מישהו ראה את הסולם שלי?

אבל די שדמרי-מדר תביט מעבר
לכתף כדי שתראה שם משהו אחר לגמרי: את שכונה ד' בבאר שבע, אחד מסמלי המצוקה
המוכרים ביותר בישראל והמקום שבו נולדה וגדלה. יחד איתה יכולים להסתכל אחורה בלי
געגועים (ואולי קצת בכל זאת) חברתה הטובה, שגדלה איתה בשכונה, כיום רופאה, וחבר
נוסף מהכיתה, מהנדס אלקטרוניקה. ובעצם גם הבעל יניב. במלים אחרות, לפנינו נציגים
אותנטיים של החלום האמריקאי בגרסה הישראלית שלו.



לכאורה, זה לגמרי לא יוצא דופן. מי מאיתנו לא שמע במהלך חייו שבאמצעות עבודה קשה
אפשר להתגבר על קשיים אובייקטיביים ולהגיע לפסגה? מי לא התוודע לתפיסה שלא משנה
מהיכן באת, כל האפשרויות פתוחות לפניך?



החלום האמריקאי חילחל עמוק לאתוס הישראלי
- והפך לחלום שלנו. שמות כמו יצחק תשובה, שלמה אליהו, צדיק בינו וחיים סבן רק
מחזקים את התחושה שאין גבול לאפשרויות, שניתן לעשות הכל בעשר אצבעות ולטפס
מהמעברה לצמרת, ממש כמו בארצות הברית. איזו בשורה נפלאה לישראל ביום העצמאות
הששים שלה.



אבל האם יש בישראל מוביליות אמיתית? אה, תלוי את מי שואלים. ככלל, אין ויכוח על
כך שהחברה הישראלית של היום שבעה יותר מזו של ראשית ימי המדינה ושרבים בה עשו את
הדרך למעלה, אבל החוקרים מצביעים על בעיה מרכזית: המוביליות, כלומר ההזדמנות לטפס
במעלה הסולם החברתי, לא ניתנה לכולם במידה שווה.



בזה, פחות או יותר, מסתכם המשותף לכולם. מכאן והלאה מתפצלות הדרכים, ועצם הגדרת
המוביליות משתנה. יש חוקרים המתייחסים אך ורק לממד האבסולוטי - לסיכוי שילדים
יעקפו את הישגי הוריהם - בעוד אחרים בוחנים את התקדמותו של אדם לא רק ביחס להוריו
אלא גם ביחס לשכבת גילו. כלכלנים נוהגים לבדוק מוביליות על פי פרמטרים של הכנסה
כספית, ואילו סוציולוגים מתייחסים למקצוע של האדם כמשקף את הסטטוס החברתי שלו.



כך קורה שהכלכלן ד"ר עומר מואב מהאוניברסיטה העברית ומרכז שלם, שהיה חבר בוועדות
לחקר העוני, סבור שבסך הכל יש בישראל ניידות חברתית משביעת רצון. "השאלה המעניינת
היום היא מי עני באופן קבוע ומי באופן זמני. סטודנטים מתחת לקו העוני, לדוגמה, זה
לא דבר מטריד", הוא אומר. "למעט שתי קבוצות, החרדים והערבים, ישראל מאופיינת
בניידות בין דורית, במובן של הקשר בין ההכנסה של ההורים להכנסה של הילדים".



ואילו פרופ' דניאל גוטווין מאוניברסיטת חיפה, פעיל חברתי, נשמע מסויג יותר:
"במובן הדורי יש ניע?ת חברתית בישראל. חלק גדול מהמעמד הנמוך-המזרחי הפך למעמד
ביניים ומקיים שגרת חיים כזאת. הבעיה היא שכיום המעמד הבינוני נשחק וחי הרבה פחות
בביטחון לעומת שנים קודמות. לכן צריך לשים לב שיש גם מוביליות כלפי מטה".



בכל מקרה, בישראל, בניגוד לארצות הברית ולכמה ממדינות אירופה, לא ניתן להצביע
באופן מדעי מובהק על קיומה של מוביליות כלכלית, מסיבות טכניות: מחסור בנתונים
העוקבים אחרי הכנסתו של אדם, לעומת הכנסות הוריו לאורך זמן (חלק מהחוקרים באקדמיה
מייחסים את המחסור הזה להחלטתן של ממשלות ישראל שלא להשקיע כסף באיסוף נתונים
מקיף יותר). בהיעדר נתונים מתאימים, נותרה למדעני החברה אפשרות אחת: לחקור את
המוביליות התעסוקתית ולבדוק את הגורמים (והחסמים) המשפיעים עליה, ובראשם השכלה.



ניסינו לחדור לנושא הסבוך הזה ולזקק ממנו כמה תובנות. אבל רגע לפני שנצלול
פנימה, הנה עובדה מקדימה אחת לא שולית כלל: אם מסתכלים מקרוב יותר, במבט מושכל
יותר, בתמונה האופטימית של דמרי-מדר ושני חבריה, מגלים שהיא שונה לגמרי מכפי
שנדמה במבט ראשון. כי השלושה הם היחידים מבני מחזורם בבית הספר היסודי העוסקים
במקצועות חופשיים. בתמונה האופטימית של השלישייה יש איפוא טעות אופטית מובנת,
הנובעת מהנטייה להתמקד במי שהגיע לפסגה ולהתעלם מחבריו שנשארו מאחור.



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון מאי של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250