"אני מרכז את ההסברה, את התגובות ואת יחסי הציבור מול חברות התקשורת ומול הציבור בישראל בכלל, וכן את הקמפיינים של המשרד, כמו זה שעשינו לניידות המספרים", מסביר ד"ר יחיאל שבי, דובר משרד התקשורת.
אתי שילינג, דוברת קבוצת שירותי בריאות כללית, מחלקת את עבודתה לשני חלקים. "החלק הראשון הוא ניהולי והוא כולל ייעוץ תקשורתי להנהלה והנחיה של הדוברים בבתי החולים של קופת החולים. החלק השני הוא העבודה בפועל - דוברות יוזמת, דוברות מגיבה - כלומר מענה לפניות התקשורת והציבור - ודוברות מסכלת, כשלא פעם אנחנו מצליחים לסכל את פרסומן של כתבות עוינות. במובנים רבים אני משמשת כמתרגמת שפה מקצועית ומסרים קשים לציבור הרחב".
שרית וייס, דוברת בנק דיסקונט, סבורה כי דובר הוא מי שמקשר בין הבנק לתקשורת ולהפך, ומתרגם את האסטרטגיה של הבנק למסרים תקשורתיים. או במלים אחרות, כפי שמגדירה נוי קדם מדמון, דוברת פלאפון: "סוג של גשר בין החברה לקהלי היעד שהיא רוצה להגיע אליהם. הדרך להגיע אליהם היא אמצעי תקשורת ההמונים".
"זוהי משרת אמון ממדרגה ראשונה", מסכמת מאיה קרבט, דוברת זכיינית ערוץ 2 קשת. "העבודה דורשת יכולות קצה, בעיקר בגלל יסוד הקונפליקט המוטמע בה: מצד אחד מתן גישה ודברור בשקיפות מרבית, ומצד שני בחלק מהמקרים מדובר במידע רגיש ואסטרטגי שהעמימות נכונה לו".
מה השוני ביניכם כדוברים?
קרבט: "ההבדל אצלנו הוא שהנראות שלנו היא יומיומית. אנחנו משדרים שלושה ימים בשבוע. התכנים שלנו יוצרים המון אמוציות וחלק מההתמחות שלנו היא אינטגרטיוויות עם כל המחלקות בחברה. אנחנו פונים לכמה קהלי יעד - הצופים בבית, קהל המפרסמים והרגולציה. הקצב מאוד מהיר ואנחנו לא יכולים לעבוד עם משרד יחסי ציבור חיצוני. יש לנו במחלקה שבעה עובדים, בהם טלי הדוברת המשותפת שלי, טרפיק ושלושה תקציבאים.
שבי: "אנחנו גוף שמסדיר את התחרות בתחום התקשורת, וזה מצריך סינרגיה בינינו לבין אנשי המקצוע".
קרבט: "אתם לא כל כך מסדירים. אנחנו מחכים שתסדירו. אתה גם שונה כי אתה לא חלק מגוף תחרותי, אלא אתה רגולטור".
קדם מדמון: "כשאתה מוציא הודעה לעיתונות אף אחד לא מתעלם ממך".
שבי: "יש שבעה כתבים שמסקרים את שוק התקשורת, ואני צריך להתמודד מולם על כל החלטה שלנו. בנוסף, יש 7 מיליון איש שמנהלים אותנו, במובן שעל כל הודעה שאנחנו מפרסמים יתפסו אותנו על קוצו של יוד. הציבור חי את העניין שאנחנו אחראים עליו מבוקר ועד ערב, והציבור שופט כל החלטה שלנו".
שילינג: "לעתים אנחנו מוצאים את עצמנו מתחרים בעצמנו, משום שיש לנו 14 בתי חולים. אנחנו אחראים לבריאות של קרוב ל-4 מיליון איש. אנחנו צריכים לדבר גם ללקוח הבודד, גם לרגולטור, גם לתורמים פוטנציאלים, גם לקהילה המקצועית וכמובן לאמצעי התקשורת - שמהווים את הגשר".
וייס: "אצלנו זה שונה. מערך הדוברות של בנק דיסקונט כולל אותי, את מזכירתי ואת מנחם דותן בתור יועץ חיצוני. העבודה שלי מתבססת על שיתוף פעולה עם חברי ההנהלה ומעורבות בתהליך מהשלבים הראשונים".
