שיעור ההתאבדויות בבירת ההיי-טק ההודי באנגלור גדול פי 3 מהממוצע הארצי

שיעור מקרי ההתאבדות בבירת ההיי-טק ההודית באנגלור גדול פי שלוש מהממוצע הארצי, זאת לפי נתונים שנמסרו למגזין "טיים". בחודש שעבר הוסטה תשומת הלב הציבורית בהודו לסיפורו של מהנדס תוכנה צעיר, שהרג את אישתו והתאבד בגלל שחשד כי היא בוגדת בו. רבות מחברות ההיי-טק מודעות למצב, ומספקות שירותי ייעוץ פסיכולוגי לעובדים.



באנגלור היא מיקרוקוסמוס של השינויים שעוברת הודו בשני העשורים האחרונים: התרחבות כלכלית מואצת לצד תשתיות מיושנות שמתקשות לעמוד בקצב. העלייה בהכנסה הביאה לשינויים מרחיקי לכת ולבעיות מוסריות כגון: האם תרשה לילדך לצאת בערב ולבזבז סכום שלא מזמן היה שווה למשכורת החודשית שלך? כמה זמן יכולים הילדים שגדלו להחזיק מעמד לפני שייכנעו בפני הלחץ המשפחתי לנישואים מאורגנים? וכמובן, הלחץ בעבודה - שנגרם במקרים רבים ממשמרות לילה במרכזי שירות לקוחות המטפלים בפניות טלפוניות מארה"ב - המשפיע לרעה על הבריאות הנפשית והפיזית.



"נמאס לי", אומרת אמריטה סאפרה, מנהלת במחלקת השיווק והמכירות של מיקרוסופט בבאנגלור הודו, "אני נמצאת כבר שנה בעיר הזאת, ולא יכולה לסבול יותר!" כמו הרבה מנהלים הודים צעירים, סאפרה ובעלה פאראג, העובד בחברת שירותי המחשוב סאטיאם, חשבו לתומם כי עבודה בחברת היי-טק גדולה בבאנגלור, תפאר את קורות החיים שלהם. לאחר שנה בעיר, בני הזוג לחוצים ומותשים, ומוכנים לעבור לקואלה לומפור, בירת מלזיה. "העבודה שלנו מעסיקה אותנו במשך רוב שעות היום, כך שאנחנו נפגשים רק בסופי שבוע. אין איזון בחיים שלנו, אומרת אמריטה, "וקיימת בבאנגלור בעיית תשתית חמורה. אתמול היתה סופת ברד שנמשכה 15 דקות, שפשוט שיתקה את העיר. באנגלור פשוט אינה ערוכה להיות בירת היי-טק".



חוקרי בריאות נפש בהודו מצביעים על מספר הולך וגובר של בעלי מקצועות חופשיים המדווחים על בעיות נפשיות, ובעיקר על דיכאון. לדבריהם, רוב עובדי ההיי-טק הם צעירים הגרים בערים זרות, בדרך כלל רווקים ובודדים. אם הם נשואים, יש להם מעט מדי זמן להקדיש למשפחתם, וכשמשהו משתבש, בבית או בעבודה, אין להם למי לפנות.



קארונה בהאסקר, מנהלת באחת מחברות הייעוץ המספקת שירותי ייעוץ לחברות היי-טק (בתוכן HP, י.ב.מ וטקסס אינסטרומנטס בהודו) טוענת כי "מירוץ העכברים" הקפיטליסטי יצר בעיות רבות במדינה. "לא מספיק שאתה רוצה את מה שיש לשכן שלך, הילדים שלך רוצים את מה שיש לילדי השכן. אנשים נכנסים לחובות, וזה משהו שההודים מעולם לא הרגישו נוח לעשות. חשבונות כרטיסי האשראי הפכו לסיוט. כמו כן, קיים חשש מתמיד לפיטורים. הדור שלנו ראה את הוריו נשאר באותו מקום עבודה במשך כל החיים. עבור רבים בהודו, המחשבה על פיטורים היא מזוויעה".