הדודה עדה בחקירת הירשזון: "אם הוא צריך כסף - למה להעליב ולשאול למי הוא נתן את הכסף?"

מרדכי גילת ומיכל שבת/ ישראל היום



אחת מדמויות המפתח בחקירת שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון היא עדה רוג'רי, גיסתו של הירשזון, שדרך חשבון הבנק שלה בישראל עברו על פי החשד כספים רבים. העיתון "ישראל היום" מפרסם היום פרטים חדשים מעדותה של דודה עדה מאיטליה. ערב חג הפסח לפני שנה הגיעה מאיטליה ליחידה הארצית לחקירות כלכליות האורחת החשובה.



"הגעתי מאיטליה אתמול בלילה", סיפרה הדודה בעברית רהוטה לפקודיו של תנ"צ יואב סגלוביץ', "וזה היה בהפתעה. לפני שטסתי התקשרתי לאלרואי הירשזון (אחד מילדיו של הירשזון), אמרתי לו שאני באה וביקשתי שלא יספר לאף אחד. כשהגעתי בא עופר הירשזון לקחת אותי, ורק בלילה אברהם שאל אותי אם אני מוכנה ללכת למשטרה".



הדודה עדה התבלבלה כבר בשלב הזה של החקירה: היא הגיעה לארץ לבקשת המשטרה שפנתה בנושא הזה לאברהם הירשזון. הוא היה בסוד זימונה לעדות. השר דאז נשאל אם הוא מוכן לשכנע אותה לבוא, השיב בחיוב, וגרם לבואה של עדת ההגנה. החוקרים לא האמינו שהם יקבלו ממנו את המתנה הזאת בערב החג.



הדודה העשירה, שניסתה להתחכם לאורך רוב חקירתה, היתה מבחינת המשטרה באמת מתנה. היא דיברה, הסתבכה בסתירות קשות, איבדה לעיתים קרובות את הזיכרון, פלטה שטויות ולא ידעה מה באמת קורה בחשבון שפתחה כבר ב-1990 בבנק הפועלים בתל אביב. הציגו לה המחאות, הצביעו על משיכות תמוהות, הוכיחו לה שאברהם הירשזון עשה בחשבונה ככל העולה על רוחו ? והיא בשלה: הכל בסדר, הכל נפלא, אני סומכת על אברהם.



המהלך הדרמטי הזה של גביית עדות מהדודה מאיטליה לא נעשה מתוך מצוקה בחקירה. התיק הזה לא קם או נופל על עדות של מי שחשודה כמכבסת הכספים של הירשזון. אפילו כל דבריה אמת, אפילו היא הזרימה באמת כסף רב מכיסה הפרטי לשר לשעבר (שהיה נשוי לאחותה דינה ז"ל שנפטרה ב?1994) - יש בידי המשטרה שפע ראיות לכאורה נגד החשוד בגניבת מיליוני שקלים מהסתדרות העובדים הלאומית. מבחינת הפרקליטות, יכול אדם לגנוב ולמעול בכספי ציבור ובמקביל לקבל מתנות מבני משפחה. אין סתירה בין הדברים.



גביית העדות נעשתה, אם כן, מסיבה אחרת: רצון להכיר את קו ההגנה האפשרי ואת השפנים שאולי מישהו בכל זאת מחביא. רצון לנעול את עדת ההגנה המרכזית בגרסה כלשהי. רצון לדעת מה תספר "הדודה עדה" במשפט. רצון לסגור כל פרצה אפשרית.



המטרה הזאת הושגה אחרי השלמת גביית העדויות גם מעו"ד ברוך אדלר, שהתנהג כנושא כליו של הירשזון ושירת מטעמו את הדודה מאיטליה. העדויות האלה, לפחות בחלקן המשמעותי, אינן מטיבות עם שר האוצר לשעבר. קטעים ממה שקרה בחדרי החקירות, הנחשפים כאן לראשונה, מלמדים על עומק הביצה שבה שקע השר לשעבר.



של מי היה הבית בהולנד



החיבוק הכספי הראשון בין הדודה עדה לאברהם הירשזון התרחש כבר בשנת 1991 ? שלוש שנים אחרי שהירשזון הקים את עמותות "מצעד החיים" וחלש על תקציבים של מיליוני שקלים. הוא שמע אז מחברו ופרקליטו האישי, עו"ד ברוך אדלר, שיש אפשרות לרכוש בית בהולנד, קרא לדגל את הגיסה המיליונרית שלו מאיטליה, עדה רוג'רי, וזו מימשה לו את החלום. לגרסתה, היא רכשה את הדירה בכספה ורשמה אותה על שם עו"ד אדלר. כשנשאל אדלר למה דווקא הוא - השיב: "מסיבות איטלקיות". סתם ולא פירש.



