בדצמבר 2007 נראה היה כי למרות הקשיים מצאה יולי נכסים אטרקטיוויים לרכישה והחברה מעבירה הילוך - היא חתמה על מזכר הבנות לרכישת 21 מרכזים מסחריים בארה"ב תמורת 190 מיליון דולר. ואולם לפני כחודש ירדה העסקה מהפרק. בהיעדר קרקע מתאימה לביצוע עסקות, פירסמה החברה בתחילת אפריל הודעה שלפיה פנו לבעלי השליטה בהצעה לרכישת השליטה בחברה והכנסת פעילות. בעלי השליטה בוחנים הצעות, אבל עדיין לא החל משא ומתן.
שיעבודים מפוקפקים
לא פעם מתרשמים המשקיעים מהשיעבודים על החוב. חוב המשועבד לנכס מרגיע את המשקיעים והאיגרת תיהנה ממחירים טובים. ואולם, לא פעם השווי המיוחס לנכס רחוק מהשווי שיתקבל עם המכירה. לא פעם, בעת כינוס הנכסים, צצים חובות המפחיתים את היקף הכסף המתקבל מהמכירה. התמורה בעבור בניין המשועבד לחוב מחזיקי האג"ח תתכווץ כאשר בעת המכירה יתגלו תשלומי ארנונה או תשלומים מוניציפליים אחרים.
נקודה נוספת שיש לשקול לפני ההתרשמות מהשיעבודים היא מבנה החברה וטווח הזמן שיידרש לפירוקה ולמכירת הנכסים, במקרה של חדלות פירעון. קיים הבדל עצום בתהליך המכירה של הנכסים המשועבדים בחברה, כמו גלובוס איימקס ששיעבדה את בית הקולנוע באילת כנגד החוב - לעומת חברה כמו ב.יאיר, המחזיקה בשש סדרות אג"ח המשועבדות לנכסים שונים.
פירוק של חברה מסוג כזה יכול לקחת שנים. למרות השיעבודים המשקיעים עשויים לחכות זמן רב עד להחזר כספם. בעיה נוספת עשויה להתעורר במקרה של תפקוד לקוי של הנאמן. מחזיקי סדרת אג"ח של חפציבה הופתעו לגלות כי השיעבוד המצוין בתשקיף לא נרשם כראוי על ידי הנאמן.
סיפורן של ארבע חברות שהנפיקו אג"ח - אך לא ברור כיצד ישלמו למשקיעים
שרית מנחם
30.4.2008 / 8:07