סגן ראש עיריית חיפה, שמואל גלבהרט: העיר השלישית בגודלה במדינה נקלעה למכירת חיסול

"יש בעיר מיליון מטר מרובע ריק", אישר ראש העיר יונה יהב בתשובה על שאילתה במועצת העיר. יהב אמר זאת בינואר 2005, בתחילת הגאות הכלכלית בישראל, שפסחה על חיפה, ולפני מלחמת לבנון השנייה. מאז המצב רק החמיר, שוק הנדל"ן בעיר ידע ירידות של עשרות אחוזים ויזמים מתרחקים מחיפה.



רחוב הרצל בהדר, רחובה הראשי והיוקרתי של העיר במשך עשרות שנים, ירד זה כבר מנכסיו, והשנה הוסב חלק ממנו למדרחוב בניסיון נואש לתת לו אופי. החלק האחר ממשיך להיראות כבזאר בגדים ומזללות. מעל רחוב הרצל, מוזיאון הטכנודע בבניין הטכניון הישן לא הצליח להפוך לאטרקציה אורבנית. מתחתיו, ברחוב החלוץ, נסגרו עשרות מוסדות ועסקים, מבניין ההסתדרות ועד סניפי בנקים, חנויות ושדרת מזנוני הפלאפל הבלתי נשכחת.



בהמשך המורד מהדר הכרמל אל העיר התחתית ניצב בניין העירייה כמונומנט היסטורי מאובן, שעובדיו המעטים כמו נאחזים בו, לאחר שכל עובדי בתי המשפט, הפרקליטות ומשרד הפנים עזבו את הסביבה אל קרית הממשלה החדשה. הקיפאון נמשך גם ברחובות הראשיים בעיר התחתית, העצמאות, יפו, אלנבי, ובעשרות הסמטאות הציוריות שמסתעפות מהם. על כל בניין כמעט תלויים שלטים "למכירה" ו"להשכרה", אבל אין דורש.



איך קרה שהעיר השלישית בגודלה בישראל נקלעה ל"מכירת חיסול", כפי שמגדיר זאת סגן ראש העיר שמואל גלבהרט?




בין מזרח למערב



בשנות השמונים החלה העירייה בראשות אריה גוראל להפשיר למסחר שטחים תעשייתיים באזור הצ'ק-פוסט, בכניסה המזרחית אל העיר, והחלה נדידה גדולה של עסקים מאזור הנמל אל המתחמים הזולים במפרץ. גם הנמל שינה צביון. "פעם עגנו פה אוניות לשבוע כדי לפרוק סחורות", נזכר בנוסטלגיה יוסי פינקוס, המייסד של פאב העוגן ובעליו משנת 42', גבר ססגוני עם מקטורן, עניבה תכולה וכומתת ברט, שפם מאפיר ומקטרת. "על המדרכות הסתובבו ימאים מכל העולם, הביאו המון וויסקי ושתו המון וויסקי, והיו הבחורות, אתה יודע, ופקידים מכל הארץ. ועכשיו?"



עם המעבר להובלת סחורות במכולות הצטמצמה השהות הממוצעת של אונייה בנמל לשעות אחדות בלבד. שערי הנמל בעיר התחתית נסגרו בזה אחר זה, הברים המפורסמים גוועו לאטם ובדוכני "הימאים" החלו למכור סחורות שנקנו בדרום תל אביב. והכי חשוב, כל החברות הכלכליות הגדולות עזבו, מרביתן למרכז הארץ.



בשנות התשעים החליף עמרם מצנע את גוראל, ובתקופתו החמיר המצב עוד יותר. מצנע פיתח את הצלע הדרום-מערבית, שטח פתוח למרגלות הכרמל שבו הוקם מרכז תעשיות המדע (מת"ם), שמשך אליו ענקיות היי-טק כאינטל, מיקרוסופט, גוגל ויאהו. באזור הוקמו גם קניון חיפה, מרכז הקונגרסים ומגדל חברת החשמל. את האיצטדיון העירוני החדש החלו לבנות שם לאחרונה, לצד מערכת כבישים מסועפת שתחבר את כביש החוף אל פתחה של מנהרת הכרמל, הנראית עכשיו ככתם אפור של מכרה פחם.



