מהלך נועז בבורסת תל אביב: משקיעים מכרו מניות כי"ל אתמול לאחר זינוק של 1,300% - למימוש אחזקות

כמה משקיעים מוסדיים מכרו מניות של חברת בימים האחרונים. קרנות הנאמנות של בתי ההשקעות אנליסט ופסגות מכרו מניות של כי"ל בהיקפים נכבדים. בנוסף, קפיטל ריסרץ' מנג'מנט דיווח אתמול כי הוא מפסיק להיות בעל עניין בחברה.







אף אחד ממנהלי ההשקעות לא אמר אתמול כי זה הזמן למכור את מניית יצרנית הדשנים הישראלית שהגיעה לשווי של 25 מיליארד דולר החודש, אחרי זינוק של יותר מ-1,300% ב-5 שנים. אבל היו שהודו כי להמשיך להחזיק את המניה כשמחירה הוא 60 שקל, אינו אותו דבר כמו להחזיק אותה במחיר של 15 שקל.



מכירה של מניית כי"ל היא מהלך נועז. בעשור האחרון כל מי שמכר את המניה יצא פראייר. כפי שתשואת מניית כי"ל היוותה מחצית מתשואת מדד המעו"ף (ת"א 25) בשלוש השנים האחרונות, כך היא היוותה שיעור ניכר מתשואתן של חלק מקופות הגמל וקרנות הנאמנות שהחזיקו בה בשנים האחרונות.



סיפור עולם, לא סיפור של חברה



כדי להכריע אם זה הזמן הנכון למכור את מניית כי"ל, כדאי להיזכר כי הסיפור של כי"ל הוא לא סיפור של חברה, אלא סיפור של עולם. התשואות הפנומנליות של כי"ל מאפיינות את כל יצרניות האשלג והפוספטים הגדולות בעולם בשנים האחרונות.



הריצה של החברות האלה קדימה נובעת מהקפיצה בביקושים לדשנים בעולם. העלייה בביקוש נובעת מהגידול בצריכת הסחורות החקלאיות בעולם, כשלכך יש שלושה גורמים. העלייה ברמת החיים במדינות המתפתחות מקפיצה את היקף צריכת המזון מהצומח בעולם. העלייה ברמת החיים מתבטאת גם בצריכת מזון מן החי - של מוצרי בשר. בעלי החיים המשמשים לבשר זה צורכים מזון המגודל בעזרת דשנים.



הסיבה השלישית היא השימוש הגובר בדלקים אורגניים, כמו אתנול. הגידולים שעליהם מתבססים דלקים אלו דורשים דשנים.



מאז 2000 עולה צריכת האשלג בשיעור של 9%-3% מדי שנה. בעולם כזה עשויים בעלי המניות לשאול את עצמם אם העליות במניות של החברות המייצרות דשנים אינן תופעה שתימשך עוד שנים ארוכות.



שוק לא משוכלל



בעולם של כלכלה חופשית, הביקושים וההיצעים שואפים מטבעם להדביק זה את זה ולהשתוות. לא קיים כיום מחסור באשלג בעולם - 55 מיליון טונה האשלג המיוצרים בעולם הם גם אלה שיש אליהם ביקוש.



אבל שוק האשלג אינו שוק משוכלל לגמרי. ששת יצרני האשלג הגדולים בעולם אחראים ל-70% מהשוק. אם לא די במיעוט היצרנים, מרבית שיווק האשלג בעולם נמצא בידי שני תאגידי ענק. שלוש יצרניות הענק הקנדיות - אגריום, PCS ומוזאיק, מאוגדות בתאגיד שיווקי אחד, ושתי היצרניות הרוסיות - אורלקלי ובלרוסקלי, מאוגדות בתאגיד נוסף.



על רקע זה, תיאום המחירים אינו מורכב, והיצרניות יודעות ליהנות מהביקושים הגואים ולשמר את עליית המחירים.



כך, להערכת יובל זעירא, מנהל מחלקת המחקר בבית ההשקעות אי.בי.אי, ליצרנית האשלג הגדולה בעולם - פוטאש (PCS), יש כיום יכולת להגדיל את היקף הייצור שלה ב-30% בתוך 4 שנים אם היתה רוצה בכך.



"החברות הקנדיות יושבות על מאגרים לא ממוצים. עודף הייצור נמצא בידי מספר מצומצם של יצרניות שלא נלהבות להגדיל את הכרייה, שכן הן מרוויחות מהמחירים. אם השוק כיום הוא של 52 מיליון טון, אם ייצרו הכל נגיע ל-60 מיליון טון", הוא אומר.







