שליש מהציבור מוותר על שירותי רפואה מפני שאינו עומד במחירם

בדו"ח נמצא קשר ברור בין המצב הבריאותי לשורה של מדדים סוציו-אקונומיים. למשל, תוחלת החיים ברעננה היא 83.7 שנים, לעומת 76.1 שנים בלבד ברמלה - פער של שמונה שנים כמעט בין שתי ערים במרכז. בסך הכל, תוחלת החיים בפריפריה קצרה בשלוש עד ארבע שנים מבמרכז.



נתון נוסף שממחיש את התרחבות הפערים בבריאות הוא העלייה בהבדלים בתוחלת החיים בין גברים יהודים לערבים. בעוד שב-96' חיו יהודים שנה וחצי בממוצע יותר מערבים, בתוך עשור גדל הפער ל-4.6 שנים.







מדד נוסף שבו נמצא פער אדיר בין שכבות שונות באוכלוסייה הוא תמותת תינוקות: בעוד שברעננה היהודית והמבוססת היו בממוצע 1.4 מקרים של תמותת תינוקות לכל 1,000 ולדות חיים ב-98'-2002, בג'יסר א-זרקה הערבית היו 15.2 מקרי תמותה לכל 1,000 ולדות חיים בשנים אלה - כמעט פי 11.



הדו"ח מצביע גם על מתאם בין השכלת האם לתמותת תינוקות. התמותה בקרב תינוקות שנולדו לאמהות שגמרו ארבע שנות לימוד או פחות גבוהה פי 4.6 מהתמותה בקרב תינוקות שנולדו לאמהות בעלות השכלה אקדמית מלאה, והפער הולך ומתרחב עם השנים.



עוד נמצאו פערים בתחלואה ובנגישות לשירותי בריאות: שיעור החולים בסוכרת בקרב בעלי הכנסה נמוכה גבוה בהרבה לעומת שאר האוכלוסייה. נוסף על כך, בפריפריה מספרן של מיטות האשפוז הכלליות לנפש נמוך לעומת המרכז, וכן נמוך יותר מספרן של העמדות לרפואה דחופה, לטיפול נמרץ בילדים ולדיאליזה.



האוכלוסיות החלשות נאלצות לבחור בין שירותים



ההסתדרות הרפואית הציגה סקר שנערך בקרב האוכלוסייה הבוגרת על ידי מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה ובחן את צריכת שירותי הבריאות. בסקר נמצא, כאמור, כי 31% מהציבור בישראל נאלצו לוותר בשנה האחרונה על סוג אחד לפחות של שירות רפואי, כמו קניית תרופות (13%), ביקור אצל רופא (10%) וטיפול בילדים (6%) או בהורים קשישים (13%). שיעורי הוויתור גבוהים בהרבה בקרב האוכלוסיות החלשות: 38% ממקבלי שכר המינימום, 35% מבעלי ההשכלה החלקית, 41% מהחרדים ו-42% מהערבים דיווחו כי ויתרו על שירותים.







עוד נמצא בסקר כי קיימים פערים גדולים בשיעור מחזיקי הביטוחים המשלימים והפרטיים בין חלקי המדינה. לרוב האוכלוסייה (74%) יש ביטוח משלים רגיל או משודרג, אך באזור ירושלים קיים שיעור גבוה במיוחד של אנשים שאין להם ביטוח משלים כלל - 31%. כן נמצאו פערים בתחושת "הביטחון הרפואי" בין הפריפריה למרכז: 57% מהמשיבים לסקר מאזור הדרום הצהירו כי הם חוששים שלא יוכלו לממן שירותי רפואה שאינם כלולים בסל הבריאות, לעומת 43% מכלל הציבור.



לדברי ראש הוועדה, פרופ' ליאון אפשטיין מבית הספר לבריאות הציבור של הדסה, "הצמיחה הכלכלית של השנים האחרונות לא חילחלה לכל שכבות הציבור, ומצבה של מערכת הבריאות הוא בבואה של האי שוויון. ברוב מדינות המערב קיימות תוכניות להתמודדות עם הפערים ומדיניות ברורה בנושא, והגיע הזמן שגם אנחנו נטפל בנושא". אפשטיין הציג תחשיב כלכלי שלפיו ההוצאות הכספיות הנגרמות למשק בגין הפערים - בגלל ימי אשפוז, הפסד ימי עבודה וכיוצא באלה - מגיעות לכ-12 מיליארד שקל בשנה.



ההסתדרות הרפואית: יש להפחית את נטל ההשתתפות העצמית



>> הוועדה המיוחדת של ההסתדרות הרפואית הציגה אתמול שורה של המלצות לצמצום הפערים בבריאות בישראל:



* ביטול דמי ההשתתפות העצמית בשירותי מניעה



* ביטול או הקטנה משמעותית של דמי ההשתתפות העצמית לחולים כרוניים ולבעלי צרכים מיוחדים, כמו נכים או ניצולי שואה



* מתן טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל שש ולמבוגרים מעל גיל 70 במסגרת סל הבריאות



* העדפה מתקנת לפריפריה בתחומים כמו מספר מיטות האשפוז ויחידות רפואה מתמחות



* השוואת תקני כוח האדם בקהילה בפריפריה למצב במרכז



* הצגת תמריצים למשיכת אנשי מקצוע איכותיים לפריפריה



* העלאת המודעות של המדינה ומוסדותיה לצורך לשנות את סדרי העדיפויות ולצמצם את האי שוויון



* הקמת אגף במשרד הבריאות או מועצה לאומית נפרדת להקטנת האי שוויון בבריאות



* מיפוי הזמינות והנגישות של כל קבוצות האוכלוסייה לשירותי הבריאות השונים



* העלאת המודעות של אנשי מקצועות הבריאות למשמעות של אי שוויון בבריאות ולימוד הנושא במסגרות האקדמיות