קדם מדמון: "כל אחד עושה עבודה קצת שונה. לכל אחד מאתנו יש מודל עבודה אחר. אני מנהלת את האסטרטגיה התקשורתית של פלאפון, שנגזרת ברובה מאסטרטגיה שיווקית. אמנם המידע מגיע מאנשי המקצוע בחברה, אך הוא צריך לעבור עיבוד, לכן אני עובדת עם אנשי השיווק וההנהלה. אין עובדים מתחתיי, ואני עובדת עם משרד יחסי ציבור חיצוני - עמירם פליישר. עד שהגעתי לפלאפון, לפני חמש שנים, לא היה להם דובר בתוך הארגון ועבדו רק עם משרד יח"צ חיצוני".
עיתונאים עם אג'נדה
מדוע באמת צריך משרד יחסי ציבור חיצוני כשיש דובר לחברה?
קדם מדמון: "פלאפון מינו דובר כי הם הבינו שצריך מישהו בתוך החברה שילמד ויבין את הצרכים שלה, ויוציא את המסרים של החברה בצורה הטובה ביותר. שום דבר לא יוצא החוצה ממשרד היח"צ בלי שאני או אישיות מקצועית אחרת אצלנו מאשרים אותו. עם זאת, יש צורך במשרד יחסי ציבור משום שהם נחשפים להרבה מידע שדוברים לא בהכרח נחשפים אליו. אני עובדת בעיקר מול כתבי מדיה, תקשורת, פרסום ושיווק. משרד היח"צ עובד עם כתבים מכל התחומים, ויודע, למשל, על כתבות רקע שהעיתונים מכינים שרלוונטיות לפלאפון".
קרבט: "אצלנו העבודה מאוד עדינה, מכיוון שאנחנו עובדים עם סלבריטאים ויש המון שינויים כל הזמן. אנחנו מעדיפים לעבוד בלי משרד יח"צ חיצוני, והרווח שלנו הוא שהכל נמצא תחת קורת גג אחת".
וייס: "גם אנחנו העדפנו לעבוד בלי משרד יח"צ חיצוני, כי כשיש הרבה אנשים שמדברים עם התקשורת זה יכול ליצור בעיה. חשוב שיהיה גוף אחד שינהל את תחום התקשורת פנימה והחוצה".
שילינג: "אצלנו אני אחראית על האסטרטגיה התקשורתית וכל התגובות יוצאות ממני. משרד היח"צ שלנו, שלום תל אביב, עוסק בעיקר בקמפיינים ובכתבות. אני רואה בהם קולגות ושותפים לחשיבה בעיקר בנקודות הקריטיות, והם עוזרים לי גם בעבודה השוטפת".
מדוע לחלק מהארגונים יש דובר בתוך הבית ולחלק אין?
קדם מדמון: "זו החלטה אסטרטגית מוטת מנכ"ל, ולא מוטת תחום. ברגע שמנכ"ל מבין באסטרטגיה תקשורתית, הוא מבין שחייב להיות מישהו שמבין בתחום בתוך החברה".
למי אתם כפופים בחברה?
כולם: "למנכ"ל"
אתם חברים בהנהלה?
קרבט ושבי: "כן"
קדם מדמון, וייס ושילינג: "אנחנו לא חברות הנהלה, אך מוזמנות לישיבות הנהלה".
אתם יודעים מראש על המהלכים של הארגון או רק בדיעבד?
שבי: "אם סמנכ"ל מוציא משהו לתקשורת לפני שהוא עובר דרכי - דמו בראשו. אני קובע את העיתוי שבו מהלך ייצא החוצה".
אתם קובעים את המדיניות התקשורתית, או רק מוסרים את מה שאומרים לכם להגיד?
קדם מדמון: "בהחלט קובעים. הרבה מעבודת הדובר לא באה לידי ביטוי כלל בסוף בתקשורת. קשה מאוד למדוד את הדברים שאנחנו מורידים מסדר היום בתקשורת. מנגד, קל מאוד לראות את הדברים שכן התפרסמו".
שבי: "אנחנו לא רק קובעים את המדיניות, אלא גם מעצבים אותה. לדוגמה, כשמשרד התקשורת היה צריך להוציא את תוכנית ניידות המספרים לפועל, טיפטפתי בכוונה את תאריך היעד לעיתונות. כשנכנסתי למשרד התקשורת הוא היה משרד בסטגנציה של חילופי שרים ומנכ"לים. ממשרד מעכב נהפכנו למשרד שדוחף את הדברים קדימה".