מצנע שם את יהבו גם על היזם תושב העיר, גד זאבי. הוא סייע לזאבי להקים את הגרנד קניון במרומי הכרמל ולרכוש מהמדינה את רוב הבניינים הנטושים בוואדי סליב המיתולוגי. מצנע הצהיר אז שזאבי יקים במקום רובע אמנים; השלט עדיין ניצב בלב הוואדי אבל הוא מוקף בעשבים שוטים ובעשרות בנייני אבן אטומים.



"מה לעשות שמצנע נתן את ואדי סליב לגד זאבי והעסקים שלו הסתבכו?" מיתמם יהב, שהיה אז סגנו של מצנע ויו"ר החברה הכלכלית של חיפה. "זאבי בא אלינו עכשיו עם כל מיני רעיונות שלא יוצא מהם כלום ואנחנו תקועים איתו עד היום כמו עצם בגרון".



כשמצנע עזב ב-2002 לטובת ראשות מפלגת העבודה, פארק מת"ם היה הצלחה מסחררת, והגרנד של זאבי הוכתר לקניון הגדול בישראל; החנויות היוקרתיות בהדר נסגרו ועברו לקניון של זאבי. מאז הפכה הדר לבזאר הגדול. בעיר התחתית התרחש תהליך דומה, כשחברות ומשרדים שלא נטשו לצ'ק-פוסט עברו למת"ם החדשנית, ומשרדי הממשלה התכנסו לבניין ה"טיל" בקרית הממשלה.







אלה שעוזבים, אלה שבאים



המשבר מעמיד במבחן את הדו-קיום היהודי-ערבי המפורסם שחיפה מתהדרת בו. הבתים הריקים מעידים על כך שהעיר מאבדת תושבים. אבל בעיר מעורבת יש מי שעושה גם את החשבון הלאומי. למשל עו"ד וליד חמיס, חבר מועצת העיר מטעם בל"ד שהכריז על מועמדותו לראשות העיר. לדבריו, מדי שנה עוזבים את העיר מאות צעירים יהודים ונכנסים אליה מאות צעירים ערבים: "המשמעות היא שבתוך 15 שנה יהיה סיכוי לבחירה של ראש עיר ערבי".



נתוני המחלקה למחקר סטטיסטי של העירייה מאשרים את דבריו. משנת 2000 פחת מספר תושבי העיר ב-4,500, ל-266 אלף, כעשרה אחוזים מהם ערבים; מספר היהודים פחת ב-7,200, ואילו מספר הערבים גדל ב-2,700; כ-75 אחוז מהעוזבים הם ילדים ומבוגרים עד גיל 44.



אחות אחת של חמיס היא עורכת דין ובעלה מהנדס, שניהם מתגוררים בשווייץ. אחות אחרת, בעלת תואר שני בריפוי בעיסוק, מפעילה בשפרעם מרכז פרטי להתפתחות הילד. הוא עצמו נשוי ואב לילדה. המשפחה התגוררה בוואדי ניסנאס והסב, יוסף חמיס, היה חבר כנסת מטעם מפ"ם. אביו הוא אח חדר ניתוח בבית החולים בני ציון, ואמו מורה בבית ספר ערבי בחליסה. דודו, אחי אמו, הוא סליבה חמיס, לשעבר מראשי המפלגה הקומוניסטית, ואביו של השחקן ג'וליאנו מר.



חמיס הוא אם כן נציג מובהק של מעמד בינוני ערבי עירוני. אבל לטענתו הוא חריג. "מעמד הביניים הערבי בחיפה לא נוצר ממוביליות כלכלית פנימית אלא הגיע מבחוץ, מהשכבות המבוססות בגליל", אומר חמיס. התושבים החדשים והאמידים אינם מחפשים דיור בשכונות העוני הערביות, לא לשם כך עקרו מן הכפר אל העיר. "מ-48' לא קמה אף שכונה ערבית חדשה", אומר חמיס. "משום כך, המקסימום שערבי יכול לעשות הוא לעבור לרחובות שיהודים מאסו בהם, בקרית אליעזר והמושבה הגרמנית, ברחוב הציונות, בכרמל הצרפתי, בהדר עליון, ביפה נוף וברחוב וינגייט שבו אני גר".



כשערבי בא לגור ברחוב של יהודים, אומר חמיס, "המחסום הראשון הוא במפגש עם היהודי שמוכר, שזה סוג של ראיון עבודה. בכל משא ומתן ערבי חש את הקונפליקט של המוכר היהודי, הרצון להימנע מהמכירה לצד הפיתוי של הכסף, מה שמעלה את המחיר כמובן". אפרופו מחירים, לפי סקירה של מחירי הדירות בעיר, שערך "דה מרקר" בחודש שעבר, אפשר לקנות דירת שלושה חדרים בשכונות החלשות ב-150 עד 300 אלף שקל (שקל, לא דולר), ובנוה שאנן ורוממה המחירים נעים בין 400 ל-600 אלף שקל. בשכונות המבוססות באמת, המחיר הממוצע הוא כ-9,000 שקל למ"ר, משמע דירת 120 מ"ר במיליון שקל. לנוכח הביקוש הדל, באזור מרכז הכרמל הישן עוד אפשר להשיג מציאות אדריכליות בחצי מהסכום הזה.







 יזם מקומי זריז



"אנחנו מצויים באפטר שוק של המלחמה שהיתה", מוצא יהב הסבר פטריוטי למשבר הכלכלי בעיר, בלי להוסיף ש"בזכות" המלחמה הזרימה לו הממשלה תקציבי עתק לשיקום העיר. הכסף שימש לשדרוג חסר תקדים של תשתיות, אבל בגלל הירידה התלולה במחירי הדיור אין כמעט התחלות בנייה.



העבודות הצריכו חסימת כבישים ומדרכות לתקופה ארוכה, מה שהרתיע את הלקוחות המעטים שעוד נותרו. אלפי כרזות מחאה באדום-שחור מציפות עכשיו את חיפה. "הארנונה בגרנד קניון רק 158 שקל למטר, ובעיר התחתית 252 למטר", זועקים בהן בעלי הנכסים הריקים. גילי פינקוס, הבן, הוא חבר ועד הסוחרים בעיר התחתית. "בעירייה לא יודעים לפרגן לאנשי העסקים הקטנים שעיצבו את העיר", הוא אומר. "בזמנים של המלחמה והשיפוצים הם דרשו תשלומי ארנונה מלאים בסיווג הגבוה ביותר, כאילו אנחנו בימים הטובים ההם".



כשהדובר של יהב, צחי טרנו, מבקש להבהיר שהנתונים בכרזות המחאה אינם מדויקים, יהב מהנהן ומספק במרירות סיבה נוספת שבגללה הכלכלה בעירו דועכת, וצעיריה עוזבים: "מדינת ישראל בונה רק את מדינת תל אביב ומתעלמת מהפריפריות. מבלי משים הופכת מדינת תל אביב לאסון הקיומי של מדינת ישראל".



ליהב יש תשובה מן המוכן למדינת תל אביב - קמפוס הנמל. "בתקופת הבחירות", הוא מספר, "הזמינו אותי לבקר במועדון 'החורבה' ששכן בבניין נטוש על הגדר של הנמל. באנו בחצות, נעמדנו במרפסת הגג, המועדון המה בליינים, המוסיקה היתה חזקה והנוף היה מהמם: מצד אחד הנמל עם המים השקטים, המנופים והאוניות, ומהצד השני אורות הכרמל. אני ישר הבנתי שזה המקום לתת בו תשובה למדינת תל אביב. יש לנו תוכנית להפוך את רחובות העצמאות והנמל למתחם לימודים ומגורים לסטודנטים, ולהקרין על כל הסביבה".



אחרי הבחירות הכריז יהב על כוונתו להפוך את העיר התחתית למרכז מגורים לצעירים ונתקל בתגובות לגלגניות במקומונים. אבל היו גם כאלה שהקשיבו. "מיד לאחר הבחירות ערך יהב מפגש עם אנשי עסקים בטרמינל הרכבת בעיר התחתית", מספר עו"ד איתי הפלר, שסבו ראובן שכר בשנות השבעים משרד עורכי דין ברחוב העצמאות ואביו מאיר רכש את כל הבניין. "הוא אמר שהוא הולך חזק על העיר התחתית, וכעבור זמן מסוים כבר דיבר על תוכנית הקמפוס. בשלוש השנים שחלפו מאז אבא שלי רכש, מהעירייה בעיקר, בנייני משרדים שלמים".



