עניי ישראל אינם עניי הודו

באופן תמוה, זעקתם של הרעבים בישראל עוד לא עלתה השמימה על אף משבר מחירי המזון. הדרישה האולטימטיווית כי מקבלי הקצבאות יפוצו על העליות החדות במחירי המזון, עדיין לא התעוררה, אבל ניתן להניח שזוהי רק שאלה של זמן עד שכך יקרה.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משק בית בעשירון התחתון מוציא 682 שקל בחודש על מזון - מתוך סל תצרוכת של 4,839 שקל בחודש (נתוני 2006). בניגוד למה שניתן היה לחשוב, סעיף המזון אינו סעיף ההוצאה הכבד ביותר של משק בית עני בישראל. על דיור מוציא אותו משק בית 1,594 שקל - גבוה פי שניים וחצי מהוצאתו על מזון. גם על תחבורה ותקשורת הוא מוציא 666 שקל - כמעט זהה להוצאה על מזון.

זאת ועוד, משקל ההוצאה על מזון במשק הבית העני ביותר בישראל הוא 14%. זהו שיעור גבוה, אבל מעניין לציין שהוא אינו חריג כלל. בעשירונים השני עד השישי, שיעור ההוצאה על מזון הוא דומה, ונע בין 14% ל-16%. רק בעשירונים הגבוהים, עשירון שביעי ומעלה, שיעור ההוצאה על מזון פוחת לרמות של 11.5%-13.5% בלבד.

לכן, הרגישות של משק הבית העני לעלייה במחירי המזון היא גבוהה - אבל היא אינה מצטיירת כקריטית. עניי ישראל אינם עניי הודו, ולא משבר המזון הוא זה שידרדרם לחרפת רעב. עם זאת, אין ספק כי הרגישות של העשירונים הנמוכים לעלייה במחירי המזון קיימת, ולו משום העובדה שזהו סעיף הוצאה שהם אינם יכולים להימנע ממנו או לחסוך בו. כל עלייה שתיגרם למחירי המזון הבסיסי - העשירונים הנמוכים יצטרכו לשאת במלואה - דבר שצפוי להחמיר את עומק העוני שבו הם נתונים.

זאת היתה גם הסיבה מדוע משרד האוצר הציע לפני כמה חודשים פיתרון, כאשר משבר מחיר הלחם היה בעיצומו. האוצר הציע להצמיד את הקצבאות למדד התצרוכת של החמישון התחתון, במקום למדד המחירים הכללי. מדד המחירים של החמישון התחתון אמור להיות המדד המשקף נכונה את השינויים בהוצאות של העשירונים הנמוכים דווקא, וזאת בשונה מסל ההוצאות הממוצע של המשק כולו. כך, אם אכן יש לחמישון התחתון רגישות גבוהה יותר למחירי המזון, הרי שמשבר מחירים במזון אמור להתבטא בעלייה גבוהה יותר של מדד המחירים של חמישון זה לעומת מדד המחירים הכללי - והצמדת הקצבאות לעלייה המדויקת בהוצאות של החמישון התחתון תפצה את החמישון הזה על עליית מחירי המזון.

רק שההצעה של האוצר נדחתה בבוז. הביטוח הלאומי מיהר להציג נתונים היסטוריים, לפיהם הצעת האוצר טומנת בחובה עוקץ: לאורך שנים, מדד המחירים הכללי עולה יותר ממדד המחירים של החמישון התחתון. לפי נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, מאז 94' ועד 2007 עלה מדד המחירים הכללי בשיעור מצטבר של כ-2% יותר מזה של מדד החמישון התחתון. מתוך 13 השנים שנבדקו, רק בארבע שנים מדד החמישון התחתון עלה יותר מהמדד הכללי. במהלך שלוש שנים שני המדדים עלו בשיעור זהה, ובשש שנים עלה מדד המחירים הכללי יותר מאשר מדד החמישון התחתון.

מדוע זה קורה? משום שלעשירים יש יותר כסף, ולכן המוצרים שהם רוכשים עולים בשיעורים גבוהים יותר מאשר מחירי מוצרי היסוד. בתחרות בין מחיר של נופשון בחו"ל למחיר של ק"ג אורז - הנופשון בחו"ל, במרבית המקרים, מתייקר יותר מהר. הביטוח הלאומי, אם כן, מיהר לחשוף את ה"תרגיל" של האוצר, ולהבהיר כי ייטב לעניים להישאר צמודים לעשירים ולא להתנתק מהם.

כלומר, המציאות ההיסטורית מלמדת כי העלויות של השכבות הנחשלות לא באמת מתייקרות בקצב מהיר. לפחות לא בהשוואה לקצב ההתייקרויות של העלויות של העשירים. לפחות לא עד העת האחרונה. יש מי שמטילים ספק אם המשוואה הזו תישאר נכונה גם לעתיד, בשל ההנחה כי העלייה במחירי המזון היא קבועה. אם אכן יתברר כי מחירי המזון נשארים יקרים לאורך זמן, ייתכן שבשנים הקרובות התמונה תתהפך והעלויות של העניים יתייקרו בקצב מהיר יותר מאלה של העשירים.

עם זאת, לעת עתה גם הביטוח הלאומי וגם משרד הרווחה אינם מוכנים להשליך את יהבם על התרחיש הזה. לכן, שם מעדיפים לקדם הצעות של עדכון הקצבאות פעמיים בשנה, ושל הצמדת הקצבאות לשכר הממוצע - כלומר, להדק עוד יותר את ההצמדה של העניים לעשירים - במקום למדד. רק לא לנתק את ההצמדה בין העניים לעשירים.