גלגל שלישי

שונא אופנועים יחיה? מאופנועי כביש התרחקתי מזמן. על אופנועי שטח, לעומת זאת, קשה לי לוותר. השטח, אני טוען, הוא תענוג בטוח. אתה נופל, משפשף את מכנסי הרכיבה הבלויים שלך, יורק קצת וממשיך לרכוב. בכביש אתה נופל, נדרס על-ידי פורד פוקוס ומפונה להדסה עין כרם.



אבל מי אמר שצריך ליפול? יש דו-גלגליים שלא נופלים. ככה לפחות טוען אייל, ששיכנע אותי לקחת את פיאג'ו MP3 לרכיבת מבחן. מלה של אייל היא מלה, ולכן לקחתי את קסדת השטח שלי עם משקפי האבק וכפפות השטח (את המגפיים ושריון הפלסטיק השארתי בבית), ויצאתי לסוכנות פיאג'ו בדרום תל אביב.







מיד גיליתי שאייל עבד עלי: MP3 - האמת, הייתי צריך להבין את זה מהשם שלו - הוא לא דו-גלגלי אלא תלת-גלגלי. נכון שהוא מבוסס על קטנוע רגיל, X8 של פיאג'ו, אבל מלפנים יש לו שני מתלים נפרדים ושני גלגלים. "כל היתרונות של קטנוע וכל היתרונות של מכונית בכלי אחד", הרגיע אותי איש המכירות המעונב, והחתים אותי על טופס רכיבת מבחן. "איפה הסעיף של תרומת האיברים?" שאלתי אותו. הוא אפילו לא חייך.



בחוץ שרב קשה. אני שם על עצמי את מעיל הרכיבה, הכפפות וכו', מטפס על הדבר הזה, מתיישב, משחרר את בלם היד ומתחיל לנסוע. הוא כבד, כמעט רבע טון, והכידון שמחובר לשני הגלגלים מסורבל לסיבוב. על ההתחלה - פקק ברחוב קיבוץ גלויות. אני מתלבט אם לצלוח אותו בין טורי המכוניות כאחד הקטנועים, או לחכות מאחורי אגזוז כאחת המכוניות. בסוף אני נשאר תקוע מאחורי משאית מעשנת.



אני מחפש את הכפתור שמפעיל את המזגן של הקטנוע-מכונית הזה, לא מוצא אותו ומתחיל לחשוב שגם איש המכירות עבד עלי: MP3 הוא כל החסרונות של מכונית וכל החסרונות של קטנוע בכלי אחד. עוצר בצד ומתקשר לאייל. "תירגע", הוא אומר לי, "פשוט לא רכבת הרבה זמן על אספלט. הרוחב שלו הוא בדיוק כמו של קטנוע רגיל, ואין לך בעיה להשתחל בפקקים".



מלה של אייל זו מלה. אני ממלמל את תפילת הדרך, עוצם עין בלתי מכוונת ומתחיל להשתחל בין המכוניות. אופס, לא קורה כלום. אני אפילו לא משפשף מראות. אחרי דקה אני מגיע לראש הטור ולרמזור האדום ולא מוריד את הרגליים לכביש. השליחים שלצדי נדהמים משיווי המשקל שלי.



האמת היא שאני לא בן דוד של קומאנצ'י. פשוט לחצתי על איזה מתג בכידון ונעלתי את המתלים הקדמיים. עכשיו הוא באמת כמו אוטו, אבל איפה הכפתור שמפעיל את המזגן? אור ירוק. ברגע שאני מסובב את המצערת מתבטלת נעילת המתלים וה-MP3 יכול ליפול הצידה כמו כל דו-גלגלי. כדאי שאיכנס לערנות.



אני עוצר ליד בית הקפה שלי. לא צריך להוריד ג'ק, תענוג. את הקסדה אני לא מצליח להכניס לתא המטען שמתחת למושב - הוא ארוך אבל רדוד. יש עוד תא מאחורי המושב - עמוק יותר אבל קטנצ'יק. שניהם נפתחים חשמלית בלחיצה על המפתח. MP3 - הייתם צריכים להבין את זה מהשם שלו - הוא מוצר ק?לי. העיצוב שלו, במיוחד במבט חזיתי, רובוטריקי-חייזרי ומושך עיניים. אבל למה שני גלגלים מקדימה? מה זה באמת נותן חוץ מעמידה יציבה במקום?



