חצי הכוס הריקה של המשק הישראלי

מי שמחפש את ההתפעמות המתבקשת מהישגיו המדהימים של המשק הישראלי ב-60 שנות קיומה של המדינה - שלא יקרא את המאמר הבא

גיא רולניק

מי שמחפש את סיפורי הגניוס היהודי, ההיי-טק הישראלי, ייבוש הביצות, הפרחת השממה, קליטת העלייה והישגי הביטחון - שיעצור בשלב זה. מי שסבור שיום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל הוא הזדמנות מיוחדת להפסיק לבקר, לשאול, לחקור ולתהות, לא להסתכל על חצי הכוס הריקה ולהתרכז רק במלאה - אנחנו מבינים אותו, אבל לצערנו לא נוכל לספק לו את הסחורה הזאת כאן. לא משום שאנחנו לא מכירים בהישגים המדהימים של המשק הישראלי. לא משום שאנחנו לא נתרגש יחד עם רוב אזרחי ישראל מהמחשבה כיצד בראנו כאן מכלום, מאפס, את אחת הכלכלות המצליחות בעולם. לא משום שאנחנו לא שותפים להערכה העצומה - כיצד הצליחה ארץ ישראל לשנות בתוך 60 שנה את ההיסטוריה של העם היהודי. אלא רק משום שפרספקטיווה של 60 שנה על המשק הישראלי - לא תועיל הרבה למי שרוצה להבין מה נדרש מאתנו ב-60 השנים הבאות; פרספקטיווה של 60 שנה לא תביא עמה הרבה תובנות רלוונטיות לגבי הצעדים הנדרשים כדי לשנות את התוואי המסוכן שבו נמצא כיום המשק הישראלי. חגיגת ההישגים המדהימים של המשק הישראלי - ממאי 1948 ועד מאי 2008 - תשרת רק את מי שרוצה לשקוע בנוסטלגיה נעימה, ולא את אלה שמודאגים מהכיוון שבו אנחנו צועדים.

השבועון הבריטי "האקונומיסט" פירסם לפני כחודש ניתוח, ראשון מסוגו, של המשק הישראלי לרגל חגיגות ה-60. הניתוח זכה לקיתונות ביקורת מצד פרשנינו ומנהיגינו הפטריוטים. מה כבר יודע איזה עיתונאי בריטי שריאיין כאן כמה אנשים, צחקו הפרשנים, ועוד איזה אנשים הזויים ושוליים הוא בחר לראיין, הם הוסיפו. העיתונאי הבריטי אכן לא ידע הרבה - אבל 2,000 המילה שלו חתכו מיד, ישר ולעניין לבעיה של המשק הישראלי: לישראל אין אסטרטגיה, אין תכנון ארוך טווח, והיא מונהגת על-ידי אנשים שלא מתאימים לנהל אותה. "התפקוד הלקוי של המערכת הפוליטית בישראל התיש את הכלכלה, הקצין את הסכסוך הטריטוריאלי עם הפלשתינאים, פגע בתכנון לטווח הארוך, הוביל לתכנון שגוי של תקציבים, החליש ראשי ממשלה, עירער את יציבותן של ממשלות ואיפשר לאנשים אנונימים וחסרי כישרון להגיע לעמדות השפעה מכריעות", נכתב בשבועון.

סטארט-אפ שמסרב לגדול

את המשק הישראלי אפשר להמשיל לסטארט-אפ שמסרב לגדול, שיזמיו מסרבים למסור את ניהולו לאנשי מקצוע ושיש לו תרבות ארגונית שלא מתאימה לו כבר. יש לו כושר עמידות עצום, כי היזמים והמנהלים שלו הם למודי מאבקים ומלחמות; מדי כמה שנים הוא נקלע למשבר, מקבל החלטות קשות ומתאושש - אבל הסיכוי שלו לפרוץ קדימה ולשחזר את ימיו הגדולים קלוש, כי הוא לא התאים את עצמו לשינויים בסביבה שבה הוא פועל. כל התכונות המצוינות, שהובילו את המשק הישראלי להישגיו ב-60 השנים הראשונות, לא יוכלו להמשיך לקחת אותנו קדימה. הגנרלים, הפוליטיקאים והמאעכרים, שממשיכים לנהל את ענייני המדינה בסגנון הניהולי של שנות ה-50', ה-60' וה-70' - לא יוכלו להוביל אותנו להישגים עוד. דרוש ניהול אחר.

החדשות הטובות הן שבתוך הסטארט-אפ הבוגר הזה יש צוות אדיר של אנשים; חלק גדול מהאנשים בצוות הזה גם מבינים שאי-אפשר לעשות כאן אקזיט - כי אנחנו יהודים ולא תהיה לנו ארץ אחרת או הזדמנות נוספת. לכן, ברגע האמת, יהיו כאן הרבה כוחות מעולים שיתעשתו ויביאו את המפנה. החדשות הרעות הן שקשה לראות באופק את הכוחות שיביאו עכשיו לשינוי.

באופן פרדוקסלי, כיום, יותר מאי-פעם, הסיכוי למפנה משמעותי בהתנהלות אינו גדול. משום שהמשק הישראלי נמצא כיום באחת הנקודות הטובות ביותר בתולדותיו: חברה נזילה וחזקה; יחס של חוב-תוצר בשיא כל הזמנים; עודף מתמשך במאזן התשלומים; גירעון תקציבי נמוך; שוק הון מפותח; וסקטור עסקי נזיל וחזק עם גישה מעולה לשוקי ההון הבינלאומיים. במצב כזה - אין אווירת משבר, אין לחץ לעשות שינוי, אין הפנמה של האיומים שיכולים להתממש בעוד חמש, עשר או 20 שנה.

המשק הישראלי פועל כיום בסביבה עסקית שונה לחלוטין מזאת שאיפיינה אותו ברוב שנות המדינה הראשונות; אנחנו בכפר כלכלי גלובלי, אכזרי, שבו אתה נדרש להוכיח את יתרונותיך היחסיים בכל בוקר. יש כאן הזדמנויות אדירות - אבל איומים יום-יומיים.
שלושת האיומים הגדולים ביותר על ישראל, הכרוכים זה בזה, הם הקריסה ברמת החינוך, הפערים החברתיים הגדלים וההידרדרות ברמת הניהול בסקטור הציבורי. אם לא נשפר את הביצועים שלנו בתחומים אלה - נמצא עצמנו מידרדרים במהירות בהשוואה למדינות שיהיו פחות אדישות לנושאים האלה.

אך סמלי הוא שערב יום העצמאות מתפוצצת עוד פרשיית שחיתות שבה מעורב ראש הממשלה. זה בכלל לא משנה כיצד הפרשה הזאת תסתיים - העובדה שאהוד אולמרט ממשיך להחזיק את כל מדינת ישראל כבת ערובה ומסרב לפנות את כיסאו, על אף שהוא טרוד מזה שנתיים בחקירות פליליות, היא תמצות חד ונוקב של הציניות של המערכת הפוליטית והנכונות של הציבור הישראלי לקבל אותה.

ערב חג העצמאות של מדינת ישראל, אנחנו לא צריכים לשאוב השראה, ביטחון ושמחה על ההישגים האדירים שהיו למשק מאז נוסדה המדינה. אנחנו צריכים להבין שהעולם משתנה במהירות, שמה שהביא את ההצלחה שלנו ב-60 השנים הראשונות - לא יוכל לקחת אותנו קדימה ב-60 השנים הבאות: אנחנו צריכים כיום אסטרטגיה, תכנון וצוות ניהולי אחר. זה כבר לא סטארט אפ.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully