"אני לא יכול לעשות שום דבר בלי אישור מערכת הביטחון הישראלית"

"אני עובד מול הסניף הישראלי של נורטל, אני רוכש מכשירים מיורוקום וציוד נוסף מחברת רד הישראלית וחברות נוספות. כולם חברים טובים וסומכים עלינו", אומר ג'אבר. טוב, יש על מי לסמוך: פל-טל היא המקבילה בזק הישראלית בשוק הפלשתיני. היא כוללת חברת תקשורת נייחת עם 400 אלף לקוחות, חברת סלולר בשם ג'אוול עם 1.1 מיליון לקוחות פלשתינאים, ספקית אינטרנט בשם חאדארה עם 55 אלף מנויים, את חברת המדיה והתוכן פל-מדיה ואפילו חברת IT (טכנולוגיות מידע) בשם הולאל.



חברת התוכן מפעילה אולפנים, אתר אינטרנט לילדים ("בלי פוליטיקה", מדגיש ג'אבר), וכבר השנה צפויה חברת המדיה להעלות את ערוץ הטלוויזיה הפרטי הראשון ברשות. מלבד זה, פל-טל פרשה סיבים אופטיים ברחבי הגדה וכעת כל האוניברסיטאות, בתי החולים, משרדי הממשלה ובנייני המשרדים החשובים מחוברים בתשתית אופטית.



פל-טל אינה חברה ממשלתית. "אנחנו חברת התקשורת הראשונה בעולם הערבי שלא נמצאת בידיים ממשלתיות, וזה נובע מסיבות היסטוריות", מסביר ג'אבר. "שלטון הכיבוש בשטחים לא נועד ליצור צמיחה כלכלית בהגדרתו, לכן הפיתוח הכלכלי נפל על כתפי החברה האזרחית. גם אחרי אוסלו, כשהגיעו אנשי אש"ף מטוניס, לא היה להם ניסיון מספיק בניהול, לכן ערפאת הבהיר מההתחלה שהפיתוח הכלכלי יהיה באחריות המגזר הפרטי, וכך קרה שחברת התקשורת היא פרטית. מה שכן, ערפאת המשיך להחזיק בתעשיית הנפט והבטון".



ההיי-טק אדיש למחסומים



פל-טל היא חברת ענק, בכל קנה מידה. עובדים בה באופן ישיר 4,000 מועסקים ובאופן עקיף 10,000, והחברה אחראית ל-19% מהתל"ג של שטחי הרשות הפלשתינית. מי שרוצה לרכוש את מניות החברה יכול לעשות זאת: יתכבד וייגש לבורסת המניות הפלשתינית בשכם או, אם נוח לו יותר, לשוק המניות בדובאי. בשוק המניות הפלשתיני יש 40 חברות, אך פל-טל מהווה 50% ממנו, ושווי השוק שלה הוא 1.7 מיליארד דולר.



כעת היחסים הטובים עם ישראל עומדים לעלות שלב, מקווים אנשי עסקים משני צדי המתרס. ג'אבר יהיה דובר מרכזי בוועידת איגוד קרנות הון הסיכון הישראליות (IVA) שתתקיים ב-19 וב-20 במאי. ד"ר ארנה פרי, יו"ר IVA, תומכת בהידוק הקשרים: "יש היגיון רב בהשקעה ובשיתוף פעולה כלכלי באזור, גם בגלל עלויות העבודה וגם בגלל הקרבה הפיסית, לכן בחרנו להזמין את ג'אבר להיות דובר מרכזי".



ג'אבר אינו מסתיר את ההערכה הגדולה שיש לו לכלכלה הישראלית, ובעיקר להובלה של ישראל בתחום קרנות ההון סיכון, תעשיית ההיי-טק והתקשורת: "יוסי ורדי הוא המנטור שלי. למדתי ממנו את הרעיון שה-ICT (תעשיות מידע ותקשורת, א"ז) אינו יודע גבולות, הוא אדיש למחסומים. בפלשתין מסיימים מדי שנה 4,000 מהנדסים את לימודיהם, ואנחנו רוצים לחשוף את המקצועיות הפלשתינית להשקעות חיצוניות, כולל ישראליות. הדרך הטובה ביותר היא קרנות הון סיכון. לא פלא שבראש קרן הון הסיכון הפלשתינית הראשונה עומד ישראלי: ידין קאופמן. זוהי קרן של 15 מיליון דולר, לא ארגון ללא מטרות רווח, ולא קרן צדקה - אלא ביזנס. אנחנו מקווים למקרה אחד של הצלחה, להנפקה, שתוביל לעוד סיפורי הצלחה".



