אם בעבר היה קל לזהות את המשרד ספון העץ הכבד כמשרדם של עורכי דין או אנשי ביטוח; את המשרד הצבעוני והפרוע כמשרדם של פרסומאים ואנשי יחסי ציבור; את המשרד שבחלל הפתוח שלו אינספור קוביות ישיבה כמקום מושבם של אנשי היי-טק; ואת המשרד העמוס בטכנולוגיות חדישות כמשרדה של חברת סלולר או תקשורת - הרי כיום כל המשרדים דומים, ובו בזמן לא דומים כלל.
"הכללים נשברים", אומר האדריכל אורי הלוי שבמשרדו, הלוי-אורבך, מחלקה גדולה המתמחה בעיצוב משרדים. "אף אחד לא רוצה להיות כמו כולם, ולא כמו שהוא היה קודם, ולא כמו שמצפים ממנו להיות. כשחברות מחליטות לעצב לעצמן משרדים, הן רוצות לבטא אישיות, חזון, תפישת עולם וערכים דרך עיצוב סביבת העבודה, ומתמקדות בהגדרות האלה יותר מאשר בהגדרות טכניות ופיסיות של מבנה.
"הלקוחות מבקשים ממני לעצב משרד שישדר חזון מסוים. למשל של חדשנות, או של תעוזה, או של מקוריות, או של בינלאומיות, או של נינוחות, או של דינמיות, או של סולידיות. לא מגדירים עיצוב במונחים של צבע, חומר ומרחב".
מעבר לחזון, בסופו של דבר צריך ליצור סביבת עבודה. הלוי: "הסביבה צריכה להעביר את החזון ואת האישיות של החברה גם לעובדי המשרד, לא רק כלפי חוץ. מתמחה, כתב טכני, אדריכל - סביבת העבודה צריכה לייצר בהם גאווה, שייכות ותחושה נוחה כלפי המקום שלהם, ולא רק לשרת אותם מבחינה פרקטית בעבודתם".
להכניס את הרחוב למשרד
במשרד של חברת הפרסום האינטראקטיווי נקסט-אין תעלת מים שקטה בצורת האות רי"ש. פה ושם משובצים מלבנים של דשא ירוק (מלאכותי), והרצפה עשויה ממרצפות רחוב רבועות, אפורות וישנות, שלדברי מנכ"ל המשרד, רן ברקו, "לקח לנו המון המון זמן למצוא".
אז למה התעקשת דווקא על מרצפות מדרכה?
"כדי להכניס למתחם הסגור של המשרד הרגשה של הרחוב, שבו יש תנועה ואוויר".
הבניין שבו פועלת החברה הוא מבנה עתיק בשכונת נוה צדק בתל אביב, שבו גר בעבר הרב קוק. בשביל לשמר את אופיו ההיסטורי השאירו קיר ושני עמודי תמיכה מקוריים חשופים לגמרי, אבל שאר האלמנטים הם חדשניים - ולא רק תעלת המים או פיסות הדשא.
המשרד עוצב כדי לייצר סביבת עבודה שמתאימה למשרדי אינטראקטיב, מסביר ברקו. מרכז הפעילות הוא סטודיו גדול ופתוח שבמרכז חדר קריאייטיב, שם הוגים רעיונות. המשרד תחום בצורה שקופה כך שכולם יראו את כולם, "כי כל העבודה מתבצעת בצורה קבוצתית. העבודה היא חוויה חברתית, והעובדים צריכים להיות בשיחה ובדיאלוג ובאינטראקציה ביניהם. בגלל זה אין חדרים סגורים ואין מחסומים. יצירתיות צריכה מרחב. אי אפשר לתחום עובד בתוך קובייה, ולצפות שהדמיון שלו יתפרע", אומר ברקו.
מכיוון שתעשיית הפרסום היא משברית במהותה, כזו שאוהבת ורגילה להתנהל בתוך משבר, "הכנסנו דשא, מים, מדרכה, מחיצות זכוכית ודלתות זכוכית, במטרה שאלו ייצרו תחושה של אוורור, ויאזנו קצת את הלחץ הנובע באופן טבעי מסוג העבודה הזה", אומר ברקו, שבחדרו בקומה השנייה מחזיק אופנוע שהוא כבר לא רוכב עליו, אבל עדיין קשור אליו. "האופנוע (ימאהה 1200 VMax), הוא חלק ממי שאני, ואני אוהב אותו", הוא מסביר.
משרדי הוא ביתי
60 עובדיו של משרד עורכי הדין ליפא-מאיר בתל אביב מאכלסים את כל חמש הקומות של בית מפלגת מפ"ם לשעבר. "היה לי ברור שהמשרד שלנו צריך בית משלו, ולא סתם כמה קומות בגורד שחקים", אומרת עדי בלום, מנהלת המשרד, שב-2000 ניהלה את המעבר למשרדים החדשים ואת עיצובו של הבניין לפי "האישיות המשרדית", וגם לפי רוח שנות הארבעים של המאה הקודמת. לדבריה, הבניין שאיתרה, בניין באוהאוס קלאסי, משך אותה אליו ו"הרגשתי מיד שזה הבית שאנחנו צריכים לשבת בו". המשרד ממוקם בסמוך לבית סוקולוב, בית ציוני אמריקה ובית בני ברית - כולם בנייני באוהאוס מוכרים, שבית ליפא-מאיר משתלב בשכנותם בזכות מאמציה של בלום לשחזר ולשמר את אופיו ככל האפשר. "ידעתי שאותו אדריכל איטלקי שבנה את בית מפ"ם בנה בניין דומה מאוד בקומו שבאיטליה. נסעתי לשם להתחקות אחרי התכנון המקורי, פריטי העיצוב והריהוט והצבעוניות, כדי להחזיר לבית שלנו את האישיות שלו".
