חג לא שמח, אך רלוונטי

פרט לכך, עופר עיני וחבריו להנהגת ההסתדרות, כמו גם המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות בישראל או הקיבוצים שהוקמו על ידי השומר הצעיר, לא מעלים בדעתם כיום לציין את חג הפועלים. הם משאירים זאת לתנועות חברתיות, ולמה ששרד מהמפלגה הקומוניסטית הישראלית.



אחד במאי, שנחוג בעבר כשבתון כללי שבו התקיים מצעד ברחוב אבן גבירול בתל אביב, ירד מגדולתו. לא זו בלבד שאחד במאי נמחק מרשימת ימי השבתון שבצווי ההרחבה, ומקומות העבודה בכל המשק פועלים בו כרגיל, אלא שזה אפילו לא יום בחירה (פרט למשרדי הממשלה). מי שייעדר היום מהעבודה, חייב לתאם זאת מראש עם המעסיק, ובכל מקרה, היעדרותו תנוכה ממכסת ימי החופשה.



התפוררות אחד במאי קשורה למכלול סיבות, ובראשן, ככל הנראה, קריסת ברית המועצות והשיטה הקומוניסטית. רבים טועים בזהותם את האחד במאי עם רוסיה הסובייטית, בגלל מיתוס שטופח בשקדנות על ידי אלה שהתנגדו לציונו של חג זה. אלא שאחד במאי נולד דווקא בארה"ב - ערש הקפיטליזם והשוק החופשי.



באחד במאי 1886 פרצו בשיקגו הפגנות של פועלים, שנמשכו ארבעה ימים, למען קיצור יום העבודה מ-14 שעות לשמונה שעות ושינוי בתנאי העבודה המחפירים. שוטרים פיזרו אותם באלימות רבה. אחד המפגינים הסיר את חולצתו הלבנה שהאדימה מדם והניפה כדגל. חולצתו של אותו פועל הפכה לדגל האדום - סמל למאבק העובדים לשכר הוגן וצדק חברתי.



נכון, הביטוי "עם עבדים ומזי רעב", המופיע בפסקה הראשונה של המנון האינטרנציונל, אינו הולם את המציאות בישראל (אם כי הוא משקף את המצב ברוב מדינות העולם השלישי). אבל לפי נתוני הביטוח הלאומי, שיעור העובדים המוגדרים "עניים" עולה מדי שנה, עד כי חלקם ב-2007 היה 43% מכלל העניים בישראל.



מאות אלפי שכירים בישראל משתכרים מתחת לשכר המינימום, בניגוד לחוק. אכיפת חוקי העבודה, הנעשית כיום באמצעות כמה עשרות פקחי משרד התמ"ת שואפת לאפס. ההסתדרות מייצגת רק 650 אלף מתוך 2.7 מיליון השכירים בישראל. הביטחון התעסוקתי בירידה וביטוי לכך ניתן למצוא בקלות שבה מעסיקים מפטרים עובדים.



החוק אמנם מתיר לעובדים להתארגן ולהקים נציגות מתוכם, אך המקרה של רשת קופי בין יעיד אילו מדורי גיהנום על העובדים לעבור כדי לממש את זכותם זו. העובדים בישראל של 2008 אמנם לא נמצאים ב"קרב אחרון במלחמת עולם", כמאמר האינטרנציונל, אך בהחלט במאבק מתמיד, ולאו דווקא מתוך עמדת כוח.