קללת העשור האולימפי

בקיץ 36' לבשה ברלין בגדי חג, בגדי מדינה "מהוגנת". שלטים כגון "יהודים לא רצויים פה" הוסרו מהאטרקציות התיירותיות המרכזיות; הצוענים הושמו במחנות מעצר זמניים. הסיבה למסיבה היתה האולימפיאדה, שסייעה למשטר הנאצי לזכות בהכרה בינלאומית ולהעלות את המורל בגרמניה פנימה. כעשור לאחר מכן, המשטר הנאצי ניגף מפני בעלות הברית.

בקיץ 80' יותר מ-50 מדינות החרימו את המשחקים האולימפיים במוסקווה, בעקבות מלחמת ברה"מ באפגניסטאן. המנצחות הגדולות של המשחקים היו ברה"מ ומזרח גרמניה, שזכו ביותר מ-127 מדליות זהב. כעשור לאחר מכן, הן יצטרפו לשורה הארוכה של דיקטטורות שלא יכלו עוד לעמים אותם הם שיעבדו.

בקיץ 2008 תתקיים האולימפיאדה, בפעם השלישית בזמן החדש, במדינה דיקטטורית. נכון לעכשיו אין מדינה הצפויה להחרים את המשחקים. אחרי הכל, סין אינה מדינה ידידותית לתושביה, אך אזרחית שקטה בזירה הבינלאומית. האם תחול עליה קללת העשור האולימפי של הדיקטטורות?

ב-76', שנתיים אחרי מותו של מייסד סין הקומוניסטית, מאו טסה טונג, חזר לזירה יריבו דנג שיאופינג. "לא אכפת לי אם החתול שחור או לבן, העיקר שהוא תופס עכברים", הצהיר שיאופנג, שהתנער מהאידיאולוגיה הקומוניסטית, הפשיל שרוולים, והנהיג שורה של רפורמות כלכליות שהזניקו את סין לצמיחה שנתית ממוצעת של כ-9% ב-30 השנה האחרונות. הרפורמות החליפו את הלאמת התוצרת במיסוי, והעניקו תמריצים לחקלאים ותעשיינים לייצר יותר ובצורה יעילה. בהמשך נפתחו שעריה של סין להשקעות זרות, והיא החלה לתפוס את מקומה כענק כלכלי בקנה מידה בינלאומי.

כמו בכל תקופת צמיחה, חילקו הבנקים הממשלתיים אשראי לכל דכפין. כל מטאטא ירה כשההשקעות והביקושים זרמו ללא הפסק מהעולם המערבי, ויצרו מצג שווא שבו כל מפעל כושל הוא פירמה מנצחת. אך למטבע החופש הכלכלי שסיפק דנג לסינים יש גם צד שני - חופש פוליטי. אנשים המתרגלים לבחור בין מוצרים והשקעות בחיי הכלכלה, מבקשים בסופו של דבר להחיל זכות זו גם על המישור הפוליטי. בשאון הצמיחה הכלכלית נשכח לרגע כלל זה. אחרי הכל, הסינים היו עסוקים במעבר מהכפר לעיר, ממשרה למשרה, מהקמת עסק למכירתו. מצבם החומרי הלך והשתפר תחת השלטון, כך שהם לא העסיקו עצמם יתר על המידה בעניינים פוליטיים.

אך כעת מתקדרים שמי הכלכלה העולמית, ומאיימים על היצוא הסיני, על השקעות ממקורות חוץ ועל מגדל הקלפים של האשראי הממשלתי. לראשונה זה 30 שנה עומדת סין בפני משבר כלכלי רציני. במדינה דיקטטורית, המשמעות של משבר כזה היא חוסר יציבות שלטונית.

אולימפיאדת בייג'ין היא אקורד הסיום של תור הזהב הנוכחי של המשטר הקומוניסטי הסיני עם העולם ועם אזרחיו. בשנים הקרובות אנו צפויים לראות סין אחרת: סין הנהפכת מענק תעשייתי מתעצם לסכנה אמיתית ליציבות המערכת הבינלאומית; סין בצל שעון החול של קללת העשור האולימפי.