ירוחם לא ישלם את האגרה

בית משפט השלום בחיפה דחה השבוע תביעת אגרה של רשות השידור, בשל שיהוי רב בהליכים וקשיים ראייתיים. לטענת הרשות, הנתבע מחזיק בטלוויזיה מ-96', אך אינו משלם אגרה. לטענתה, נשלחו לו דרישות חוב רבות, אך הוא עמד במריו. לפיכך הגישה נגדו תביעה בסך 2,700 שקל לגבי השנים 2003-2007.
הנתבע, ירוחם, הכחיש במשפט שרכש טלוויזיה. לטענתו, מסיבות אידיאולוגיות אין ולא תהיה לו טלוויזיה - ולכן אינו חייב באגרה. אמנם הודה כי קיבל דרישת תשלום, אך הבהיר לנציגי הרשות כי לא רכש טלוויזיה. בביקור בביתו בשנה החולפת לא נמצא מקלט.

מדו"ח הסוחרים שהוצג לבית המשפט, עלה כי רכישת המקלט בוצעה ב-96' והמידע לגבי פעולה זו הגיעה לרשות ב-99'. "אני סבורה שיש מידה מסוימת של חוסר תום לב בהגשת תביעה בשנת 2007 לגבי מקלט טלוויזיה שנרכש לכאורה ב-96', ושהמידע לגביו היה קיים כבר ב-99'", כתבה השופטת תמר נאות-פרי. דו"ח הסוחרים אמור להיות מוגש תוך 30 יום, לפי התקנות, ולא תוך שלוש שנים, תיארה השופטת את מחדלי הרשות. לפיכך, הבהירה, משקל הדו"ח הוא "אפסי". בנוסף, ציינה השופטת כי בדו"ח הסוחרים חסרים היו פרטים מזהים שונים. השופטת סבורה כי אם התביעה היתה מוגשת בשנות ה-90', ניתן היה לברר את הקשיים הראייתיים - והשיהוי חייב לפעול לרעת הרשות.

ירוחם סיפר במשפט כי במועד הרכישה המופיע בדו"ח הסוחרים, הוא היה בטירונות באזור חדרה - ואף הציג אישור צבאי שאכן היה בשירות בתקופה זו. מבדיקה באינטרנט התברר שיש שני סניפים לחנות ממנה נרכשה הטלוויזיה, בדימונה ובאילת. בציניות אמרה השופטת שלא רק שעליה להשתכנע כי ירוחם השתחרר מהטירונות ואץ לקנות מקלט, אלא שגם עשה את כל הדרך לדימונה או לאילת לביצוע המשימה. מדו"ח הסוחרים עלה כי הרכישה נעשתה בכרטיס אשראי, ואילו ירוחם טען כי לא היה ברשותו באותה תקופה אמצעי תשלום מסוג זה.

"לא היה מקום להגיש את התביעה מלכתחילה", נזפה השופטת ברשות והחליטה לחייבה בהוצאות משפט בסך 2,000 שקל.