אפקט הפחד מהאינפלציה

מה הייתם אומרים אילו הציעו לכם עסקה כזו: השקיעו היום 100 שקל לחצי שנה. ההשקעה צמודה לאינפלציה. אם מדד המחירים לצרכן יעלה בחצי השנה הקרובה ב-2%, בסוף התקופה תקבלו 101 שקל. ואולם אם המדד לא יעלה בתקופה זו תקבלו רק 99 שקל. במבט ראשון העסקה נראית לא הגיונית. הרי בכל מקרה אתם מפסידים - גם אם האינפלציה היא 2% וגם אם היא 0%.

ואולם על אף שהעסקה נראית לא הגיונית, זו בעצם העסקה שמציעות עתה האג"ח הצמודות לטווח הקצר בתל אביב. כך, האיגרת הממשלתית גליל 5418 נסחרה אתמול בתשואה שלילית (ברוטו) של 0.93%. התשואה השלילית נטו נמוכה עוד יותר. מי שקנה את האיגרת הזו אתמול הסכים להשתתף בעסקה מהסוג שתואר לעיל.

אז למה קונים? כי החשש מהתפרצות אינפלציונית בחודשים הקרובים הוא גדול מאוד. אנשים שקונים את האיגרת לחצי שנה רואים לנגד עיניהם תרחיש אחר: הם צופים אינפלציה חצי-שנתית של כ-3%. אולי אף יותר. אם במקום לבצע את העסקה הם ישמרו את הכסף בארנק, למעשה הם יפסידו יותר, משום שכוח הקנייה של כספם יישחק ב-3%. לכן, כדי לבטח את כוח הקנייה של הכסף, הם מוכנים לוותר על הריבית, ואף לשלם "פרמיית ביטוח" של כ-1% בשנה. אינפלציה של 3% בחצי שנה, כ-6% בשנה, היא תרחיש קיצוני. בנק ישראל, למשל, צופה שהאינפלציה ב-2008 לא תחרוג מ-3%, הגבול העליון של היעד הממשלתי (1%-3%). חזאים פסימיים יותר וצופים אינפלציה של 4.0%-4.5%.

ייתכן שחלופה עדיפה לשימור ערך הכסף היא דווקא לרכוש מק"מ לא צמוד לחצי שנה שנסחר בתשואה שנתית של כ-3.6%. מק"מ כזה מבטיח שמשקיע ששם היום 100 שקל יקבל בעוד חצי שנה כ-101.8, בלי קשר לגובה האינפלציה. עסקה כזו תשמור על ערך הכסף כל עוד האינפלציה לא תחרוג מכ-3.5% בשנה. במקרה של אינפלציה נמוכה יותר, זו עסקה עדיפה.

בהלת האורז והקפיצה במחירי המזון והאנרגיה מלמדים שהמשקיעים חוששים כי עליות המחירים האחרונות יצאו משליטה. גם הריבית הנמוכה שהנהיג בנק ישראל אינה תורמת להפגת החששות. אחד הדברים היפים בשוק ההון הוא שהחששות והפחדים מתורגמים במהירות למחירים ולפרמיות סיכון. וכשהחששות גבוהים מאוד, גם פרמיית הסיכון שנדרשת מהמשקיעים קופצת בהתאם.