הסם ההזייתי שגילה הופמן בשנות השישים נתן השראה - ולדעת רבים השחית - מיליוני בני אדם בשנות השישים. הופמן הגן על תגליתו במשך עשורים, מאז נאסר על השימוש ב-LSD בשנות השישים המאוחרות. "אני מייצר את החומר כתרופה...זו לא אשמתי אם אנשים משתמשים בה לרעה", אמר פעם.
הכימאי השווייצי גילה את הסם בשנת 1938, בעת שחקר את השימושים הרפואיים של פטריות הגדלות על חיטה ודגנים אחרים. הופמן עצמו הפך שלא ברצונו לשפן הניסיונות הראשון של הסם, לאחר שכמות מזערית מהחומר דלפה על אצבעו במהלך ניסוי שערך במעבדה ב-16 באפריל, 1943.
"היה עליי לעזוב את העבודה למשך כמה ימים מפני שלפתע הרגשתי תחושה פתאומית של אי נוחות וסחרחורת קלה", כתב אז בתזכיר שהעביר לממונים עליו. "כל מה שראיתי נראה מעוות, כמו דרך מראה עקומה", תיאר את נסיעתו הביתה באופניים באותו יום מהעבודה, "הרגשתי שאיני מתקדם לשום מקום, אך העוזר שלי אמר לי שבעצם התקדמנו מהר מאוד".
שלושה ימים מאוחר יותר, ערך הופמן ניסוי עם כמות רבה יותר של החומר. התוצאה היתה "טריפ" רע במיוחד. "החומר שרציתי לערוך עמו ניסוי השתלט עלי. התמלאתי בפחד נורא שאני הולך להשתגע. הועברתי לעולם אחר, לזמן אחר", כתב.
הופמן והקולגות שלו קיוו שה-LSD יתרום באופן משמעותי למחקר הפסיכיאטרי. הסם הקצין בעיות פנימיות וקונפליקטים, ולכן קיוו כי יעזור באיתור ובטיפול בבעיות נפשיות כגון סכיזופרניה. הגרסה הראשונית של הסם נחשבה לאחת החזקות שהתגלו ברפואה, כאשר גרם אחד ממנה הספיק על מנת לסמם בין 10,000 ל-20,000 בני אדם למשך 12 שעות. הופמן גילה כי לסם הרכב כימי דומה לזה של פטריות פסיכדליות וצמחים שבהם עושים שימוש אידיאנים ממקסיקו במהלך טקסים דתיים.
"הדלק, התעורר, נשור"
סם ה-LSD זכה לתהילה בינלאומית בשנות החמישים המאוחרות ובשנות השישים הודות לטימותי לירי, פרופסור מאוניברסיטת הארוורד, אשר אימץ אותו תחת הסיסמא "הדלק, התעורר, נשור" ("Turn on, tune in, drop out"). גם כוכב הקולנוע קרי גרנט ומוסיקאים רבים היללו את סגולות הסם, שעזר לדבריהם לגלות את האני האמיתי ולהגיע להארות.
עם זאת, צצו במקביל לילדי הפרחים גם סיפורים מבעיתים על אנשים שיצאו למסעות רצח או קפצו מחלונות בשעה שסבלו מהזיות קשות תחת השפעת הסם. בנוסף, ידוע על משתמשים כבדים רבים אשר סבלו מנזק פסיכולוגי בלתי הפיך. ממשלת ארה"ב אסרה על השימוש בסם ב-1966, ומדינות אחרות הלכו בעקבותיה.
הופמן עצמו גינה את המאבק בסם, וקבע כי אינו הוגן מפני שאינו ממכר. הוא קרא שוב ושוב להסרת האיסור על מנת שאפשר יהיה לעשות ב-LSD שימוש רפואי, ובעצמו השתמש בסם - על פי הדיווחים באופן חוזר ונשנה ובלי קשר לעניין המחקרי - במשך כמה עשורים. "LSD יכול לעזור לפתוח את העיניים" אמר פעם, "אך יש גם דרכים אחרות - מדיטציה, ריקוד, מוסיקה, צום". עם זאת, האדם שהגדיר עצמו כאבי ה-LSD הסכים כי הסם יכול להיות מסוכן כאשר הוא נופל לידיים הלא נכונות. זו היתה גם כותרת ספרו מ-1979 - "LSD: ילדי הבעייתי".
הופמן פרש מהמכון הבין-תחומי למחקרים פסיכדליים בבזל שבו עבד ב-1971 והקדיש את חייו לטיולים, לכתיבה ולהרצאות, שהציגו את העניין הגובר שגילה בפילוסופיה ובשאלות דתיות. הוא חי בכפר ציורי קטן בשווייץ ונשאר פעיל גם כשהגיע לגיל 90. אתמול, המסע של ד"ר אלברט הופמן הגיע לקצו.
אלברט הופמן - שגילה את ה-LSD - מת בגיל 102 בביתו שבשווייץ
סוכנויות הידיעות
30.4.2008 / 11:00