שלמו 400 שקל באופן חד פעמי - ותוכלו לקלוט שידורים דיגיטליים כל החיים

המעבר משידור אנלוגי לדיגיטלי ישפיע על צריכת התקשורת של כולנו. הוא ישפיע גם על הקרינה שעוברת מעל ראשנו, ועל זהות השחקנים בענפי הטלוויזיה והרדיו. ואולם מהפכות כאלה לא קורות בן לילה - בטח לא כשהן תלויות במדינת ישראל ובמוסדותיה.



בנובמבר 2004 קיבלה הממשלה החלטה על הקמת צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד התקשרות שיבחן את הצורך במערך הפצה דיגיטלי לערוצים הפתוחים - 1, 2, 10, 33, 99. במסמך נקבע כי "לא יאוחר מה-1 במארס 2006" תתחיל ההפצה הדיגיטלית של הערוצים.



ממשלה באה וממשלה הולכת, ורק בפברואר האחרון עבר החוק בקריאה שנייה ושלישית. הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו היא שאמורה להקים את התשתית לשידורי הטלוויזיה הדיגיטליים ברפורמה שזכתה לכינוי DTT - Digital Terrestrial Television, שידור דיגיטלי טרסטריאלי - כלומר קרקעי. לאחר שהתשתית תיפרש יוכל כל אזרח לרכוש באחת מרשתות החשמל ממיר מתאים, שיעלה לו כ-400 שקל ויקלוט את הערוצים.



המאבק על הערוצים הנוספים



הרשות קבעה כי אתרי השידור יחלו לשדר בין מארס למאי 2009. ואולם בשוק התקשורת יש גורמים שמפקפקים בלוח הזמנים הזה, הרי הרשות עדיין לא סיימה את הליך המכרז לרכישת המשדרים. בכל מקרה, שנה וחצי מהתחלת השידור הדיגיטלי, במועד כלשהו ב-2010, יכובה השידור האנלוגי, ומי שעדיין משתמש באנטנה יוכל לזרוק אותה לפח האשפה.



העיכובים בחקיקה נבעו בין היתר מכך שכמה ח"כים ניסו לכלול בחבילה עוד ערוצים - למשל ערוץ 9 בשפה הרוסית, ערוץ חינוכית 23 וערוץ המוסיקה. מי שהתרעם על ההצעה היו זכייניות ערוץ 2 קשת ורשת. זאת, מכיוון שצעד כזה יאפשר לערוצי הנישה האלה להגדיל את עוגת הפרסום שלהם על חשבונן. HOT ו-yes התרעמו אף הן, בשל הפגיעה הפוטנציאלית בבסיס המנויים שלהן.



טיעוני החברות התקבלו על ידי הרשות והאוצר. התקבלה הטענה שהזכייניות ניגשו למכרז על בסיס מצב מסוים וכי לא ייתכן שהמדינה תשנה את השוק בצורה כה משמעותית לרעתן. בנוסף, התקבלה הטענה שאסור שערוצי נישה ייהפכו לפתוחים ללא מחויבויות הפקת תוכן.



הסיפור תם - אך לא נשלם. כעת עדיין עמל ח"כ אלי אפללו על הרחבת מספר הערוצים שישודרו ב"תוספת לחוק", ויש סיכוי שמתישהו, לקראת הבחירות הבאות למשל, יציעו ח"כים נוספים הרחבות דומות.



"רפורמה הכרחית"



מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מסביר את התועלת של הרפורמה: "העולם עובר לשידורים דיגיטליים והרפורמה היא הכרחית ומתבקשת. אנחנו נבחרנו לבצע את הרפרומה בלוח זמנים קצר לאחר שהיא קודמה על ידי המועצה שלנו, בשיתוף עם משרד האוצר משרד התקשרות וח"כ גלעד ארדן, יו"ר ועדת הכלכלה, וגם יו"ר רשות השידור משה גביש, דחף לקראתה. מנקודת ראותו של הציבור, הוא יקבל שידור באיכות גבוה יותר ובעיקר: יש פה אלטרנטיווה לכבלים וללוויין.