קדם מדמון: "לזכותו של משרד התקשורת ייאמר שמהלך ניידות המספרים הוא אחד המהלכים הפרו-צרכניים, בעיקר משום שנתנו לצרכנים את האפשרות לבחור. הצרכן מאוד הרוויח מהניידות, כי היא עוררה את השוק וחברות הסלולר יצאו בהמון מבצעים".
אתם מרוצים מהתנהלות העבודה שלכם מול התקשורת?
קדם מדמון: "כיום התקשורת לוקחת לעצמה את החירות להיות שופטת, והיא כבר מזמן לא רק תקשורת שמעבירה מסרים, אלא כזו שקובעת אג'נדה. לנו כדוברים קשה יותר להעביר את המסר, כשלעיתונאי שאנחנו עומדים מולו יש הרבה פעמים את הדעה שלו".
קרבט: "העיתונאים נותנים את הזכות להגיב, אבל יש מקרים שזה לא באמת פתרון הולם. לפעמים אתה נדרש לתת תגובה לדברים שאין להם שום קשר לעובדות, ועל אף שאתה נותן תגובה ומפרסמים אותה, זה לא עוזר לך כאשר מתפרסמת ידיעה או כתבה עליך שהיא כלל לא נכונה".
שילינג: "לפעמים אני מוצאת את עצמי מול כתבים שמתקשרים אלי שאתן להם תגובה ברגע האחרון כדי לצאת ידי חובה אחרי שהכתבה כבר מוכנה. עבודה רפואית זו ריצה למרחקים ארוכים, אך התקשורת רוצה תשובות כאן ועכשיו. הקצב שונה. כשאני באה לרופא עם שאלה הוא רוצה להעמיק ולקחת את הזמן, והתקשורת היא מהירה, שטחית, כותרתית ופופוליסטית".
מה אתם עושים כאשר אתם מרגישים שהתקשורת לא מתנהגת אתכם בצורה הוגנת?
קדם מדמון: "יש כללי אתיקה שנשברו בשנים האחרונות. כשכתב פונה אליך בשעה מאוחרת, כשהכתבה כבר מוכנה והוא מגיע עם אג'נדה מראש, הוא לא נותן לך לבחון את המקרה כמו שצריך. כתוצאה מכך הוא משפיע בסופו של דבר על תדמית החברה. לפעמים הכתב אפילו לא נותן לך את כל הפרטים על מה שהוא הולך לכתוב. אחרי זה אתה צריך להסביר בתוך החברה למה יצאנו גרוע. כשאתה יוצר מערכת יחסים עם כתב אתה מצפה שהוא ייתן לך תמונת מצב מלאה, ושלא תופתע בבוקר כשתפתח את העיתון".
שבי: "אני לא מגיב עד שאני לא יודע בדיוק על מה אני מגיב ובמה מדובר, ואני תמיד נותן תגובה. היתה רק פעם אחת ב-12 השנים האחרונות שאמרתי 'אין תגובה'".
קרבט: "דווקא הסירוב להגיב הוא מאוד יעיל לדעתי, כי לפעמים יש צורך לייצר עמימות".
אין אוף רקורד
אתם נאלצים לשקר לפעמים לעיתונאים?
שבי: "זה לא שקר או אמת, אלא זה לא למסור את כל המידע".
קרבט: "אנחנו נמצאים בשני צדי המתרס, ואנחנו צריכים לתת את המידע הרלוונטי במסגרת המגבלות. אמנות הניסוח".
קדם מדמון: "במצבים שאי אפשר להגיד את כל האמת יוצרים עמימות, אומרים מה שאפשר ותמיד שומרים על אמינות. עדיף להגיד שאתה לא מעוניין להגיב מאשר לשקר".
אתם סומכים על עיתונאים שאומרים לכם שהשיחה היא אוף רקורד?
וייס: "אני פועלת כאילו אין אוף רקורד. צריך לקחת אחריות על אוף רקורד ועל כל מלה שיוצאת לך מהפה".
שילינג: "אני מאוד מאמינה באוף רקורד, אבל לא אשתמש בכלי הזה מול כל העיתונאים שאני בקשר עמם. בהחלט אשתמש בזה עם העיתונאים שיש לי עמם מערכת יחסים של אמון".
