הכי טובה (2008)

ביום חמישי שלפני פסח, בשעות אחר הצהריים, נפלטו מדלת הכניסה הראשית של
מפעל אינטל נחילי עובדים בדרכם הביתה. אילו נחת באותו רגע חייזר במגרש החנייה של
אינטל, הוא היה עשוי להתרשם שמחצלת עבה וארוכה היא כלי עבודה שגרתי בחברה.



יחידים, בזוגות או בקבוצות מיהרו העובדים לעבר מגרש החנייה, כולם (כמעט) נושאים
בידיהם מחצלות, לחלקם מבט ממורמר בעיניים. זו היתה המתנה לחג.



באותו מגרש חנייה חנתה לה אותה שעה מכונית סקודה. אותו בוקר החנתה אותה מנכ"לית
אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית, מקסין פסברג, לאחר שהסתובבה שעה קלה
למצוא לה מקום חנייה.



לפסברג אין מקום חנייה שמור, גם לא לבכירים העובדים תחתיה.
לכן בכל בוקר היא תרה אחרי חנייה, ובכל ערב היא מכלה דקות רבות בניסיון להיזכר
היכן החנתה את המכונית. כשהיא נזכרת היא מתיישבת שוב ליד ההגה ונוהגת לביתה
שביישוב הר אדר, למרות שמעולם לא התרגלה לנהיגה בכבישי ישראל.



ייתכן שבנקודה זו אתם תוהים מה הקשר בין המחצלת לבעיית החנייה של המנכ"לית.
התשובה היא שזו וגם זו הן ביטויים מהותיים של הפילוסופיה הניהולית של אינטל.



מלכת ההיי טק הישראלית והמעסיקה הגדולה בענף (7,300 עובדים) לא מחלקת שי יוקרתי לחג,
וגם לא את המשכורות הכי גבוהות בשוק - לא לעובדיה הקבועים וודאי שלא לעובדי הקבלן
הרבים. המנהלים שלה נוסעים במכוניות "עממיות", מחלקת עסקים היא מחוץ לתחום -
ולמרות אווירת הצמצום דורגה השנה, דווקא השנה, אינטל במקום הראשון מבין 50 החברות
שהכי טוב לעבוד בהן, עוקפת כך את חברת החשמל, שכדרכן של חברות ממשלתיות נתפסת
באופן מסורתי כמקום עבודה מועדף.



אז מה מביא אותה לשם? מה כן הופך את אינטל למקום שטוב לעבוד בו באופן מובהק, כזה
שמושך עובדים? את זה בדיוק יצאנו לבדוק בקרית גת, במפעל החברה. מאחר שהעובדים כבר
אמרו את דברם בסקר, פנינו לעובדת מספר אחת - המנכ"לית פסברג.



* * *



פסברג עצמה, ילידת דרום אפריקה שעלתה לישראל עם סיום לימודיה בתיכון, היא דווקא
לא דוגמה מייצגת של "העובד המתחיל 2008". לאחר שלמדה באוניברסיטה העברית כימיה
ופיסיקה לתואר ראשון (מאוחר יותר השלימה תואר שני בכימיה) ולימדה במקביל במכללת
אורט שבתוך הקמפוס, הוציאה תעודת הוראה. היא לימדה באורט, אחר כך בבית הספר
התיכון רנה קאסן בירושלים, והיתה גם רכזת שכבה.



כשפסברג הביטה אז קדימה, היא ראתה את עצמה מנהלת בית ספר. אבל בשלב כלשהו הבינה
שמינוי כזה הוא עניין לעתיד הרחוק והחלה לחשוב על אפשרויות אחרות. בשנת 1982 יצאה
אינטל ישראל במבצע לגיוס עובדים לקראת הקמת מפעלה בירושלים (פאב 8) - המפעל
הראשון של החברה העולמית מחוץ לארה"ב.



פסברג הגישה מועמדות אף על פי שלא ידעה במה
בדיוק מדובר. "אנשים שהכרתי ועברו הכשרה של אינטל בארה"ב אמרו לי לבוא כי לעבוד
באינטל זה כדאי. אפילו קורות חיים לא היו לי. כשהודיעו לי שאינטל רוצה לראיין
אותי נכנסתי לפאניקה. לא ידעתי מה לומר להם. בסוף זה היה לא נעים כי נאלצתי לעזוב
את בית הספר באמצע שנת הלימודים".



היא החלה לעבוד באינטל בירושלים כמהנדסת ליתוגרפיות, עברה הכשרה של שנה במפעל
החברה באריזונה וחזרה לירושלים לתפקידי ניהול בחטיבות ההנדסה. ב-1995 הצטרפה
לצוות שהקים את מפעל הייצור פאב 18 בקרית גת, בתפקיד מנהלת יחסי הציבור של החברה.



במשך שנתיים הציגה פסברג לפני הממשלה נתונים על חיוניותו של המפעל, מנסה להסיר את
ההתנגדויות שליוו את ההקמה ואת מתן המענקים לחברה. אחר כך ניהלה במפעל את חטיבת
ההנדסה. בשנת 2000 מינה אותה המנכ"ל הקודם, אלכס קורנהאוזר, למנהלת של פאב 18,
והיא ניהלה אותו שש שנים. עכשיו, נוסף על תפקידה, היא מנהלת את המפעל האח ההולך
ונבנה בימים אלה, פאב 28.



ידעת מה זו אינטל לפני שהתחלת לעבוד בה?



"לא ממש. היום, בעידן של האינטרנט וגוגל, אני רוצה להאמין שאף אחד לא בא
להתראיין לפני שהוא יודע מה זו אינטל, כפי שהגעתי אני לחברה".



אז בואי נחזור למה שגורם לאנשים להתראיין באינטל. מה מושך אותם לחברה מלכתחילה?



"כשאני מראיינת מועמדים לתפקיד ושואלת מדוע הם פונים אלינו, מה מניע אותם
להיענות למודעות הדרושים שלנו, הם מציינים את נושא ההתפתחות האישית והאמונה שלהם
שאינטל תעזור להם בכך. במקומות עבודה רבים זה לוקה בחסר. לא ברור לי למה, הרי
העובד הוא הנכס הכי יקר של הארגון. משקיעים בו הון עתק ומכשירים אותו לתפקיד,
ובסוף הוא הולך לאיבוד? זה לא הגיוני".



אם, כמו שאומרת פסברג, במקומות עבודה רבים "זה לוקה בחסר", הרי מקומות רבים
אחרים דווקא אימצו בשנים האחרונות את תורת הפיתוח של המשאב האנושי. ובכל זאת,
נדמה שבאינטל לקחו את זה צעד אחד הלאה. כל עובד בחברה - והכוונה לעובד קבוע בלבד
- מקבל בשנתיים הראשונות להעסקתו תכנית הדרכה הנוגעת לתפקידו.



עובד המועסק בחברה
יותר משנתיים זכאי לעבור מסלול פיתוח אישי, קרי להשתתף בתכנית הלימודים שפיתחה
אינטל בשיתוף עם מוסדות אקדמיים. התכנית הזאת, הכוללת כמה מסלולים, מאפשרת לעובד
ללמוד לתואר בזמנו הפנוי (באינטל יש עבודת משמרות).



ואגב, כדי להשלים את התמונה זוכים העובדים ב-1,000 שקלים בשנה לצרכים אישיים -
או איכות חיים, כמו שמגדירים זאת באינטל - החל בספר והצגה וכלה בסוף שבוע בצימר.
המחצלת לחג, במלים אחרות, היא באמת עניין זניח, גם אם היא ייצוגית בדרכה.



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון מאי של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250