כשם שג'אבר אופטימי לגבי כוחה של הכלכלה, כך הוא חסר ציפיות מהמדינאים: "פוליטיקאים הם פוליטיקאים, והמשחק הוא ברור: להישאר על הכסא. לא ההתפתחות של החברה או הכלכלה היא בראש סדר העדיפויות שלהם".



ואכן, פל-טל היא חברה ששבעה מרורים מהמצב המדיני בגדה המערבית וברצועת עזה: "אני לא יכול לעשות שום דבר בלי אישור מערכת הביטחון הישראלית. את הקצאת התדר שלי קיבלתי מישראל, והיא פחותה ממה שאני זקוק לו בפועל. מלבד זה לא ניתן לי לייבא דברים בעצמי, לכן את מכשירי הסלולר אני קונה מיורוקום ולא מייבא לבד. יש לי רשימה ארוכה של ציוד שתקוע בהליכים ביטחוניים בישראל. נכון להיום, יש לי ציוד של מערכת Call Center בשווי של 10 מיליון דולר שתקוע בישראל, וכל הליך כזה של בדיקה לוקח לפחות חצי שנה. חלק מהדברים מוחזקים שם מ-2004, והכל בעלויות כספיות אדירות.



"מלבד זה, בהקמת הרשת גילנו שזה בלתי אפשרי לייבא לארץ מתגים, לכן אנחנו חברת התקשורת היחידה בעולם שהמתגים שלה יושבים מחוץ לגבולות המדינה - בלונדון. מלבד זה, מסיבות ביטחוניות, אין אפשרות לבצע שיחות בינלאומיות מפלשתין למדינות ערביות, אז אם מישהו רוצה להרים טלפון לסעודיה, השיחה צריכה לצאת לישראל, ומשם לירדן ומשם לסעודיה, וזה משתקף בעלויות. אני לא תוקף את הצבא, רק מציג עובדות. קציני המת"ק (מינהלת התיאום והקישור של ישראל), אני מכיר אותם בשמות פרטיים. אין ברירה: בלעדיהם האנשים שלי בשטח לא יכולים לפעול".



במקרים מסוימים למדו בפל-טל להפוך את הבעיה ליתרון. כך קרה כשגילו בחברה שאם אפשר לשרת את שטחי הגדה ממתגים שנמצאים בלונדון, אפשר באותה מידה לשרת גם מדינות אחרות. ואכן לפלטל חברה בת בשם VTEL, שפעילה בשווקים רבים אחרים: עיראק, אוקראינה, גרוזיה, בלרוס ועוד.



אוטובוס אינטרנט בין מחנות הפליטים



ג'אבר נולד ב-65', בכפר קטן סמוך לאום אל פאחם, "ממש על הגבול שמכונה הקו הירוק", הוא מסביר. אביו היה חקלאי ובעל חוות טבק גדולה. הוא זוכר בתור ילד איך אחרי הכיבוש הגיע לבקר בחווה משה דיין, שר החקלאות דאז של ישראל. "כמו כל אמא יהודיה", הוא מתבדח, "אמי רצתה שאהיה מהנדס, אז הלכתי ללמוד הנדסה באוניברסיטה בירדן". אחרי שג'אבר סיים את התואר הראשון, הוא המשיך לתואר שני באוניברסיטה במונטריאול, קנדה. "אתה לא יודע כמה שנים מחיי ביליתי בתעלות רוח, עושה ניסויים טפשיים. טוב, זה בשביל אמא".



בשנים 91' ו-92' הסתובב פייסל חוסייני בפזורה הפלשתינית ברחבי העולם וקרא לאנשי עמו "לעשות עלייה". ג'אבר הסכים וחזר, וקיבל תפקיד בוועדה פלשתינית טכנית בענייני אנרגיה ומים. מאוחר יותר ייהפך ג'אבר לסגן השר הפלשתיני לענייני אנרגיה. ב-99' החליט ג'אבר לעזוב את הממשלה, וב-2001 התמנה לתפקידו הנוכחי בפל-טל. החברה עצמה נוסדה ב-97'.



ג'אבר נשוי ואב לשתי בנות, ומשפחתו מתגוררת במקביל בירושלים וברמאללה. הוא איש העולם הגדול, מסתובב בכנסים ודובר אנגלית מושלמת. את הפגישה קיימנו במלון אמריקן קולוני, המלון המזרח ירושלמי הידוע, שתפריט מחיריו נקוב בדולרים ואנשי צוותו מסרבים לדבר עברית. בשולחן לידנו ישב מרדכי ואנונו וגלש באינטרנט האלחוטי: "הוא כל יום כאן", הסביר ג'אבר.