קרבט: "בסופו של דבר, רוב השיחות שלנו הן אוף רקורד".
קרה לכם שנכוותם מעיתונאי שסמכתם עליו?
שילינג: "נכוונו, ועל רקע זה למדנו. אני מנחה מרואיינים מטעמי שלא להשתמש בחיים באוף רקורד. הרבה פעמים הכתבים מנסים 'לסחוט' מאתנו מידע באמצעות טענה שמקור בכיר אצלנו הדליף מידע אוף רקורד".
שבי: "לעיתונאי יש זכות לטעות רק פעם אחת".
קדם מדמון: "לתדרוכי עיתונאים יש חלק מרכזי בעבודת הדובר, אך צריך לקחת בחשבון שכל דבר שאמרת יכול לצאת אחרי זה בדרך אחרת".
אתם מרגישים שאתם צריכים להתחנף לעיתונאים ותמיד להיות נחמדים אליהם?
קדם מדמון: "אנחנו לא מתחנפים ולא שולחים ארגזי מתנות לעיתונאים. בעולם היח"צ מקובל שבמערכת יחסים עם העיתונאי אתה דואג 'לצ'פר' אותו. ואולם דוברים באים ממקום הרבה יותר נקי ומקצועי, ולכן הקשר עם העיתונאים יותר פחות מבוסס על טובין. התן-וקח בין דובר לעיתונאי הוא יותר מקצועי מחומרי".
קרבט: "בסופו של דבר אתה צריך להיות אותנטי, והתוכן הוא המתנה הטובה ביותר לשני הצדדים. צריך לשמור על ניקיון ידיים, ואם אנחנו שולחים לעיתונאים את המיטב של 'ארץ נהדרת' - זה חלק מהתוכן".
כשמתפרסמות ידיעות שליליות על החברה אתם מקבלים ריקושטים מתוך הארגון?
שילינג: "לפעמים אנחנו מקבלים ריקושטים. אנחנו מקיימים סדנאות לעובדים בהופעה בפני תקשורת, והאנשים בארגון מאוד פתוחים לזה ומבינים את החשיבות".
עד כמה העבודה שלכם דורשת מכם זמינות תמידית?
קדם מדמון: "זאת עבודה סביב השעון, ואנחנו חייבים להיות זמינים כל הזמן, בעיקר עכשיו בעידן האינטרנט. גם אנשי המקצוע האחרים בחברה צריכים להיות זמינים. חלק מהעבודה שלנו היא להבהיר לאנשים בארגון שאם אנחנו מתקשרים בשעות לא שעות - כנראה שזה חשוב ודחוף".
וייס: "מדובר בזמינות ובאחריות אדירה".
שבי: "השר מבין בתקשורת בינאישית ובתקשורת עם עיתונאים. גם השר וגם המנכ"ל זמינים באופן מדהים, למעט בשבת".
קרבט: "עם זאת, עדיין צריך לעשות מדי פעם הפסקות, מכיוון שזהו תפקיד מאוד אינטנסיווי. אני מצליחה לקחת מעט הפסקות. כדי לשרוד במקצוע הזה צריך אופי מסוים".
אילו תכונות אופי צריך בשביל להיות דובר מוצלח?
שילינג: "כמובן שכושר ביטוי בכתב ובעל פה. צריך גם שתהיה לך הבנה של תהליכי רוחב ואת היכולת להשליך אותם לעשייה בשטח ולדברר אותם. צריך גם יכולת לעשות כמה דברים בו זמנית, ויכולת להתמודד עם מצבי משבר בתבונה ולא בפאניקה".
וייס: "צריך כישורים בינאישיים מאוד מפותחים, אינטליגנציה רגשית מפותחת, מסירות, אחריות ואמינות".
שבי: "דובר צריך להיות סוחר (היושבים בחדר מביעים את מורת רוחם ונזעקים לשמע המילה 'סוחר' - ע.ד). דובר צריך לדעת איזה כוח יש לו ביד וכיצד לעבוד אתו בתבונה. כשאתה בוחר לתת את הבלעדיות או הראשוניות של מידע שיש בידך לעיתון מסוים, אתה למעשה סוחר במידע שיש לך. בסופו של יום אתה גם צריך לדעת להיות יחצ"ן - לדבר לאט ולחשוב מהר".