הדודה לא זכרה בחקירה מה בדיוק קרה באותה עסקה והציעה לחוקרים לשאול את עו"ד אדלר עצמו. הירשזון הוא שהכיר לה אותו, סיפרה, והוא יודע הכל. אדלר, אדלר, אדלר, דיקלמה מי שאמורה לדעת היטב מה נעשה בכספה וברכושה, תשאלו את אדלר. אני מוותרת על חיסיון.



על פי גרסת אדלר, בשנת 1990 הציעו לו חברים טובים לקנות בעיר אמסטלווין בהולנד בית והוא התרשם שזו עסקה כדאית. מקבלים משכנתה גדולה, משכירים את הנכס בסכום נאה, יש תמורה לאגרה. "כשחזרתי מהולנד", סיפר אדלר, "שיתפתי גם את אברם ברעיון, כקוריוז ולא כהצעה פורמלית, והוא התעניין ואמר: מצוין, אני אציע את זה לעדה. כעבור זמן, אני לא זוכר מתי, נפגשנו אברם ואני באמסטרדם והוא הביא צ'ק בנקאי, לא זוכר של איזה בנק, ששימש לרכישת הבית של עדה. זה היה קוטג' שעלה כ?120 אלף דולר".



חקירת אדלר העלתה ששני הבתים, זה של אדלר וזה שרכשה לכאורה הדודה, היו רשומים בפועל על שם עו"ד אדלר, הושכרו, ונפתחו להם חשבונות נפרדים. "למרות שעיקר הקשר לגבי הבית היה עם הירשזון", אישר אדלר, "אני שוחחתי עם עדה לא פעם ולא פעמיים. עדה שאלה והתעניינה אבל התפעול היה של הירשזון... אני יכול לאשר שמי שהתנהג כמנהג בעלים היה בעצם אברם... אברם גם היה זה שיזם את מכירת הבית של עדה לפני ארבע שנים".



- מדוע החשבון שפתחה עדה בשנת 90' היה על שמה והחשבון בהולנד נפתח על שמך?



אדלר: "אני לא יודע".



הגיש הצהרות הון כוזבות



אדלר נשאל מדוע העביר את כספי השכירות של הבית בהולנד לחשבון של עדה בתל אביב במקום לחשבונה בחו"ל, והשיב: "רוב העברות הכספים נעשו בהוראת אברהם הירשזון. הכרתי את עדה ואת הבת שלה טוב מאוד, אבל לא היו לי איתן קשרים בנושאים כספיים. פעלתי לפי הוראות הירשזון שאמר לי שאני יכול לפעול ללא הגבלה. הוא היה מוסמך לתת לי הוראות ביחס לשכירות וביחס לבית" (נמכר ב?2004 במחיר של 218 אלף אירו, הכסף הועבר לחשבון של עדה בתל אביב והירשזון שוב משך אותו לעצמו).



החוקרים הציגו לפרקליט הוותיק ראיות המעלות חשד לעבירות מס חמורות, והוכיחו לו שהכספים מהולנד הגיעו בסוף לחשבון של הירשזון בבנק אחר. תגובתו: "אני לומד עכשיו לראשונה שרוב הכספים שהעברתי לעדה הגיעו לחשבון של אברם. איני מוצא בכך כל היגיון, כי לעניין הצהרות הון דין אחד אם המתנה הועברה מהולנד ישר לחשבונך או דרך החשבון הישראלי של נותן המתנה".
אדלר היה מוטרד מהחשד של המשטרה ושלטונות המס שהוא סייע להירשזון לעבור על החוק, והחשש הזה גבר כשהוכיחו לו שהוא היה זה שניסח את הצהרות ההון של אברהם הירשזון. העובדה שאין בהצהרת ההון ביטוי למשיכת כספי מכירת הבית בהולנד - או לחלופין לקבלתם כ"מתנה" ? הגבירה את דאגתו. אם יש כיום קרע בין השניים, הוא נובע מהקטע המביך הזה בחקירה.



"במעמד בו מילאתם את הצהרות ההון האמורות של הירשזון, אברהם לא סיפר לך שהוא קיבל כספים מעדה?", נשאל אדלר והשיב: "לא, מעולם הוא לא סיפר לי שעדה העבירה לו כספים - לא בהזדמנות הזאת ולא בהזדמנות אחרת. הוא היה מעורה ומעוניין לדעת אם הכספים שהיו צריכים להגיע מהולנד אכן הועברו. אבל מאותו הרגע שהכסף הגיע לחשבון, הוא לא שיתף אותי במאומה".



במילים אחרות: גרסת הירשזון כאילו מדובר בכספים של הדודה ולא שלו, ספגה כאן מהלומה גדולה.



"אני נותנת כמו לבת שלי"



אחת ההעברות המוזרות מחו"ל לחשבון הדודה בתל אביב נעשתה בראשית מארס 2000 בסכום מרשים של 215 אלף דולרים. חמישה ימים אחרי שנחתו הכספים האלה בחשבון הזה, שכונה במשטרה "תחנת הביניים", משך אותם הירשזון לחשבונו הפרטי. הדודה המיתולוגית התקשתה להסביר בחקירה מאין הגיע בכלל הכסף, ומה מקורו. הרושם שמדובר בחשבון קש ושהיא באמת המכבסה של אברם, התחזק.



"אני זוכרת את הסכום", היא אמרה, "אבל לא זוכרת מאיזה בנק הגיע הכסף. זה יכול להיות מאיטליה, מצרפת או משווייץ".



- האם את עשית את העברת הכסף?



"כן, מישהו אחר לא יכול לעשות".



החוקרים התאפקו שלא לפרוץ בצחוק: "סליחה, אבל קודם אמרת שאת לא עושה העברות לחשבון".



"נכון, אני כבר לא זוכרת".



התשובה הזאת הזמינה הנחתה נוספת: "מהמסמכים עולה שהכסף הועבר לארץ מחשבון בנק הפועלים בשווייץ. מדוע כשמדובר באזרחית איטלקית מועברים הכספים דרך חשבון בשווייץ?".



הדודה הסבירה שהיו לה חשבונות בשווייץ, ושגם לה היתה דודה עשירה שהשאירה לה ירושה: "כנראה שמכספי הירושה עשיתי את ההעברה. הוצאתי את הכסף הזה והעברתי דרך בנק הפועלים. בנק ישראלי זה יותר קל".



- יש לך מסמכים כתובים המוכיחים שקיבלת ירושה כפי שטענת?



"יש לי צוואה של הדודה, אין לי צוואה של אחי. אני לא מוכנה להראות את הצוואה".



- האם הצהרת באיזה מקום על העברת הסכום הזה?



"יש לי הצהרה על קבלת הירושה, אבל לא הצהרתי על הכסף כי לא אמרו לי".



- לאן הגיע הכסף?



"אמרתי לאברהם הירשזון שיש כסף בחשבון והוא לקח אותו אליו. זה נעשה ברשותי".
החוקרים שומעים את הברונית הנדיבה מחלקת בהבל פה כספים, שולפים מסמך נוסף ומוכיחים לה שהכסף הזה הגיע בכלל לעופר הירשזון. זה קרה, לדבריהם, שישה ימים אחרי ביצוע ההעברה והם שואלים מדוע הזוכה המאושר בכסף היה בנו של החשוד בגניבת המיליונים. תשובתה: "כנראה שאברהם העביר את זה ברשותי. לעופר אין ייפוי כוח בחשבון".



הלחץ על העדה נמשך, והיא נאלצה לאשר שאין לה בעצם מושג מה עשה עופר הירשזון עם הכסף ומדוע נזקק לו. כלום, כלום, כלום. "אני לא זוכרת", אמרה ושנייה אחר כך ניסתה לתקן את הרושם: "אני נותנת לעופר כמו לבת שלי".



"אני אישה זקנה ולא זוכרת"



החוקרים מציעים לדודה שתייה, וזו ממשיכה להסתבך בגרסאות המלמדות שאין לה מושג מה באמת קורה בחשבון הרשום על שמה. בין היתר הם מציגים לה העברה כספית נוספת מהולנד לחשבונה בישראל, הפעם בסכום של 7,463 אירו, ושואלים מי נתן את ההוראה. מי ביצע את ההעברה מהבנק ההולנדי Abn Amro בנובמבר 2000.



תשובתה: "כל מה שמהולנד תשאלו את עו"ד אדלר. נתתי לו ייפוי כוח לקנות ולמכור, וגם לגבי הכסף".



מארחיה שוב מתמוגגים מנחת. "תראי", אומר לה רס"ל חיים יוחנן, "במסמך של בנק הפועלים בארץ מצוין מספר טלפון נייד ולידו השם אברהם הירשזון. יש לך הסבר לכך?" עדה: "אני לא זוכרת, תשאלו את אדלר. הוא יגיד".