עו"ד מאיר הפלר, חבר מרכז הליכוד ופעיל חברתי, רושם בכתב ידו את פרטי הבניינים והדירות שקנה ב-200 דולר למ"ר, ומחייך בהנאה כשמשווים את האופורטוניזם שלו לזה של עו"ד שרגא בירן. "יהב נוהג לומר ש'הפלר הלך אחרי חזוני', אז בוא נאמר שאני הולך במקביל לחזונו", אומר הפלר. "מזמן הבנו שאין יותר צורך בשטחי משרדים בעיר אלא בהסבה למגורים לצעירים, ולכן כבר לפני 15 שנה קניתי מהעירייה ב-180 אלף דולר את הבעלות על הבניין שבו היו לנו זכויות חכירה, והשקעתי עוד מיליון דולר בבנייה של שלוש קומות. לנגד עיני היו דוגמאות מכל העולם של הפיכת מרכזי ערים מוזנחים לסוהו מפותח".



 הבניינים שייכים לעירייה?



"ב-1932 ייבשו הבריטים את שטח הנמל ובנו רציף, משרדים ומחסנים. הם הזמינו אנשי עסקים וחברות, כמו המשביר המרכזי והכשרת הישוב, והחכירו להם מבנים ברחובות הצמודים, בחוזים עד לשנת 2025. כשהבריטים עזבו את הארץ ב-48' הם מסרו את השטח המיובש לעיריית חיפה, שלבעלותה סופחו גם עשרות בניינים, בהם שדרת המבנים המוארכים ברחוב העצמאות.



"במשך השנים, היו חוכרים שרכשו מהעירייה את הבעלות, אחרים נשארו כחוכרים בלבד, ויתר הבניינים הוחכרו למשרדי הממשלה. כשהחלה הדעיכה, בעלים פרטיים רבים נקלעו לקשיים כלכליים, ובין היתר לחובות עתק לעירייה. משרדים רבים נסגרו ונזנחו, חלק מהם, בעיקר החוכרים במפלסים העליונים, פשוט נטשו. לפני שלוש שנים, כשיהב דיבר על תוכנית הקמפוס, איתרתי חוכרים של דירות ובניינים עם כל מיני בעיות וקניתי מהם את זכויות החכירה, ומהעירייה רכשתי את זכויות הבעלות בשלושה בניינים".



גם משרדי הממשלה עזבו את האזור ואריה גרינבאום, בעל חברה פרטית שמייעצת בתחום ההפקעות, נשכר על ידי העירייה להוביל את פרויקט איתור המבנים, השבתם ושיקומם. "הצלחנו לזהות בקושי שמונה בניינים של העירייה", אומר גרינבאום, "אבל מרביתם הוחכרו למשרדי הממשלה עד שנת 2025".



את הבניינים הללו ניהל מינהל מקרקעי ישראל, לפי דרישת משרד האוצר. גרינבאום פנה ישירות אל משרד החשב הכללי, אז ד"ר ירון זליכה, הציג את התוכנית לשיקום העיר התחתית וביקש לקבל את הבניינים שנעזבו. זליכה החליט שאין טעם להשקיע בשיפוץ הבניינים הריקים, רק כדי להחזירם לעירייה בתום תקופת החכירה, והורה להחזיר אותם כבר עכשיו, בלי תמורה.



 ובדיוק בשלב הזה רכש הפלר בניינים שאיתרה העירייה?



גרינבאום: "הפלר הוא יזם מקומי זריז, שקנה עשרות דירות ושלושה בניינים, לאו דווקא מאלה שאיתרנו. הוא קנה ב-200 דולר למ"ר והיום הוא מציע אותם ב-1,000 דולר למ"ר".



 שוב מכרתם הכל, ובזול, לאדם אחד?



יהב: "הפלר היה היחיד שהלך בדרכי וקנה שלושה בניינים. אגב, היום מציעים לו מיליון וחצי דולר על בניין והוא לא מוכר".



 למה לא פורסם מכרז למכירת המבנים שהפלר קנה?



