"10-15 משפחות שולטות ב-55% מהמשאבים. אתה באמת חושב שההחלטות מתקבלות בקריית הממשלה?" - את השאלה הזו שואל עו"ד יעקב וינרוט, מבכירי עורכי הדין בישראל. אדם שהספיק לייצג את נציגי ההון, וגם את נציגי השלטון. דבריו מצביעים על הסכנה הטמונה בהתחזקות מה מכונה "המשפחות".
מדובר בתופעה צעירה יחסית שהחלה להתגבש במחצית השנייה של שנות ה-90, בעקבות רפורמות כמו פירוק הבנקים משליטתם בתאגידים ריאליים ותהליך ההפרטה.
בזה אחר זה הועברו נכסים כמו בנק הפועלים, בנק המזרחי, כימיקלים לישראל, דלק, אפריקה ישראל וחברות אחרות מבעלות המדינה לבעלות גורמים עסקיים שיצרו כאן את "19 המשפחות".
מהרבה בחינות קרה כאן דבר טוב. הממשלה הקטינה את מעורבותה במגזר העסקי, יזמים קיבלו הזדמנויות לעשות עסקים ולתרום לצמיחת המשק, הריכוזיות במשק פחתה, והצטמצמו חלק מניגודי האינטרסים בעבודת הבנקים. מנגד, התחזקות קבוצה מצומצמת של בעלי הון יצרה כאן שכבה צרה וחזקה מאוד, שהשפעתה על תהליכי קבלת ההחלטות במשק היא עצומה ואף מפחידה: הם שולטים במקורות המימון, בצינורות האספקה ובחלוקת הג'ובים הנחשקים. על פיהם ישק דבר.
יש לקוות שזהו רק שלב ביניים בדרך לשוק שיהיה בעתיד תחרותי יותר, מפוזר יותר ובעיקר עם הזדמנויות עסקיות ליותר ויותר יזמים. אם המושג "19 המשפחות" ישתרש כאן גם בעשור הקרוב, ולא יהפוך למאה המשפחות או מאתיים המשפחות - זה יהיה כישלון.
סכנת "19 המשפחות"
סמי פרץ
7.5.2008 / 12:46