הדודה נחשפת להעברה כספית נוספת, נושאת תאריך של יום למחרת ובאותו סכום ממש, ומתחילה להתפתל. היא טוענת שזה כסף ממכירת הדירה, וכאשר מזכירים לה שההעברות האלה הן מלפני שמונה שנים, בעוד הדירה נמכרה לפני ארבע שנים ? היא חוזרת לפזמון שלה: "אני לא יודעת, לא זוכרת - תשאלו את אדלר".



"בכל זאת", מתעקש רס"ל יוחנן, "מדוע נרשם בפרטי העברת הכסף כי הדבר נעשה בהוראת אברהם הירשזון? מדוע הירשזון הוא שמעביר כסף לחשבונך בארץ?"



הדודה אובדת עצות ונזכרת לראשונה שהיא, בעצם, אישה זקנה. "אני לא יודעת", היא אומרת, "אני לא רוצה להגיד דבר שהופך למשהו שאתם יכולים להשתמש בו נגדי או נגד אברהם. אני אישה זקנה, אתם ביקשתם ממני את כל השאלות ואני לא זוכרת תאריכים וסכומים. לא באתי לכאן עם ניירות. באתי לעשות את הפסח ומצאתי עצמי במשטרה".



מלחמת המוחות הקטנה אילצה את החוקרים לעמת עכשיו את הדודה עם הגרסה שמסרה שעתיים קודם, כי רק היא ועו"ד אדלר עסקו במכירת הדירה בהולנד. "איך זה מתיישב עם העובדה שהירשזון הוא שעשה בפועל הכל?", היא נשאלה, ותשובתה: "כנראה שאני ביקשתי ממנו לעשות את הביצוע הזה".



- אם כל הכספים שהעברת מחוץ לחשבונך בארץ מיועדים לאברהם ולעופר הירשזון, מדוע לא העברת אותם אליהם ישירות מחשבונותייך בחו"ל?



הדודה: "אני לא יודעת. אני לא בעלת עסק שעושה דברים כמו בפרוטוקול".



החוקרים, שעשו בתיק הזה עבודה יסודית, מנסים לסכם את הפרק בשאלה ישירה: "האם אברהם סיפר לך ביוזמתו מה עשה עם הכסף שנכנס לחשבון הבנק שלך בישראל?"



הדודה ממהרת שוב לשכב על הגדר לטובת גיסה היקר: "נתתי לו ייפוי כוח ואני לא רוצה לבדוק. אם הוא צריך כסף, למה להעליב ולשאול למי הוא נתן את הכסף?"



עופר הירשזון מביא מסמכים



רגעים לפני סיום חקירתה, עייפים אך מרוצים ממה ששמעו, שואלים חוקרי הדודה את האורחת שלהם אם היא מוכנה למסור להם את פרטי החשבונות שלה באיטליה. אם הכל כשורה, הם מעריכים, היא תסכים לשתף פעולה.



התשובה לא הפתיעה אותם: "אני לא מוכנה לתת שום פרטי חשבונות כי זה כסף שלי. הוא לא שייך לאף אחד ואני עושה בו מה שאני רוצה. אני גם לא מוכנה למסור באיזה בנק באיטליה יש לי חשבונות".



- את מוכנה למסור את פרטי החשבון שהיה לך בשווייץ?



"אני לא זוכרת אותם".



- מי בעל החשבון בבנק בהולנד משם הועברו כספים לחשבונך בארץ?



"אני לא זוכרת. אדלר טיפל בזה".



חודש אחרי מסירת העדות הזאת התחרטה פתאום עדה והסכימה להיענות לבקשת המשטרה, באמצעות עופר הירשזון, ולמסור את דפי החשבונות ב"דוייטשה בנק" באיטליה. עופר טס לאיטליה, קיבל ממנה לדבריו דפי בנק מהשנים 2003?2005 וכאשר שב לארץ לא נפל מהכיסא איש מצוות החקירה. אף שמדובר בחומר חלקי בלבד, אין בו ביטוי לאישה עשירה, מפזרת כספים בעיניים עצומות, בת דודה של רוטשילד. רחוק מזה.



מה קרה לפני 2003, שאלו החוקרים את השליח, וזה השיב: "עדה אמרה לי שלפני התקופה הזאת היא חיה במונקו וירשה שם רכוש מהמשפחה של בעלה. יש צו ירושה, ואם צריך אסע למונקו ואביא אותו".



בפרקליטות קראו, למדו את העדויות ואין כבר צורך במסמכי הבנק של הדודה עדה. כתב האישום הושלם, הוא עובר ליטושים אחרונים ויוגש בקרוב. מתי בדיוק, שאלנו אתמול גורם בכיר בפרקליטות, וזה השיב: "בקרוב, בקרוב מאוד, אבל בלי נדר. בעוד פחות מחודש ילמד הציבור מה באמת קרה בפרשה".