האשלג הוא לא חומר נפוץ בעולם. "פוטנציאל להעלאת מספר המכרות קיים, אבל בקטן. בארגנטינה יש פוטנציאל לפיתוח מכרות אשלג, אבל המדינה לא התקדמה כלל בפיתוח השדות. אפשר לסמן עם האצבע על הגלובוס את המקומות עם פוטנציאל. נכון להיום גם אין אופק של פתיחה משמעותית של מכרות אשלג בעולם", אומר זעירא.



לכך יש להוסיף את העובדה שהשקת מכרה אשלג כרוכה בתקופת בנייה של 4-7 שנים, בהשקעות אדירות של כמיליארד דולר לטונה לשנה ומעלה. מצד היצע האשלג, אם כך, המשקיעים במניות כי"ל אינם צריכים לחשוש להשקעתם בשנים הקרובות.



אין מוצרים תחליפיים



כשמתייחסים לביקושים, צריך לזכור כי אין לאשלג מוצרים תחליפיים. האשלג, החנקן והפוספטים הם יסודות ראשוניים המשמשים לדישון האדמה לאורך כל השנים, וכל צמח צורך אותם ברמות מסוימות הקבועות מראש.



עם זאת, אחד הגורמים המרכזיים לזינוק המחירים הוא המעבר של העולם לייצור של דלק ממזון, מהלך שאיש לא צפה אותו בעבר. ואולם השימוש באתנול ובדלקים אורגניים אחרים מושפע ממחירם. כבר כיום פוחתת הכדאיות של שימוש באתנול ובדלקים ביולוגיים אחרים, ויש תהליך הדרגתי של הפחתת השימוש בדלקים בעולם. תהליך זה, שיושפע ממחירם הגבוה ומההכרה שגידולים אלו לא תורמים בהכרח לאיכות הסביבה יותר מדלק, עשוי להוריד את הביקוש לסחורות.



גם חוץ מהאתנול, מניות האשלג משקפות את מצב שוק הסחורות העולמי. נכון להיום מחירי הדשנים מהווים 10% מהמחזור של החקלאים. במצב הנוכחי שבו חקלאי העולם נהנים משגשוג ומשיעורי רווחיות גבוהים ביותר, המחירים הגבוהים של הדשנים לא מטרידים אף אחד. אלא שצניחה במחירי הסחורות, הנובעת לדוגמה ממשבר כלכלי שיביא לירידה ברמת החיים ובצריכת הבשר, תשנה את המצב ותלחץ את המחירים כלפי מטה.



במצב כזה, המדיניות של חלק מהיצרנים כיום - להעדיף חוזים שאינם ארוכי טווח ולחדש אותם כל 3-6חודשים כדי ליהנות מעליות המחירים, עשויה להביא לפגיעה ישירה בהכנסותיהם.



בנוסף, חשוב לשים לב כי מחירי מניות יצרניות הפוספטים משקפים מכפילים לא נמוכים כלל על הרווח.



מניית חברת אינטרפיד פוטאש - היצרנית האמריקאית הגדולה ביותר, הגיעה כבר למכפיל של 200 על הרווחים שמזכיר חברות היי-טק מסוימות כמו סיסקו בשיא ימי הבועה בשנת 2000.



אינטרפיד היא מקרה מיוחד, ואולי אפשר לתרץ את מחירה במספר הרב של מכרות רדומים ולא פעילים שבידיה. אבל קשה להסביר מכפיל של 200 או 100.



בנוסף לכך, חשוב להקפיד לשים לב כי מכפילי העבר בחברות האשלג לא משקפים דבר. בשוק בו מחיר טון אשלג בינואר 2007 היה פחות מ-200 דולר, אבל כי"ל עצמה סגרה עסקות לפי מחיר של 400 דולר לטון החודש מול סין, וכאשר עסקות עתידיות נסגרות לפי מחיר של 650-700 דולר, המכפילים הנוכחיים שמתייחסים לשנה אחורה אינם רלוונטיים.



אם כך, גם אם בעולם בו אנו חיים הדרך המרכזית להגדיל את ייצור המזון היא על ידי הגברת היעילות והתפוקה של שדות הגידול - על ידי שימוש בדשנים, כדאי למשקיע לבחון את היחסים הפיננסיים של החברה בה הוא משקיע.