טורבינת רוח ברפת תאים סולאריים ליד הלול

מי שמקיף את המשרד ברגל, סביר שייתקל בטווס או שניים, או לחלופין בקבוצת ילדים שיצאו לטייל, נשרכים מאחורי גננת ולפעמים עוצרים לחבק עץ. "יש פה גן ילדים אנתרופוסופי", מסביר מדען הבית גדי מיכאלי, בן 32, את תופעת חיבוקי העצים. "האזור מלא גני ילדים, ולצד חוות הסוסים, פנסיון הכלבים ובריכת הברווזים, די מעניין פה".



העניין האמיתי במקום הוא לא רחשי הטבע שמסביב או קרני השמש שמציפות את מרפסת העץ, על אף שכל אלה רלוונטיים מאוד לעיסוק המקצועי של חברת פרסיד. החברה עוסקת בפיתוח טכנולוגיות נקיות - כלומר ירוקות, חסכוניות באנרגיה, ידידותיות לסביבה - בהן אמצעים להוזלת השימוש באנרגיית השמש וטכנולוגיה המנצלת את הרוח להפקת אנרגיה. הקמת המשרדים בכפר הירוק היתה תוצאה של מקריות, אבל התחושה הנכונה שמבנה החברה מייצר מעידה שהמקריות ידעה מה היא עושה כשכיוונה לשם את ארבעת המייסדים.



הרבה ניסוי וטעייה



את פרסיד (Precede) הקימו רפי גדרון, אורני פטרושקה, אלברט אוליר ונמרוד גור לפני פחות משנתיים, והם מלווים חברות קלינטק במודל ייחודי של פעילות. המודל הוא של חברה שמתפקדת גם כקרן הון, גם כיזמית וגם כחממה טכנולוגית. "אנחנו מחפשים בפינצטה מדענים, חוקרים ויזמים עם רעיון, שצריכים שותף בהקמת חברה שתוציא לפועל את הרעיון שלהם, ולא רק מישהו שישקיע בהם כסף. אנחנו מקדמים את היזמים גם מבחינה עסקית וגם בפיתוח הרעיון שלהם לכדי מוצר שלם, עד שהם עומדים על הרגליים ויכולים לגייס הון באופן עצמאי ולצאת לדרך".



שני תפקידים מיוחדים תופסים מקום מרכזי במערך הזה - sir ו-eir. הראשון הוא מדען הבית (Scientist in Residence), והשני הוא יזם הבית (Entrepreneur in Residence). ה-sir הוא מיכאלי, בוגר לימודי פיסיקה ומתמטיקה במסגרת הצבאית של תלפיות ובעל תואר שני בהנדסת חשמל, וה-eir הוא יוסי יתיר, בן 43, בעל שני תארים בהנדסת אלקטרוניקה ותואר שני במינהל עסקים.



השניים מגלמים בתפקידם את מערך העבודה הכללי בחברה: הם מנסים לזהות בעיות, חוסרים וצרכים בתחומי הקלינטק, לנתח את השוק העסקי, ולזהות פירצה שבה יוכלו לפעול בפיתוח של מוצר או אמצעי שייהפך להצלחה. "זה לא שאנחנו כל היום יושבים על המרפסת, שותים קפה וזורקים רעיונות לאוויר", אומר מיכאלי. "רק רוב היום", אומר יתיר.



אחד הנושאים שהשניים התמודדו איתו הוא מציאת פתרון לבזבוז האנרגיה הביתית על תאורה. "הדלקת מנורות בבית היא חלק גדול מעלויות החשמל ומבזבוז האנרגיה שלנו", מסביר מיכאלי. נורות פלואורסנט חסכוניות פי שישה מנורות רגילות, אבל כמעט לא משתמשים בהן לתאורה ביתית, כי האור הקר שהן מפיקות שונה מהאור הביתי והחמים של נורות רגילות. "ניסינו תקופה מסוימת לעבוד על פיתוח שיגדיל את השימוש בפלואורסנט בבית על ידי שינוי גון האור של הנורות, או על ידי מנורה שיהיו בה שני סוגי נורות, ואפשר יהיה להשתמש גם בפלואורסנט וגם בנורה הרגילה לפי הצורך ולחסוך הרבה אנרגיה", אומר מיכאלי. היוזמה הזו לא עלתה יפה, בגלל קשיים טכנולוגיים רבים ובגלל פיתוח דומה שנוסה בארצות הברית, ולא הצליח שם. "חלק מהעניין זה הרבה ניסוי וטעייה", אומר יתיר.



האדם שמאחורי היוזמה



לצד ניסיונותיהם לפתח את הרעיונות העצמאיים שלהם, ה-sir וה-eir גם עוסקים בבחינת רעיונות של אחרים. "באים לפה אנשים עם רעיון, חזון, מוצר, והם צריכים עזרה. הם מציגים לנו את העניין שלהם, ואנחנו מנסים למצוא את מי שיכול להתאים לחברה, שאפשר יהיה לעבוד אתו על הפיתוח שלו ברמה של רישום פטנט, הקמת חברה והתחלת פעילות", מספר יתיר.



