מעמד הביניים באירופה מפנטז על מהפכה - ובינתיים מקצץ בהוצאות

כשהמאפייה המקומית בעיר לז אוליס שמדרום לפאריס העלתה את מחיר הבאגט בפעם השלישית בשישה חודשים, אן-לור רנאר וגי טאלפו קנו מכונת לחם. כשהדלק נהפך להוצאה הגדולה ביותר שלהם, הם מכרו אחת משתי המכוניות שלהם.



עם הכנסה משותפת של 40 אלף יורו (62,500 דולר), רנאר, מורה, וטאלפו, עובד דואר, ממקומים בדיוק באמצע מעמד הביניים בצרפת. במשך השנה שעברה המחירים בצרפת עלו בקצב מהיר פי ארבעה ביחס למשכורות שלהם. בכל חודש הם חורגים ממסגרת האשראי שלהם - 900 דולר - ושוקעים עמוק יותר במעגל הייאוש והחרטה. "בצרפת, אם אתה לא יכול להרשות לעצמך באגט, אתה יודע שאתה בצרות", אמרה רנאר בשיחה שהתקיימה במטבח שלה, בשעה שבן זוגה מדד אבקה להכנת הבקבוק לבנם בן השנה, ונסן. "המהפכה הצרפתית התחילה במהומות לחם".



החלום האירופי נתון תחת מתקפה. גל האינפלציה השוטף את העולם מצטרף לעובדה שהמשכורות ביבשת לא צמחו זה זמן רב. משפחות שבעבר נהנו מאיכות החיים האירופית הידועה, כיום בקושי מצליחות לקנות את המוצרים ההכרחיים ומצטמצמות בדברים הלא הכרחיים, כגון סרטים וחופשות בחו"ל.



מה שמאיים עוד יותר על הסדר הפוליטי והחברתי הקיים במדינה, הם מיליוני האירופאים המגלים עתה כי ייתכן שרמת החיים שלהם תהיה נמוכה מזו של הוריהם. "אני מרגיש שאנו ניצבים מול קיר", אמר אקסל מרסאו, מורה בן 41 המתגורר ליד פרנקפורט. "לא נוכל להתקדם עוד הרבה".



החששות שלו מבוססים. מחקר של המכון הגרמני למחקר כלכלי בברלין מצא כי מספר האנשים בטווח האמצע של כוח העבודה בגרמניה - עובדים המרווחים 70%-150% מהשכר החציוני - צנח מ-62% מהאוכלוסייה ב-2000 ל-54% בשנה שעברה. הכנסתו של אביו של מרסאו, שעבד גם הוא כמורה, איפשרה למשפחה לחיות חיים נוחים. המשפחה התגוררה בבית שהיה בבעלותה ונסעה לחופשות סקי יוקרתיות. ואולם כיום, אומר מרסאו, מעמד חדש של בנקאים, מנהלים ואנשים בעלי משרות רווחיות אחרות נהנים מאורח החיים הזה.



מרגישים עניים יותר



"בשנות ה-80 איש לא חשב שהוא עשוי לרדת בסולם החברתי", אמר מרקוס גרבקה, כלכלן במכון למחקר כלכלי. "המועקה הקיומית הזו לא היתה קיימת אז", אמר. יש לזכור כי מעמד הביניים בצרפת עדיין גדול יותר ממספר האנשים הנתונים בסיכון של הידרדרות לרעב. בנוסף, מעמד הביניים הצרפתי מוגן יותר מזה האמריקאי. ואולם קובעי המדיניות חוששים כי הדבר עשוי להשתנות כשכלכלת אירופה תתחיל להרגיש את ההאטה בארה"ב ואת העלייה באינפלציה.



"הבעיה היא שאם המשכורות עולות בקצב אטי יותר מעלות המוצרים שקונים על בסיס יומי, אנשים מרגישים עניים יותר מדי יום", אמר ח'וליאן קוברו, כלכלן ראשי בבנק הספרדי BBVA.



התסיסה השקטה נהפכה לזעם בחודש שעבר בבריטניה. המורים השובתים סגרו את בתי הספר בפעם הראשונה זה שני עשורים, במחאה על חבילות שכר שלא עומדות בקצב הצמיחה של עלות המחייה. השכר היה אמור לעלות בכ-2.5% בעוד שהמזון עלה ב-7%, ועלות הנפט זינקה ב-20% בבריטניה מאז התקופה המקבילה לפני שנה.



