"מה שכבר הצלחנו לשנות בסין הוא הרבה יותר משמעותי ממה שכל הארגונים הצועקים הצליחו לעשות", הוא אומר ומציין כדוגמה את פיתוח התשתיות בסין, הפחתת זיהום האוויר וחופש התנועה שניתן לעיתונאים הזרים.
"42 מיליארד דולר הושקעו בתשתיות לקראת המשחקים האולימפיים ו-13 מיליארד דולר הושקעו בשיפור תנאי איכות הסביבה", אומר גלעדי. "התשתיות שהוקמו בסין נועדו כדי לפתח את המדינה ולשרת את התושבים בעתיד". עם זאת ולמען הסר ספק, גלעדי דואג להבהיר כי "המשחקים שייכים לעולם, לא לסין. סין רק נותנת להם אירוח".
לדברי גלעדי, "גם במוסקווה היו מוכרחים לשנות הרגלי בראשית בעקבות האולימפיאדה. כך נוצרו הבקעים הראשונים שהביאו להתמוטטות המשטר הקומוניסטי. ההשפעה שלנו אמנם ארוכת טווח, אבל היא משמעותית".
גלעדי מספר שההחלטה לקיים את האולימפיאדה בסין התקבלה ברוב קולות ב-2001. "סין נכשלה בניסיון לקבל על עצמה את אירוח המשחקים ב-2000, ולא היינו יכולים להרשות לעצמנו להפנות כתף קרה למדינה המאוכלסת ביותר בעולם", הוא אומר בתגובה לתהיות מדוע דווקא סין נבחרה לארח את המשחקים. "כל העולם בא לסין וסוחר עמה. השאלה הזו תמוהה בעיקר כאן, במרחק 60 ק"מ מעזה".
לגבי ראשי המדינות המאיימים להחרים את הטקס אומר גלעדי: "אם אני זוכר נכון, שיא הנוכחות של ראשי מדינות נרשם בטקס הפתיחה בברצלונה ב-92' - יותר מ-50 ראשי מדינות. הסינים ישברו את השיא הזה".
"כל ראשי המדינות עושים עסקים עם סין", אומר גלעדי. "מכעיס לראות את הסרקוזים למיניהם באים עם המטוסים שלהם, חותמים על עסקות של מיליארדים ואז שבים חזרה ומדברים על זכויות אדם. זו צביעות". בנוגע להפרעות שאפיינו את מסע הלפיד, אומר גלעדי: "הם חושבים שהם פוגעים בסין, אבל הם פוגעים בנו יותר".
גלעדי, ששוהה בסין רבות בחודשים האחרונים, מדווח כי דעת הקהל במדינה מאוד לא נוחה: "הסינים ברחוב מאוד כועסים. הם רואים את עצמם כמעצמה ואומרים שלארה"ב אף אחד לא מעז להגיד מה לעשות, אז מדוע מבקרים אותם. בכל רגע נתון יש עשרות סכסוכים אלימים ברחבי העולם ואנחנו בתנועה האולימפית לקחנו על עצמנו לא לגרש, אלא לצרף פנימה גם מדינות כמו איראן, טייוואן וישראל. האולימפיאדה תהיה יוצאת מן הכלל, וכשהיא תתחיל הכל יישכח".
אלכס גלעדי מתרעם על מחרימי האולימפיאדה: "הצלחנו לשנות את סין הרבה יותר מכל אלה שצועקים"
ליאור דטל
1.5.2008 / 9:20