החלטות כאלה לא מתקבלות לפני שהשותפים והעובדים בדקו בינם לבין עצמם גם את ההתרשמות האישית שלהם, האינטואיטיווית, מהמציגים השונים. "בשלב הראשון אנחנו בודקים את הטכנולוגיה, את היישומיות, את הייחודיות, את השוק, בקשר לכל רעיון שנראה לנו. אבל חשוב מאוד גם האדם שמאחורי היוזמה. בשלב השני אנחנו שואלים עד כמה היינו רוצים ויכולים להיות שותפים של האדם הזה, כמה הוא מתאים לסביבה שלנו, ומה התחושות שלנו לגביו", אומר יתיר.



בקיצור, השלב השני הוא ריכולים.



"כן".







שתי הצלחות כבר רשומות על שמה של פרסיד. האחת היא "פיתגורס סולאר", שמפתחת טכנולוגיה שמסייעת להוזיל את עלויות הסיליקון של התאים הסולאריים. הטכנולוגיה מרכזת את קרני השמש וחוסכת בכמות הסיליקון בעזרת שימוש באופטיקה, והתוצאה היא הפחתת העלויות של יצירת אנרגיית שמש. פיתגורס סולאר הוקמה על ידי שני יזמים, גונן פינק וד"ר איתי ברוכי, ופעלה תחת כנפיה של פרסיד, עד שהללו הצליחו לגייס הון ולצאת לעצמאות. השנייה היא "קוריוליס וינד", שמפתחת טכנולוגיה המנצלת את הרוח. הפיתוח הטכנולוגי של קוריליס קשור לרשת החשמל ומיועד לאזורים שבהם יש יותר רוח מאשר שמש.



לצאת ממתחמי העסקים



משרדי פרסיד ממוקמים במתחם פנימיית הכפר הירוק, במבנה שהיה בעבר נגרייה. "חיפשנו משרדים במקום לא סטנדרטי", מספר אלברט אוליר, שותף ומייסד. "רצינו לצאת ממתחמי העסקים וההיי-טק למקום שמאפשר שקט סביבתי ונינוחות, כדי שאפשר יהיה לעבוד בו בצורה יסודית ונקייה. מצאנו בכפר הירוק נגרייה גדולה שאפשר להפוך למתחם משרדים. כמובן שבתהליך השיפוץ נעלמה הנגרייה, ובעידודו של האדריכל אורי הלוי יצרנו מבנה חדש לגמרי ברוח ערכי החברה", מסביר אוליר את המיקום המפתיע של המשרד.



"בתחום שלנו אין שלוות נפש", אומר אוליר. "תחומי הטכנולוגיה והקלינטק הם מהירים ותחרותיים, ואין מקום להרבה חברות בבת אחת. כדי לאזן את האלמנטים המלחיצים תיכננו משרדים שיאפשרו חופש יצירתי. התנאים מפרים ומרגיעים ומספקים סביבה שאפשר לצמוח בתוכה".



הבניין עצמו מלבני ומשלב מראה תעשייתי ונקי, יחד עם הרבה מאוד אוויר, אור וכניסה של החוץ פנימה. אין פינות חשוכות, מסדרונות צרים וחדרים קטנים; הכל מרווח ומאפשר גישה נוחה ותחושת רווחה. בכל החדרים יש חלונות, הקומה השנייה מתוכננת כמעין גלריה שממנה אפשר לראות את הקומה למטה, ובעיקר את צמרות העצים שמסביב. לפעמים טווס תועה רואה את השתקפותו באחד החלונות, ומתחיל לנהל איתה דיאלוג. או קרב. "יש פה המון טווסים, והם תמיד באים ומתווכחים עם הבבואות שלהם בצעקות", אומר מיכאלי. "בהתחלה זה משעשע, אחר כך מתרגלים".



והטווסים התרגלו?



"עדיין לא. כל פעם הם מופתעים מחדש".



מרפסת העץ הגדולה משמשת לשתיית קפה ולדיבורים. על מה? "לא רק על עבודה. שלושת השותפים שלי פעילים מאוד בספורט, אחד עושה מרתונים, אחד טריאתלונים, אחד כל סוג אפשרי, והם מדברים הרבה על הספורט שלהם. אני היחיד שלא זז. אנחנו מדברים גם על ענייני היום הכלליים, ברמה תיאורטית וערכית", אומר אוליר. "ויש קבוצת דיון על 'הישרדות'", מגלה מיכאלי.



אורני פטרושקה, מייסד ושותף, שכמו רפי גדרון היה ממייסדי כרומטיס שנמכרה בעסקת ענק ללוסנט ב-2000, נהנה לבוא למשרד לעבוד, גם אם העבודה בימים אלה היא לא כל חייו. "אני רץ 40-50 ק"מ בשבוע בפארק ומשתתף בתחרויות ריצה פה ושם. אני פעיל במפקד הלאומי, שלדעתי יכול לתת היום רוח גבית חזקה לכל יוזמה מדינית, ובקרן אברהם שמייצרת הרבה פעילות למטרת דו קיום יהודי-ערבי בישראל".



ממה אתה נהנה כשאתה פה?



"לראות את החבר'ה של פיתגורס עובדים על התאים הסולאריים שלהם פה בשמש בחצר, ולראות את החבר'ה של קוריוליס מפעילים את טורבינת הרוח שהם הקימו ברפת הנטושה שליד המשרד. אני נהנה מתחושת העשייה, וגם לדבר עם העובדים בחוץ על המרפסת, לשתות אספרסו ולגלגל רעיונות".