קרבט: "אתה צריך להיות אצן למרחקים ארוכים עם ריאות מאוד גדולות. אתה יוצא כל בוקר לריצה ארוכה וצריך לסחוף אחריך הרבה אנשים. דובר צריך להיות מאוד אופטימי ולשאוף להוציא סיפור בהרבה מאוד פנים".
קדם מדמון: "דובר טוב צריך לצפות את הבלתי צפוי, צריך שתהיה לו ראייה מערכתית, לדעת איך לתכנן את ציר הפעולה שלו ולעשות את הכל בו-זמנית".
אין דד-ליין
מהם היתרונות והחסרונות של המקצוע?
שילינג: "חיסרון - האילוצים שהתפקיד מכתיב מחייבים אותך לקבל החלטות בנוגע לחיים האישיים שלך. היתרון - גיוון ואתגר מחשבתי".
קדם מדמון: "יתרון - היכולת להשפיע על תהליכים בפנים ומחוץ לארגון. חיסרון - אתה נתון לביקורת תמידית של עצמך ושל הסובבים אותך, אתה נמצא תחת זכוכית מגדלת ולכולם יש דעות על העבודה שלך".
שבי: "יתרון - אתה משפיע ויכול לראות כיצד מהלכים קורמים עור וגידים. חיסרון - הלחץ שאתה נתון בו גוזל ממך בריאות, הצלחה אישית ופוגע ביחסים האישיים שלך".
וייס: "יתרון - העניין הרב. זה לא תפקיד שגרתי ואף יום לא דומה לקודמו. חיסרון - התובענות של התפקיד שמחייבת אותך שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. גם כשיצאתי לחופשה בתאילנד, הודעה שקיבלתי בטעות גרמה לי להתחבר לאינטרנט".
כיצד אתם או אחרים מודדים את ההצלחה של העבודה שלכם?
קדם מדמון: "אחד החסרונות של תחום הדוברות הוא שקשה למדוד בו הצלחה, מכיוון שהיא בעיני המסתכל. בשנים האחרונות החלו להתגבש ניסיונות למדידה כמותית ואיכותית של תחום הדוברות. לדוגמה, אני עובדת עם יפעת מחקרי מדיה מתקדמים כדי לבדוק את כמות החשיפה של החברה בכל הנוגע לאזכורים בתקשורת, ואם הם היו חיוביים או שליליים. זה נותן אינדיקציה מסוימת, אך עדיין, רב הנסתר על הגלוי והרבה פעמים אתה נמדד על הדברים שהצלחת למזער ולהסתיר כך שלא הופיעו בסוף בתקשורת".
שילינג: "אין בעולם כלי אפקטיווי באמת למדידת יחסי ציבור. אנחנו בנינו מדד של נוסחה המבוססת על ניתוח יפעת מחקרי מדיה מתקדמים ופרמטרים נוספים שקבענו".
שבי: "יש לי שלושה מדדים לבדיקת איכות הדוברות: צמיחה בפניות הציבור, שמצביעה על כך שהחשיפה שלנו גברה ושאנשים יודעים שיש להם למי לפנות; כמות הידיעות ואופיין; ותוצאות סקרים המראים את תפישת הקמפיינים שלנו בציבור".
כיצד השתנתה עבודתכם כתוצאה מעידן התקשורת המשתנה והאינטרנט שמקבל ביטוי מרכזי יותר?
שילינג: "האינטרנט ביטל את מושג הדד-ליין. מהירות התגובה שלנו נהפכה לקריטית, מה שמעמיד אותנו בפני קשיים לא מבוטלים לתת בכל זאת מענה איכותי ומקצועי".
קדם מדמון: "הרבה מאוד מידע מגיע כיום לעיתונאים דרך הטוקבקים בכתבות ובידיעות. בפורטלים המובילים יש כיום כלי אנונימי שנקרא מייל אדום, שדרכו ניתן להעביר מידע לכלי התקשורת. מצד אחד זהו כלי מצוין, אך מנגד הוא מעמיד את הדוברים בבעיה מכיוון שלעתים אנחנו נאלצים להתמודד עם מידע שנשלח לתקשורת והוא לא מבוסס ורחוק מהמציאות".
שבי: "האינטרנט הוא המהפכה הצרפתית בעולם הדוברות. הוא ריסק את תחום התקשורת ובגינו אנחנו צריכים לתת תגובות בזמן אמת".
"לא משקרים, אבל לא מגלים את כל האמת"
עדי דברת
13.5.2008 / 10:12