המכונית החשמלית האיצה, וכולם השתתקו

הנהיגה הראשונה שלי במכונית החשמלית של שי אגסי ראויה להיקרא "נסיעת מבחן". מאחורי ההגה ישב אמריקאי קשוח שסירב בתוקף לפנות את מושב הנהג, בטענה ש"יש פה המון עיתונאים שירצו, ורק אני מוסמך".



אז איך זה להיות טרמפיסט במכונית החשמלית? המושב, כמו של כל רנו מגאן, היה נוח מאוד - אבל המזגן לא פעל. הנהג-המאבטח הסביר שפשוט לא הספיקו להתקין את יחידת המיזוג, אך "אין מגבלה טכנית שתמנע זאת". צלם של ערוץ 1 התבדח: "תגידו, הרי כל המגאנים סובלות ממילא מבעיות חשמל, אז מה יהיה עם מגאן שכולה חשמלית?"



ואז לחץ המאבטח על דוושת הגז, כלומר על דוושת התאוצה החשמלית, וכולם השתתקו. המכונית החשמלית טסה קדימה. מי שחשב שמכונית חשמלית מאיצה כמו חסה אורגנית טועה טעות חמורה. הערכה לא בלתי זהירה: המגאן החשמלית מזנקת במטרים הראשונים מהר יותר ממגאן ספורט טורבו. יש לזה הסבר די הגיוני: מנועים חשמליים מוסרים את כל המומנט שלהם באופן מיידי. התאוצה של המגאן החשמלית בנסיעת המבחן הובילה לכך שהצמיגים הקדמיים היו קרובים מאוד להסתחררות במקום.



נוסף על כך, חלוקת המשקל במגאן החשמלית מאוד לא מקובלת: המנוע החשמלי, שנמצא מלפנים, קל הרבה יותר ממנוע בעירה פנימי סטנדרטי - ולעומת זאת, תא המטען האחורי מלא במצברים כבדים. בכך היא שונה ממגאן רגילה, שבה רוב המשקל נשען על הגלגלים האחוריים. עד כמה עלולה חלוקת המשקל הזאת לפגוע בבטיחות הדינמית של המכונית? שאלה טובה. מה שבטוח הוא שהמאבטח שנהג במכונית היה מודע למגבלותיה. הוא האיץ בתחילת הנסיעה, אך נזהר והאט משמעותית את קצב הנסיעה בכל פעם שהפנה את ההגה.



נסיעת המבחן התקיימה במגרש חניה גדול בגני התערוכה, ותוך כדי הנסיעה הצצתי בצג הקטן שבלוח התצוגה, שהראה כי המצבר כבר סיים 15% מאורך חייו - לא מעט, בהתחשב בעובדה שאני אחד הראשונים שעולה לסיבוב ובעובדה שהמכונית הגיעה לגני התערוכה על גרר. טווח נסיעה הוא פרמטר קריטי כאשר מדברים על מכוניות חשמליות, ובאוויר עפים מספרים שונים. פעם דיברו על טווח של 200 ק"מ, כיום מדברים על 150 ק"מ. יש לשאול בכמה יתקצר הטווח אם יוסיפו למכונית מזגן.



הקונצפט של אגסי אמור לפתור את בעיות הטווח: לפי התוכנית, מי שיזדקק לנסיעה ארוכה יתכבד ויסור לתחנות תדלוק מיוחדות, שבהן יחליפו את המצבר המדולדל. איציק מיני, שבנה את האבטיפוס של המגאן החשמלית, אומר שהחלפת המצברים לא תדרוש ניסור של האוטו ולא תפגע בבטיחות. לדבריו, אפשר אף להשחיל את המצברים דרך רצפת תא המטען, במקום שבו נהוג לעגן את הגלגל הרזרווי.



נסיעת המבחן נגמרה. אחד העיתונאים פתח את דלת תא המטען, וכהרף עין זינק עליו המאבטח וטרק אותה. אפשר היה להספיק לראות שתא המטען של המגאן, בנפח 500 ליטר - אחד הגדולים ביותר בקבוצת המכוניות המשפחתיות - היה מלא כמעט עד תום במצברים. איפה נשים את הפקלאות?



המכונית החשמלית תידרש לעבור לא מעט משוכות טכניות (וגם ביורוקרטיות ושיווקיות) עד שתצא לדרך, אבל יום אחד זה יקרה. יום אחד ינועו כאן מכוניות חרישיות שאינן שותות דלק ואינן פולטות עשן. מתי זה יקרה? לא ברור. האם זאת תהיה חשמלית של רנו, מכונית תאי דלק של הונדה או בכלל משהו אחר? לא משנה. העיקר שנוכל סוף-סוף לנשום לרווחה.