המורים בבריטניה לא היו היחידים ששמחו. בגרמניה, עובדים מכמה מגזרים פתחו בשביתות בחודש שעבר. הם דרשו נתח גדול יותר מהעוגה הכלכלית, לאחר שנים שבהן הם התבקשו לגלות גמישות בכל הנוגע לשכר. גמישות זו, טוענים כמה כלכלנים, סייעה לאירופה לחמוק ממיתון עד כה. בצרפת, שבה כוח הקנייה החליף את שיעור האבטלה כאויב הציבור מספר אחת, איגודי העובדים יצאו לרחובות. באפריל, אלפי עובדים אירופאים התכנסו בבירת סלובניה, המשמשת עתה כנשיאת האיחוד האירופי.



קשה לאמוד את ההחמרה במצב של מעמד הביניים האירופי: לא קיימת הגדרה אוניוורסלית של מעמד ביניים, והסוכנויות הממשלתיות השונות מחשבות את כוח הקנייה בצורה שונה, דבר המקשה על השוואה בין מדינות. מעקב אחר האינפלציה הוא פשוט יותר: מאז 99' המחירים עלו ב-22.5% ב-27 המדינות החברות באיחוד האירופי, וב-18.8% ב-15 המדינות המשתמשות ביורו. את הירידה בכוח הקנייה של העובדים האירופים ניתן לייחס בעיקר לאינפלציה, לשינויים במדיניות ולהתפתחויות כלכליות הקשורות לגלובליזציה.



בגרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר באירופה, הירידה בכוח הקנייה החלה ב-2000, כשהמעסיקים התחילו להשיג ויתורים בנושא השכר מאיגודי העובדים, או פשוט להעביר משרות למזרח אירופה ולסין. השכר, בהתאמה לאינפלציה, עלה ב-1%-2% בשנות ה-90 המאוחרות, אך יותר ממיליון גרמנים איבדו משרות לאחר המיתון ב-2000 ו-2001 בעקבות המיתון, שבוע העבודה התארך ללא תוספת שכר, וב-2004-2007 האינפלציה עלתה בקצב מהיר יותר מהעלאות השכר במשפחה הממוצעת.



ספרד, שייצרה אלפי משרות חדשות בעבור אזרחי ספרד ומהגרים באמצעות ניפוח שוק הדיור, סבלה מזינוק בשיעור האבטלה מאז פקיעת הבועה באמצע השנה שעברה. שיעור האינפלציה בספרד, הכפול מהשיעור הנחשב ליציב על ידי כלכלנים - 2% - שוחק את השכר. "כשהתחלתי לעבוד בגיל 23 הרווחתי שכר כמעט זהה לזה שאני מרוויחה עכשיו", אמרה מריה סלגדו, מנהלת תוכניות טלוויזיה דוקומנטריות בת 37 המתגוררת במדריד. לפני 14 שנה, השכר החודשי שלה - כ-1,200 יורו (1,873 דולר) - מימן חיי חברה מלאים ומספקים.



ואולם המצב השתנה מאז. "המעמד הבינוני-גבוה נהפך למעמד הבינוני-נמוך", היא אמרה. "אני מופתעת שלא פתחנו במהפכה". במקום לפתוח במהפכה, סלגדו נטשה את חנויות המזון הבריא לטובת המותגים הזולים, וחתכה בחצי את מספר ביקוריה אצל הפסיכולוג. היא מבלה כמה מסופי השבוע עם ילדיה, ויולטה בת ה-9 וחואן בן ה-4, בביתם הכפרי של הורי הגרוש שלה. זהו סידור מעט בעייתי, אך הוא חוסך לה כמה מסופי השבוע היקרים במדריד.



"ויולטה שאלה אותי, 'אמא, אנחנו עניים?' אמרתי לה שלא", נזכרת סלגדו. "אבל מעמד הביניים התרגל לחיים טובים. ואם התרגלת לחיים טובים, קשה להסתגל לירידה כזו ברמת החיים".