סוף עידן הניאוליברליזם

פחות מ-20 שנה אחרי התפרקות ברית המועצות ו'ניצחון' הקפיטליזם על הקומוניזם, פורסם מאמר המדבר על קריסת הקפיטליזם – To Save American Capitalism from Collapse. המאמר לא פורסם בעיתון סוציאליסטי או ע"י אקדמאי מרקסיסט אלא בוול סטריט ג'ורנל - מעוז הקפיטליזם האמריקאי*. מה הביא להרהורי כפירה אלו?.
לאמיתו של דבר מדובר על פשיטת הרגל של הניאוליברליזם ושל העקרונות המקודשים של כלכלת השוק החופשית מהתערבות ממשלתית, ששלטו בשלושים השנים האחרונות. כך למשל הממשל הנוכחי בראשות שר האוצר פאולסון שרק לפני שנה פסל כל אפשרות לפיקוח על קרנות הגידור, מציע בימים אלו תוכנית לפיקוח על הבנקים ועל המערכת הפיננסית המקבילה. ג'וזף אקרמן מנכ"ל דויטשה בנק מודה שהוא אינו מאמין יותר ביכולות הריפוי והטיפול העצמי של השוק החופשי. וג'ון ליפסקי מבכירי קרן המטבע הבינלאומית IMF שהיה אחד מהמאמינים האדוקים בכלכלה החופשית מהתערבות ממשלתית, קורא עתה לחברי הקרן ולממשלות לתמוך בצעדים הפוכים לחלוטין לאלו להם הטיף בעבר, למנוע משבר עולמי באמצעות מימון הצלה ממשלתי מסיבי. אם ליפסקי, הסמן הימני מציע לחשוב על מה שאין להעלות על הדעת "think the unthinkable", החומרה של המשבר צריכה להיות ברורה לכל.

הכלכלה הניאוליברלית ששלטה בכיפה מאז 1980 שינתה מספר הדגשים. ממדיניות קיינסיאנית של תעסוקה מלאה לדגש על מלחמה באינפלציה, מפיקוח ורגולציה על תאגידי הענק והמערכת הפיננסית לאמונה בשוק החופשי מהתערבות ממשלתית, וביכולתו המוחלטת לתקן את עצמו. האינפלציה בארה"ב אכן ירדה בטווח הקצר אך במחיר של קיפאון במשכורות השכירים ועצירת הגידול בהכנסה הפנויה לנפש. התוצאות ההרסניות ארוכות הטווח של יישום הגישה הניאוליברלית בארה"ב מתגלות עכשיו: הרס המעמד הבינוני, אבטלה גוברת, הקטנת הצריכה, משבר נדל"ן מהגדולים שהיו אי פעם עם מיליוני בתים המידרדרים לקראת עיקולם, מערכת פיננסית חנוקה ממשכנתאות והלוואות 'רעילות' שלא ניתן להחזירן, עצירת האשראי, מספר גדל והולך של פשיטות רגל פרטיות ועסקיות, והרשימה ארוכה.

כותבים ומשדרים לנו שהכלכלה פורחת, שהבורסה מגיעה לשיאים, שהמשק הישראלי צומח, שהכל נפלא ושאנו עשירים מאי פעם. אך באותה נשימה מדווחים לנו שאין תקציב לחינוך ראוי לילדינו, שאין כסף להשכלה גבוהה, ולמערכת בריאות שתטפל בכולנו, שאין די כסף לשלם לשכירים משכורות שניתן לחיות מהן, שאין דרך לממן רשת ביטחון לעניים, לתשלום פנסיה לגמלאים, לתמיכה באמנויות, להגנה על הסביבה, והרשימה הארוכה ממשיכה.
כאשר בוחנים את התוצר לנפש בישראל לאורך זמן מתגלית תמונה שאינה ורודה כלל ועיקר. בעשור האחרון צמח התוצר לנפש בישראל בשיעור ממוצע של 1.6% בשנה - נמוך משמעותית מהצמיחה במדינות המתפתחות ומהצמיחה במערב. מבחינת הצמיחה בתוצר לנפש ישראל נותרה מאחור. גרוע מזה, הצמיחה הכלכלית מופנית בעיקרה המכריע לעשירון העליון. רוב העושר הלאומי מרוכז בידי מספר קטן של משפחות בעוד מצבה של יתר האוכלוסייה הולך ומתדרדר וההכנסה הפנויה של העשירונים הנמוכים נשחקת. השכר הממוצע יורד, יותר ויותר אנשים עובדים במשרות חלקיות וזמניות, ללא בטחון תעסוקתי, משתכרים פחות משכר המינימום ומפוטרים שוב ושוב. עובדים שכירים ועצמאיים רבים הופכים לעניים. למעלה מ-560,000 שכירים כ-20% מהשכירים בישראל משתכרים פחות משכר המינימום של 3,710 שקל לחודש. שיעור העצמאים המשתכרים מתחת לשכר המינימום נע סביב 27% ומספרם של העצמאים העניים גדל בשנה האחרונה בכ-19%. מספר המשפחות העניות ב- 2006/7 עמד על 420,000, במשפחות אלו חיו 1,674,800 נפשות. חמורה יותר תמונת המשק בנושאים שהשפעתם לטווח הרחוק: הירידה באיכות החינוך, חוסר היכולת של רוב המשפחות לממן לימודים גבוהים לילדים, הידרדרות שירותי הבריאות, ועוד. למרות שאנו 'עשירים' יותר, אין ביכולתנו לממן מה שבעבר קיבלנו כמובן מאליו.

המשבר הכלכלי בארה"ב ובעולם הנחשב עתה כחמור ביותר מאז המשבר הגדול של 1929, מציג בפני כולנו את ראי האמת על הניאוליברליזם על תוצאותיו ההרסניות. עכשיו ברור כי יש פער עצום, הנוח לבעלי הכוח וההון ולאליטות הכלכליות בארה"ב, בעולם ובישראל, בין המודלים הכלכליים הניאוליברליים לכלכלה הריאלית. המשבר הנוכחי מזעזע את אושיות הניאוליברליזם ואת הדוקטרינה של כלכלת השוק החופשי. זעזועים אלו ושינויי התפיסה המתחייבים מהם יגיעו בסופו של דבר גם לישראל, אבל מאוחר מכדי למנוע נזקים רבים נוספים.

* Ten Days That Changed Capitalism, WSJ 27 March 2008

· אמנון פורטוגלי הוא מרצה מתנדב במכללה החברתית- כלכלית

· אתר המכללה החברתית – כלכלית www.sea.org.il (הוסיפו לינק בבקשה)