האישיות של הבית כוללת פריטי ריהוט של אבות הבאוהאוס, מיס ון-דר-רוהה ולה-קורבוזייה, פינות הסבה משיש, חלונות שמהם אפשר לראות שכנים של ממש - אשה תולה כביסה, אחרת משתעשעת עם תינוק על מרפסת דירתה - וגינה שבה יושבים העובדים בהפסקות שלהם (אלא אם הם מעדיפים את הגג). כמעט כל פינה מציעה הפתעה שתפקידה לשבור את הפונקציונליות של המבנה. רהיט כבד, ציפוי בד, חלון פתוח, חיפוי עץ וונגה, צלוחית מעוטרת. "רציתי רכות של בית", אומרת בלום. "שנרגיש כאילו אנחנו בחדר עבודה שנמצא בדירה, ולא בעוד חדר במשרד".
טלסקופ וסיגרים
"מנהלים רוצים להראות שהם מבינים לא רק בעסקים", אומרת אורה בלכמן, מבעלי רשת פיטרו לריהוט יוקרה. "כמו שהם רוצים להראות שהם מבינים במכוניות, או בשעונים - ככה הם רוצים שיראו שהם מבינים גם בעיצוב, שהם מעודכנים, ושהם מתקדמים עם שאר העולם". ואיך מראים את זה?
"בעזרת מותגים. קלאסיים, מודרניסטיים או עכשוויים, העיקר שהם מוכרים. ובעזרת פריטים נוספים בחדר, מעבר לשולחן, כיסא ומחשב".
הפריטים שמנהלים בוחרים כדי להוסיף מימד עיצובי למשרד הם מנורות שניצבות על רגליים דמויות חצובה, טלסקופים משוכללים (במיוחד אם המשרד נמצא בקומה גבוהה או מול הים) ואלמנטים דקורטיוויים כמו פסלים, פרגודים, שעוני חול או קופסאות סיגרים.
שני פריטים יעילים, אומרת בלכמן, שהם גם נוחים וגם ידועים בעיצובם, הם כיסא משרדים בעיצוב הרמן מילר (כיסא aeron שמחירו מ-6,200 שקל) ומנורת leaf, גם היא בעיצוב מילר.
"מנורת leaf נראית כמו עלה, וצבעיה אדום, שחור, כסוף ולבן - כדי שתתאים לשולחנות המודרניים שאינם מעץ. היא עולה 4,400 שקל, מפעילים אותה בנגיעה, היא בעלת תאורת led שלא תחמם את השולחן ואת הראש, ואפשר לשלוט בגון התאורה שלה, שתהיה צהובה או קרה", מפרטת בלכמן את יתרונות המנורה שהיא אמירה.
עיצוב נינוח, עבודה מלחיצה
דני גרינהאוז, האדריכל שעיצב את משרדי חברת ההיי-טק אלדין בפתח תקוה, השתמש באלמנטים בינלאומיים כדי "לשדר חדשנות ובינלאומיות", כדבריו. במשרדים, המשתרעים על ארבע קומות עליונות במגדל, הקים רצפה צפה (מוגבהת כך שכל חוטי החשמל והתקשורת עוברים מתחת לרצפה). את הרצפה הצפה ניצל כדי לבנות עציצים שקועים, שהצמחים בהם נראים כצומחים מהאדמה.
המשרדים מרווחים מאוד, אומר גרינהאוז, כדי שהעובדים לא ירגישו לחוצים. כוונת המתכננים היתה שהמבנה ימתן את תחושת המתח שיש בחברות היי-טק. הקפטריה, לפיכך, ממוקמת ליד מרפסת רחבה בעלת סיפון עץ, כדי להכניס את החוץ פנימה. עמדות העבודה הן מודולריות, וכך גם החדרים.
כדי לקרב את העובדים אל המוצרים הסופיים, נחרץ על הקירות המרכזיים פס שמאפשר תליית תמונות ואלמנטים קישוטיים, עם תאורה נסתרת. "זה המקום שבו תולים שרטוטים, פרסומים ואבות טיפוס של מוצרים שהמחלקות מתכננות. כך יוצרים הזדהות של העובדים עם המוצרים שהם עובדים עליהם, כי יש מרחק רב בין עבודת הפיתוח לבין שיווק המוצר המוגמר. זה גם מתחלף כל הזמן ונראה יפה".
כשהעובדים משתעממים מצפייה ביצירותיהם התלויות, הם יכולים להיכנס לחדר המשחקים, שם אפשר למצוא שולחנות ביליארד, פוזבול ופינג פונג, וכן שתייה ועוגיות.
עיצוב נינוח - עבודה מלחיצה: מה צריך כדי להפוך את המשרד שלכם לחדשני וליוקרתי?
דנית ניצן
11.5.2008 / 10:19