"המדינה הגדירה חמישה ערוצים פתוחים שאותם היא מחויבת לשדר, אבל כיום היא לא עומדת ביעד בשל בעיות קליטה ומכיוון שערוץ 10 לא משדר באופן אנלוגי. כעת יוכל הצרכן בעלות חד פעמית נמוכה - של כ-400 שקל - לקלוט את הערוצים הפתוחים. זאת לעומת המצב כיום, שבו חבילת הבסיס בכבלים ובלווין עולה לצרכן 200 שקל בחודש ו-2400 שקל בשנה. מבחינת קרינה, את השידור האנלוגי שמופץ כיום לאנטנות, משדרים מ-60 אתרים ברחבי המדינה. את השידור הדיגיטלי נעביר מ-15 אתרים בלבד, בהספק נמוך הרבה יותר.



"הרפורמה מציגה גם חיסכון בעלויות, כשכיום עלות הפצת השידורים האנלוגיים היא 150 מיליון שקל בשנה וב-DTT המחיר יהיה 25-30 מיליון שקל בשנה, זה חיסכון גדול לרשות השידור ולזכייניות. לכך יש להוסיף עלות הקמה חד פעמית של 80 מיליון שקל ועוד עלות של 10 מיליון שקל וסבסוד ממירים לשני העשירונים התחתונים".



סמירה מדגיש עוד יתרונות של הרפורמה: המערכת תומכת בשידורים ברזולוציה גבוהה (HD) כשאלה יגיעו ביום מן הימים לערוצים הישראלי. המערכת החדשה תתמוך בכתוביות סמויות לכבדי שמיעה וכן בתפריט מידע לערוצים, בדומה לזה שקיים בכבלים ובלווין. יצוין שתקציב הרשות השנייה, ותקציב רפרומת השידור הדיגיטלי, אינו מגיע מקופת המדינה אלא מכספים שנגבים מזכייניות הטלוויזיה.



האופציה הלוויינית



למרות כל זאת יש גורמים בשוק שתוהים למה הרשות צריכה להוציא מכיסה 80 מיליון שקל על הקמת תשתית, 10 מיליון לסבסוד ממירים ועוד 30 מיליון שקל כל שנה על הפצת השידורים כשיש כבר אלטרנטיווה טובה: קליטת הערוצים הפתוחים דרך לוויין.



מדובר באפשרות חדשה יחסית. כיום ניתן בעלות חד פעמית של כ-1,400 שקל להתקין צלחת לוויין פרטית ולקלוט את כל הערוצים הפתוחים. אם דיירים נוספים בבניין מצטרפים, ההתקנה נהפכת לזולה עוד יותר, והמדינה היתה יכולה להעביר את עשרות המיליונים של הקמת תשתית ה-DTT לסבסוד צלחות לוויין לאזרחים. בנוסף, הלוויין מאפשר קליטה ב-100% משטח מדינת ישראל, כשה-DTT מחוייב בקליטה בתוך 85% מהבתים.



סמירה: "כל מדינות המערב שעברו לשידור דיגיטלי עברו לשידור קרקעי, ולא לווייני. מדינה עם בעיות ביטחון, וצורך אמיתי בשידורים, לא יכולה להישען על מערכת לוויינית".



בין המתנגדים לרפורמה, כאמור, החברות HOT ו-yes. יורם מוקדי, סמנכ"ל האסטרטגיה והרגולציה ב-HOT: "החוק - כמו שהוא עבר, עם חמישה ערוצים - הוא משהו שאנחנו נערכים להתמודד איתו ויש לנו כלים לכך מבחינת איכות התוכן.ה-DTT הוא אתגר, אך המנויים רוצים יותר מכמה ערוצים. לעומת זאת, אם יכניסו ערוצים נוספים למשוואה, ההשכלות לא יהיו טובות מבחינת HOT ו-yes ועיקר הפגיעה תהיה בתעשיית הפקות המקור, שניזונה מהכנסות HOT ו-yes מדמי מנוי".



"ל-HOT ו-yes יחד היקף חובות של כ-7 מיליארד שקל. HOT עברה לרווח צנוע ב-2007, אך yes עדיין לא התאזנה, כך שמדובר בתעשייה שצריך להיזהר מאוד כשעורכים בה רפורמות". בחברות הטלוויזיה הרב ערוצית אכן נערכים לבואו של ה-DTT וסביר להניח שהחברות יבנו חבילות צרות מתחרות, עם מעט ערוצים ותשלום חודשי מופחת, ויציעו אותן כדרך להתמודד עם ערוצי ה-DTT.