טלפון לאייל. "שמע", הוא נוזף בי בקולו הסמכותי, "זה לא גימיק או סתם משקל מיותר. קח אותו לסיבובים ונסה כמה פניות". "תבוא לבקר אותי בבית החולים?" אני עונה לו, וכמובן נכנע ודוהר לכביש הכי מפותל באזור.







אבל איפה המזגן?



לפני שאני מתרסק, חשוב לי לדווח שבישראל נמכרות שתי גרסאות של MP3: מנוע 250 סמ"ק ומנוע 400 סמ"ק. יש גם אח ספורטיווי, שנקרא ג'ילרה פואוקו עם מנוע 500 סמ"ק. אני הגרלתי את ה-400 סמ"ק, 32 כ"ס. האמת, ציפיתי שהוא יהיה קצת יותר שרירי. בשיוט על 110 קמ"ש כל המכוניות עוקפות אותי. אפשר להאיץ ל-130, אבל המנוע לא מת על זה.



מיגון הרוח לא יעיל ואני כל הזמן חוטף את השרב בפנים. וחוץ מזה, תנוחת הישיבה צפופה ואי-אפשר לפשוט את הרגליים קדימה כמו בקטנוע מנהלים נורמלי. ושוב שכחתי לשאול את אייל איך מפעילים את המזגן, ואפילו את הרדיו עוד לא מצאתי.



נוחות הנסיעה דווקא סבירה. צמד המתלים הקדמיים מתחלק בעבודה והתוצאה טובה - הגלגלים הקדמיים מגהצים את הכביש. המכות היבשות באות בעיקר מכיוון הגלגל האחורי והמתלה הנוקשה שנושא אותו. יכולת הבלימה, אייל צודק סוף-סוף, מעולה. צריך קצת אמונה וללחוץ חזק על המנוף בצד ימין. שני הגלגלים מתחלקים בעבודה, וה-MP3 נשתל במקום.



טוב, הגעתי למקום. הנה באים כמה סיבובים. ההרגשה מוזרה. אני מנסה להאיץ בעדינות בתוך הסיבוב והדבר הזה מגיב בתת-היגוי. כמו מכונית הוא מנסה לצאת החוצה מהסיבוב ומאלץ אותי להשכיב אותו עוד פנימה. בפיאג'ו טוענים שאפשר להשכיב אותו בזווית של עד 40 מעלות. מבט במראות. מאחורי פורד פוקוס. ויתרתי על השכבה אמיצה.



עצרתי בצד (למה לא התקינו דיבורית בדבר הזה?) והתקשרתי לאייל. הוא סינן אותי. סימסתי לו שאני מפחד בסיבובים. כעבור שתי דקות הוא סימס לי בחזרה: "תשתחרר". אייל סמכותי גם בהודעות טקסט, וחוץ מזה - מה כבר יש לי להפסיד? בבית החולים יש מיטות נוחות וסוף-סוף יהיה לי זמן לקרוא קצת ספרים.



התנעתי שוב, יצאתי לכביש והתחלתי להתאמן בהשכבות. האמת, יש שם משהו. כלומר, אין תחושה בכידון והמתלים הקדמיים נותנים תחושה מעורפלת, אבל הדבר הזה לא נופל. מקסימום הגלגל האחורי מחליק קצת הצידה. בינתיים אני עוד לא מרוח על הכביש.



ממגנט ומהונדס



טוב, צריך להחזיר את הדבר הזה לבעליו. וצריך לחשוב על סיכום. ל-MP3 יש עיצוב ממגנט. צמד הגלגלים הקדמיים הוא לא גימיק, אלא פתרון הנדסי שבאמת משפר את הבטיחות בסיבובים ובבלימה. המחיר סביר בהשוואה לקטנועי מנהלים רגילים ובסך הכל מדובר בקנייה מעניינת מאוד. צריך לזכור רק שני דברים: 1. MP3 חשוף לפגיעת מכוניות כמו כל דו-גלגלי. 2. אין לו מזגן.



למבחני דרכים קודמים - אתר "כבישים"