דובר העירייה, רוני גרוסמן: "ישנו פטור ממכרז, המאפשר מכירת נכס לחוכר המחזיק בפועל בנכס למעלה מעשר שנים". וכמה מבנים נמכרו לחוכרים כאלה? לאחר בדיקה נוספת עם הלשכה המשפטית מסר הדובר: "מאז הוחלט על הקמת קמפוס הנמל לחוכרים לפני כשלוש שנים, מכרה העירייה את זכויותיה במבנה אחד בלבד".



כנראה שהמחלקה המשפטית והדובר אינם מתואמים עם ראש העיר, המדבר - כמו גם גרינבאום והפלר - על שלושה בניינים שקנה הפלר מהעירייה בשלוש השנים האחרונות.







 חללים משגעים במחירים מצחיקים



אנשים שחולפים על פני גרינבאום באזור הנמל מהנהנים בברכה, אחרים מקפידים ללחוץ את ידו, יזמים לרגע מנצלים את המפגש האקראי להסתודדות קלה. "פתאום כולם נחמדים אלי", הוא אומר. "זה לא היה ככה בהתחלה. סוחרים ובעלי נכסים הסתכלו עלי בתימהון, זלזול ואדישות. כמובן שגם ריכלו, שאני משתלט על בניינים ומוכר בזול למקורבים, ושאפילו לבן שלי סידרתי פה נכס נטוש. חשוב לי לומר, באופן אישי אני לא מעורב באף עסקת נדל"ן, והבן שלי בכלל לומד בלונדון".



גרינבאום, לשעבר מנהל החברה הכלכלית של נשר ומנהל הנכסים של חברת גב ים, מנהל את הפרויקט לבדו, ומתפקד כאילו הוא חובש שני כובעים: "כנציג העירייה אני משכנע את בעלי הנכסים להשתתף בתוכניות, ואת העירייה אני משכנע להשקיע, באמצעות חברות עירוניות, כאילו אני יזם פרטי. התוכנית נפרשת על שטח מלבני צר בגודל 100 דונם, מבית המכס ועד תחנת הרכבת, ומגדר הנמל ועד לרחוב העצמאות. המטרה הראשונית היתה לאכלס במותגים את רחובות העצמאות והנמל. אני טענתי שרק אם נפתור את הבעיה האקוטית של מאות הנכסים הנטושים במפלסים העליונים, יתפתח משהו טוב ברחוב. היתה מחשבה למשוך צעירים, אבל זה כל הזמן התחבר עם מועדוני לילה. אז נולד הרעיון להביא מוסדות לימוד ולהקים מעונות סטודנטים".



בסקר בקרב סטודנטים בחיפה, שערך משרד היועצים צ'מנסקי בן שחר, התנגד רוב מכריע של הנשאלים למגורים בעיר התחתית מסיבות כמו פשע, עוני, הזנחה, זיהום, רעש. רק עשרה אחוזים השיבו שזהו אזור ייחודי ומתפתח. כשנשאלו על כך שוב, השיבו 45 אחוז אחרי מחשבה נוספת שיהיו מוכנים לשקול מגורים במקום.



העירייה מסבה עכשיו למעונות-סטודנטים 20 דירות של ארבעה חדרים, בשני בנייני משרדים עם נוף מרהיב לנמל ולהר הכרמל. הרעיון להעביר לאזור חלק מהפעילות של האוניברסיטה והטכניון נתקל בהתנגדות, בגלל המרחק הרב (שעה נסיעה) מהספרייה ומהמעבדות, קושי לתאם את מערכת השעות ועוד. "אחרי שיהב לחץ הם ביקשו שנכשיר להם בניין", אומר גרינבאום.



סגן נשיא האוניברסיטה, יוסי מרזן, מוסר כי בשנת הלימודים הבאה ילמדו בנמל תוכנית לתואר שני במינהל עסקים, ניהול מוסדות חינוך והכשרת שופטים. מאחר שאלה אינם סטודנטים מהסוג שיעבור להתגורר בעיר התחתית, האוניברסיטה הציעה לשכן במעונות שמכשירה העירייה סטודנטים שלא יימצא להם מקום במעונות על הכרמל. גם הטכניון נענה לחיזורים, והפקולטה לרפואה ברמב"ם תפנה למעונות 40 סטודנטים שיחפצו בכך.



