עכשיו רצה חובב לקחת אותם
לשדה קיקיון נוסף שפלורה מעבדת, לא הרחק (במונחים אתיופיים) מהגבול עם סומליה,
כדי שיוכלו לצפות כיצד הטרקטורים הענקיים שנרכשו במיטב כספם חורשים את האדמה חריש
עמוק ומכינים אותה לעונת הזריעה הבאה. אבל כל מה שהמשקיעים יכלו לחשוב עליו היה
לחזור למלון כדי לנוח, לשטוף את שכבת האבק מעורם ולהחליף בגדים (אם המזוודות
האובדות יימצאו בדרך נס).
חובב לא נבהל: כמי שהקים פרויקט מורכב באחד האזורים הנידחים בעולם, שכנוע חבורה
מאובקת של ישראלים להמשיך בסיור היה בשבילו משימה קלה. הוא הציע פשרה: מי שלא
מעוניין להיטלטל בין התלמים יכול להמתין בינתיים בצל המחסן הלוגיסטי של פלורה,
שלידו עצרה השיירה.
המורדים הסבו את פניהם לכיוון המחסן: סככת פח, טנק מים שחור
וכמה עשרות חקלאים מקומיים לבושי בלואים ודלוקי חניכיים שזנחו את כל עיסוקיהם כדי
לצפות בסקרנות ידידותית בקבוצת המבקרים. לחלקם היה קלצ'ניקוב נוצץ, תלוי ברישול
על הכתף. עניין של אופנה מקומית. המורדים פתחו בהתייעצות קדחתנית. פתאום
הטרקטורים נראו מעניינים.
"במחשבה שנייה, אנחנו נבוא איתכם", הכריעו לבסוף ועלו
שפלי רוח לג'יפים. חובב המשועשע מיהר לנצל את המומנטום. "סע, אספה, סע", הוא
המריץ את הנהג האתיופי, והלנדרובר זינק בנהמת מנוע, מכסה בגל אבק את הג'יפים
שמאחוריו.
משפחת חובב רגילה לחרוש שדות רחוקים. האב מידד חובב (73) והבנים ערן (52), אייל
(48) ואלון (41) - הוא אגרונום והסמכות החקלאית הבכירה במשפחה, הם המנהלים
פרויקטים בשטח, וכולם יחד מתמחים בגידול פרחים אך בעיקר ירקות לייבוש המיועדים
לתעשיית המרקים המוכנים - הקימו בעשרים השנה האחרונות חממות ומפעלים במדינות
המפרץ, בסין, בהודו ובאינדונזיה.
אבל כל הפרויקטים הללו מתגמדים לעומת המגה
פרויקט האתיופי: מאות אלפי דונם, שאם יתגשמו הציפיות יניבו בשנת 20 2008-2009 אלף
טונה שמן קיקיון.
בנקודה זו אתם בוודאי שואלים את עצמכם מדוע משקיעה משפחת חובב את זמנה בהפקת שמן
קיקיון כה רחוק מהבית, ואיך כל זה מתקשר לדלק ביולוגי. התשובה היא שבאמצעות
הקיקיון עשויה פלורה אקופאואר להפוך למשתתפת פעילה במרוץ העולמי הגדול - המרוץ
אחר דלק ממקור צמחי, החלופה הנקייה של הנפט.
בשנים האחרונות מחפש העולם המערבי בקדחתנות מקורות אנרגיה חלופיים לדלק הפוסילי
(שמקורו בבטן האדמה), כדי לבלום את התחממות כדור הארץ ולצמצם את התלות בספקיות
הנפט הקפריזיות. הוא גם מצא לו כמה מקורות כאלה של דלק צמחי - ועל הפקת ביו
אתנאול מקנה סוכר ותירס, וביו דיזל מסויה, קנולה ועץ הדקל כבר נכתבו אלפי מלים.
אלא שכאן נתקל המרוץ בקושי לא צפוי: הסבת שטחי חקלאות מגידול מזון לאדם ולבהמה
לגידול "דלק" ייקרה את המזון ופוגעת קשות במדינות העניות. לכן החלו לחפש בעולם
תחליפים שאינם חלק משרשרת המזון ומסוגלים לספק שמן איכותי. קיקיון למשל. צמח שגדל
במדבר, צורך מעט מים, מספק שניים-שלושה מחזורי פרי בשנה, וכבר עתה משמש בתעשיית
הרכב (מנועי דיזל), התרופות והקוסמטיקה.
משפחת חובב עצמה הצטרפה למרוץ לפני כמה שנים, כשהחלה לבדוק את היתכנות הפרויקט.
בחוות הניסויים שלהם בכרמי יוסף פיתחו אז בני המשפחה זני קיקיון וגם שיטות
מתקדמות למיצוי מיטבי של השמן מהאגוז.
את פלורה אקופאאור הם הקימו ב-2006 עם בית
ההשקעות הישראלי השוויצרי SBFTC. החברה רשומה במינכן שבגרמניה, הנהלתה גרמנית,
ובמועצת המנהלים שלה נמצא שם מפתיע: רנה יאגי, ששימש בסוף שנות ה-80 כמנכ"ל אדידס
העולמית ויו"ר מועדון הכדורגל קייזרסלאוטרן.
עצם הבחירה בגרמניה מפתיעה הרבה פחות: המדינה מובילה במודעות לתחום האנרגיה
הירוקה, בחקיקה בתחום ובתקנות שימוש בדלקים. כבר כיום 3% מתצרוכת הדלקים שלה
מקורם בדלקים ביולוגיים. ואכן, הדבר סייע לפלורה אקופאאור לגייס ממוסדות, ארגונים
וקרנות כ-9 מיליון יורו כאשר נרשמה למסחר בבורסה של פרנקפורט, בפברואר 2007.
סכומים נוספים, נמוכים יותר, גויסו בשיטת חבר מביא חבר ממשקיעים ישראלים, כמה מהם
מפוני גוש קטיף.
כשחושבים על זה, גם הבחירה של פלורה אקופאואר באתיופיה, אחת המדינות העניות
בעולם, ובמחוז אורומה, המחוז העני ביותר במדינה, לא מפתיעה. אחרי הכל, כדי להקים
פרויקט כזה נדרשים שטחי ענק וכוח עבודה זול. "אנחנו פה בשל התנאים המצוינים של
האקלים והקרקע, שטח האדמה העצום, והאוכלוסייה המוכשרת באופן יוצא מהכלל. אתיופיה
היא למעשה מדינה מתוקנת מאוד, מעין ארה"ב של מזרח אפריקה", מחמיא חובב.
הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון מאי של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250
שדות קיקיון לנצח
אורן מג'ר
4.5.2008 / 15:27