למרות תפקידו הבכיר, ג'אבר רחוק מלהיות אדיש למצוקות העם: "אנשים בפלשתין נמצאים בייאוש גדול בגלל המלחמה, הכיבוש, החמאס. אנחנו בפל-טל מנסים להראות להם שיש עוד אור. לכן אנחנו מעבירים כל שנה 5 מיליון דולר כתרומה לחברה. יש לנו אמנה של אחריות תאגידית ופעילויות פילנתרופיות רבות. יש לנו אפילו 'אוטובוס אינטרנט' שמסתובב בין מחנות הפליטים ומאפשר לילדים להשתמש בו".



מובן שגם בנושא המדיני יש לג'אבר עמדות, אם כי מפתיעות למדי: "מלכתחילה הייתי מעדיף פתרון של מדינה אחת. כמו קנדה, שיש בה מספר לאומים, גזע לא צריך להוות מכשול, אבל מכיוון שזה בלתי אפשרי צריך ללכת לפתרון של שתי מדינות. אני לא רוצה שלפלשתין יהיה צבא בכלל, אפילו לא מכונת ירייה אחת. נגד האויבים מבחוץ אני סומך על צה"ל, צבא זה בזבוז זמן וכסף, תראה מה קורה במדינות הערביות השכנות עם הצבאות שלהן".



ג'אבר מכיר גם את מקבלי ההחלטות בישראל: "בוועידה בדאבוס פגשתי את שרת החוץ שלכם, ציפי לבני. אמרתי לה שאילו הייתי ממונה לתפקיד יו"ר הרשות הפלשתינית, הייתי ממנה תחתי שלושה אנשים: יוסי ורדי, עידן עופר ודב לאוטמן. הייתי מטיל עליהם משימה אחת: 'לכו תשיגו עסקה הוגנת עם ישראל. ערובות ביטחוניות לישראל - אני מסכים, התאמה של הגבולות - אני מסכים, אבל תחזרו עם מפה'. הם לא היו מצליחים: העובדה היא שאף ממשלה ישראלית לא הציגה עד כה מפה. אנחנו רוצים מדינה, ולא גבינה שווייצרית עם גשרים ותעלות".



הלקוח הפלשתיני הממוצע מדבר שליש מהישראלי



>> כדי ללמוד על האנומליה שבה נמצאת הכלכלה ברשות הפלשתינית, מספיק להיכנס לאתר הידידותי של פל-טל ולגלות שמחירי הדקות והמבצעים מצוינים שם באגורות ישראליות, אך תוצאותיה הכספיות של החברה מצוינות בדינרי ירדני, ובכל מקרה, ג'אבר מדבר בדולרים.



כך או כך, אפשר ללמוד על מנהגי התקשורת בשוק הפלשתיני: האזרח הפלשתיני הממוצע מדבר 132 דקות בחודש (MOU) -מעט יותר משליש מדקות השיחה של הלקוח הישראלי, שמדבר 345 דקות בחודש. ההכנסה הממוצעת מהלקוח הפלשתיני (ARPU) היא 18 דולר, בעוד שהלקוח הישראלי משלם כפול - 37 דולר. בחברה הפלשתינית, בדומה להרבה כלכלות מתפתחות, מספר הטלפונים הסלולרים עולה בהרבה על מספר הקווים הנייחים. לחברה הבת הסלולרית של פלטל, ג'אוול, 1.1 מיליון משתמשי סלולר, מחזור מכירות של 198 מיליון דולר, וברשות הפלשתינית יש עוד כ-700 אלף משתמשים של ארבע חברות הסלולר הישראליות.



האירוניה היא שגם בגדה הכיסוי של חברות הסלולר הישראליות לפעמים טוב מזה של החברה הפלשתינית, מהסיבה הפשוטה שלג'אוול אסור לפרוש אנטנות בשטחי C (הכינוי שניתן באוסלו ב' להתנחלויות והשטחים שמקיפים אותן, א"ז), שמצויים על פי רוב בנקודות שולטות גיאוגרפית.



לפעמים לקוח פלשתיני שנע בגדה צריך לנדוד לרשתות ישראליות, כאילו נסע לחו"ל. הממשל הישראלי משחק תפקיד גם בתחרות בשוק התקשורת הפלשתיני. כבר לפני שנה וחצי ביקשה חברת סלולר חדשה ומתחרה לפעול בשוק: קוראים לה ווטאניה, והיא במקור מקטאר. הרשות אפשרה לחברה החדשה להיכנס לשוק, אבל הממשלה בישראל עדיין לא הקצתה לחברה תדר.



90% מלקוחות ג'אוול הם לקוחות פרי-פייד המשלמים את החשבון מראש בכרטיסי חיוג, ו-10% הנותרים הם לקוחות אשראי "רגילים". שיעור הגבייה של פל-טל הוא 97%, גבוה בצורה מפתיעה, וג'אבר מסביר את הנתון באמצעות קשרי הקהילה הטובים שפיתחה החברה עם הציבור.