גרינבאום: "מכללת תלתן לעיצוב ותקשורת חזותית מפעילה 700 סטודנטים בבניין מדהים בקמפוס. 20 סטודנטים כבר שכרו מהפלר דירות בבניין שאותו הסב למעונות. מכללת כרמל, מכללה חדשה ללימודי מבוגרים, רכשה בניין ומגרש ברחוב הנמל. אני מזמין מכללות ובתי ספר מכל הסוגים - יש לנו חללים משגעים שמיועדים למטרה הזאת במחירים מצחיקים של ארבעה וחמישה דולר למטר לחודש, ובארנונה מינימלית".



הנמל הלבן



האם רשימת הקניות והמכירות של גרינבאום מצביעה על סימנים לכך שהשוק הפרטי התחיל להגיב? הוועדה המקומית אישרה בקשה של שיכון עובדים להקמת בניין מגורים בגובה 10 קומות, ללופטים בשטח 50 מ"ר. קבוצת פישמן, שמחזיקה על גדר הנמל בניין ענק עם אלפי מטרים ריקים, הזמינה סקר היתכנות כלכלית מצ'מנסקי בן שחר, כדי לבחון אם להסב את הבניין למוסד חינוכי ודירות יוקרה.



סגן ראש העיר גלבהרט, איש סיעת הירוקים ואדריכל במקצועו, דיבר כבר לפני עשר שנים על הצורך בהתחדשות בעיר התחתית, אבל נתפס כמטריד ולא זכה לאוזן קשבת. ב-2003 ניצחה בבחירות רשימה משותפת לירוקים ולשינוי בראשות יהב, שהצטרף באמצע הקדנציה לקדימה. "דרושים עוד שני מהלכים להשלמת המהפך", אומר גלבהרט: "פיצוח החומה לנמל, ושינוי קו הרכבת שחוצץ בין העיר לנמל. ברגע שתיפתח החזית לנמל נקבל עיר אחרת לגמרי, דאון-טאון של תרבות פנאי ובילוי".



המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה בספטמבר 2007 את הקמתו של בסיס לחיל הים על שטח שייובש מהים. בתמורה יפונו שני הבסיסים הנוכחיים של החיל והשטח יעבור לעירייה, שתוכל להקים עליו שכונת מגורים חדשה. כמו כן אושר פינוי החלק המערבי של הנמל, שייפתח לציבור מבת גלים ועד לאזור בית המכס.



מנכ"ל חברת נמלי ישראל, שלמה ברימן, מאשר כי "בסוף 2010 תסתיים בניית הנמל המזרחי והתעבורה אליו וממנו תיעשה דרך מנהרת הכרמל בצ'ק-פוסט וכביש שש. בתחילת 2011, מערב הנמל בחיפה יהפוך ל'נמל לבן', כמו בברצלונה: העיר תגיע עד קו המים, עם בתי קפה ומרכזי קניות, ואזורי עגינה לאוניות נוסעים בלבד. מעיריית חיפה הייתי מצפה שתזדרז להשלים את התשתיות לנמל המזרחי. אנחנו מקווים שגם בעיר התחתית ייערכו בזמן, במיוחד בכל הקשור למסילת הברזל; כל חמש דקות עוברת שם רכבת".



חפירת מנהרה לרכבת, בתוואי הנוכחי או במקביל למנהרת הכרמל, תעלה 2-3 מיליארד דולר, אומר מנהל אגף תיאום ובקרה ברכבת ישראל, ירון רביד, "ואני לא רואה את המקורות התקציביים לכך". החלופה שהרכבת מעדיפה היא הסבת הקו לרכבת חשמלית, עם אפשרות לשיקוע המסילה באזור העיר התחתית. רביד: "זה יותר זול, יותר ידידותי לסביבה, פחות מרעיש ויכול לשמש גם כנתיב הסעה עירוני פנימי". העירייה והגופים הירוקים מתנגדים בינתיים, בגלל רשת החשמל - עמודים וכבלים - שיש לפרוש לאורך המסלול.



