החלומות הישראלים שלי

סביר להניח שערב יום העצמאות
כולנו נותקף בגל מוספים מיוחדים שיספרו לכולנו איזה הישגים מופלאים עשה המשק
הישראלי והעם הישראלי ב-60 שנותיו. אולי כיף לקרוא את הדברים האלה, כך לפחות
אנחנו מגלים מדי פעם בסקרים שנערכים בקרב קוראי העיתונים הגדולים - אבל הערך
העיתונאי והציבורי של הסחורה הזאת מוטל בספק.



ובכל זאת, מייקי דגן, עורך המגזין, ביקש ממני להתחבר לנושא של המגזין הזה -
החלומות הישראלים שלנו - אז הנה כמה חלומות ישראלים של עורך, עיתונאי כלכלי ויזם
קופצני בעשרים השנים האחרונות.



1. שיהיה לנו כאן סוג אחר של דיון ציבורי בנושאי הכלכלה. דיון הנשען על עובדות
ועל אנשים שמכירים את העובדות. דיון שבמרכזו עומדים אנשים שטרחו ולמדו והתעמקו
בעולם הכלכלי ומבינים שכלכלה, עסקים, חברה - דורשים ידע, הבנה וניסיון לא פחות
מרפואה, צבא או משפט.



דוגמא מקרית: העלאה או הורדה של שיעור המס הם לא רק שאלה
פוליטית או חברתית אלא לפני הכל שאלה כלכלית. וכדי להבין את המשמעויות של שינוי
מסים לא מספיק להיות בעל דעה מגובשת ונגישות לנייר עיתון, מיקרופון או מצלמת
טלוויזיה, אלא גם הבנה בדרך בה מערכת המס פועל.



2. שאילי ההון, בעלי החברות והיזמים הבולטים בישראל יפנימו שהתרומות המיוחצנות
(או החשאיות) שהם נותנים למוסדות ציבור, ארגונים חברתיים וקרנות צדקה הן
אינדולגינציות על חטאיהם הציבוריים.



שום תרומה כספית גדולה ככל שתהיה לא תכפר על
העוונות האמיתיים של אילי ההון הישראלי: רמיסת השלטון, שיחוד פוליטיקאים, התרפסות
או מתן לגיטימציה לפוליטיקאים מושחתים אשר מקדמים את ענייניהם, ניסיון להלך
אימים, לסחוט או להרתיע את כלי התקשורת בבואם לבקר אותם, הפחדת רגולטורים -
ובאופן כללי: תשומת לב מועטה או דריסה של כל נורמה וכל אתיקה בהתנהלות העסקית
שלהם.



אם אילי ההון היו מקדישים מחצית מהזמן שם מקצים לאירועי תרומות מיוחצנים לגיבוש
קודים אתיים ולהטמעת אינטגריטי ונורמות התנהלות עסקיות ראויות בעסקים שלהם,
התרומה למשק הישראלי, לחברה בישראל היתה גדולה פי 10.



חברת ביטוח שתחליט לא
להתעלל כדרך שיגרה במבוטחיה הקשישים או איל הון שיכבד את מקומה של הרגולציה
והתקשורת בחברה דמוקרטית, אלה יתרמו פי 10 לדמותו של המשק שלנו מאשר כל תרומה -
גדולה ככל שתהיה - שהם ירעיפו ברוב הוד והדר לנזקקים, החלשים והעלובים.



3. שביום העצמאות ה-60 למדינת ישראל נביט לעצמנו במראה ונספר לעצמנו את מצבנו
האמיתי ולא נמכור לעצמנו את הבלופים הרגילים של ערב החג. שראש הממשלה ושר האוצר
יגלו את האמת לציבור: שאין למדינת ישראל בעיית משאבים אמיתית, שהפער האדיר בין
הפוטנציאל של המשק לבין הביצועים שלו לא נובע מכוחות עליונים או היותנו מדינה
קטנה מוקפת אויבים - אלא אך ורק מהניהול הכושל של עסקי המדינה: ניהול כושל של
החינוך, של התשתית, של הצבא, של רוב חלקי השירות הציבורי. שראש הממשלה ושר האוצר
יבינו שמדינת ישראל זקוקה לשינוי גדול מאוד בדרך בה היא מנוהלת: היא חייבת
אסטרטגיה, חזון, כיוון וקואליציה חזקה לשינוי. לא נגיע לשום מקום אם לא נדע לאן
אנחנו הולכים ומדוע.



הטור המלא מתפרסם בגיליון מאי של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250