על חלומות ומציאות



רחוב הנמל, שבמשך עשרות שנים היה החצר האחורית המוזנחת של העיר התחתית, עובר גם הוא מתיחת פנים שנועדה להתאים אותו לתוכנית הקמפוס. הרחוב נסגר לתנועת כלי רכב, רובד בלבנים, ונבנתה בו כיכר קטנה עם דקלים לצד גבעה ירוקה. בקצהו ניצב בניין גדול צבוע שחור, שבו פעל עד לאחרונה מועדון "החורבה", האייקון של המוסיקה האלטרנטיווית בצפון. במאי הקולנוע יליד העיר, עמוס גיתאי, חבר לקבוצת משקיעים המנהלת משא ומתן לרכישתו והסבתו לבית ספר לקולנוע, שהוא יעמוד בראשו.



"סטודנטים לקולנוע זקוקים לסביבה אורבנית", אומר גיתאי. "המבנה הזה מאוד מיוחד וכבר עשו בו פרויקטים קולנועיים. אני, למשל, צילמתי שם קטעים מ'הארץ המובטחת' עם יעל אבקסיס. המפעיל של החורבה, רני קאושינסקי, הכשיר את כל השחקנים לסרט 'כיפור'. אמנם יש קשיים במשא ומתן, אבל התוכנית לא קמה ונופלת על מבנה אחד, בעיר התחתית יש עשרות מבנים מעניינים".



הגלריה לאמנות עכשווית באוניברסיטת חיפה, שאוצרת רותי דירקטור, ניהלה משא ומתן על העברתה לבניין פרטי בעל חלל מיוחד ברחוב. בין העירייה לבין האוניברסיטה קמה מחלוקת על מימון השיפוץ, חצי מיליון דולר. "אני ממשיכה לשמוע על תוכניות קמפוס הנמל והלב נחמץ", כתבה דירקטור לראש העיר. "המיקום נפלא ורק מחכה ליוזמות תרבותיות עכשוויות... את הרעיונות לאירועי הפתיחה בחודש מאי גנזתי, האם יש פתח לתקווה שהעניין בכל זאת יתממש?"



מרזן מבהיר שהאוניברסיטה לא תממן את השיפוץ, ואילו יהב מסר בתגובה, "אין בעיה, אסע לחו"ל בקרוב והסכום הראשון שאגייס הוא חצי מיליון דולר לגלריה הזאת". בינתיים, האדריכלית מיכל קוצ'יק רכשה ב-670 אלף דולר בניין צמוד לזה שדירקטור חולמת עליו, 600 מ"ר לשיפוץ עם היתרי בנייה לשלוש קומות נוספות. ממול, מחסן ישן שקנה לפני שנים האדריכל נתן פייביש ושימש אותו לסטודיו, הוסב למסעדת גורמה, "הנמל 24", בהשקעה של מיליון דולר. מבקר המסעדות של "הארץ", דניאל רוגוב, הספיק לבקר וסיכם: "מסעדה מקסימה ומסעירה... יכולה בקלות להתחרות במיטב המסעדות של תל אביב".



מירב איתן וגסטון צהר הם שני ארכיטקטים שהקימו את אוג'יי, גלריה לאדריכלות ועיצוב, בבניין קומתיים ישן ששכרו מהפלר. הגלריה מזמינה תושבים, חברות, בתי ספר, אמנים ומעצבים להציג ולהתבטא בנושאים שבוחרת הגלריה. בשנה הראשונה הנושא הוא סביבה וכלכלה ירוקה, ולשם כך נצבע כל הבניין בירוק זוהר שהקרין באחת על כל המתחם הדהוי. "שכרנו את המקום כחורבה והעסקה כללה את החלק שלנו בשיפוץ לפי עיצוב שלנו", אומר צהר, שבא מברלין ומתגורר בקרית טבעון. "אנחנו ארכיטקטים שמאמינים כי עיצוב משנה את העולם, לאט אבל בטוח".



 והקהל?



"חיפה היא עיר יבשה למדי, וחבל, כי הפוטנציאל שלה עצום".



"זאת עיר של המון צעירים שהם לא צעירים בעצם", אומרת נעמה אלטשולר, המייסדת של קפה נטו המפורסם על הכרמל. "אצלנו החלום של כולם הוא לגור על הכרמל. רק אם המחשבה הזאת תשתנה אפשר יהיה להפוך את העיר לסוהו הזה שכולם מדברים עליו. כי הסטודנטים שלומדים היום עיצוב בחיפה מספרים שהם חולמים לעצב מחר את המסעדות של תל אביב".