בוטל חיוב המדינה בסך מיליון שקל לפצות משפחתו של תינוק שהמשטרה לא מנעה את רציחתו

התינוק אמיר אליקשווילי נרצח על ידי אביו, מוחמד חטיב בן-עלי, באוגוסט 99', כשהוא כבן חודשיים. על פי פסק הדין, הוריו של התינוק, זהבה אליקשווילי ובן-עלי, התגוררו יחד בחיפה, ובמשך חייהם המשותפים נהג בן-עלי להתעלל בזהבה. לאחר לידת התינוק איים בן-עלי שירצח את התינוק משום שחשד שהוא אינו בנו. באוגוסט 99' פרצה מריבה קולנית בין בני הזוג, במהלכה תקף בן-עלי את אליקשווילי. שכנים ששמעו את המתרחש בדירה הזעיקו את המשטרה.



בשעה 19:00 לערך הגיעה ניידת משטרה ובה השוטר טארק נאסר והשוטרת אוקסנה ספון. בשלב מסוים ביקש בן-עלי לדבר עם רעייתו אך השוטר לא אפשר לו והודיע לו כי הינו מעוכב וכי עליו להתלוות אליו לחקירה. בן-עלי דחף את השוטר, אך השוטר תפס אותו בידו ואמר לו כי הוא עצור. בתגובה אמר בן-עלי לשוטר כי לא יתנגד להתלוות אליו, ואז התחמק ורץ לכיוון המרפסת.



השוטר רדף אחרי בן-עלי ותפס אותו במרפסת ושניהם החלו להתקוטט. בן-עלי הצליח לחמוק מידיו של השוטר, ואז ניגש לסלון ושם פנה לכיוון סל קל שהיה מונח על הרצפה ובעט בחוזקה בבטנו של התינוק ששכב בסל. לאחר מכן שלף את התינוק מהסל ורץ לכיוון המרפסת כשהוא מחזיק את התינוק בידו. השוטר שעמד במרפסת שלף אקדח ודרך אותו.



משהגיע בן-עלי לקצה המרפסת הוא זרק את התינוק בידו האחת בכוח רב לכיוון החצר הסלעית של השכנים. השוטר רץ מיד לכיוון החצר במטרה לתפוס את התינוק אך ללא הצלחה. לאחר חמישה ימים מת התינוק מפצעיו.



בעקבות זאת הגישו עיזבון המנוח ואימו תביעה לבית משפט השלום בחיפה, בה טענו כי המשטרה התרשלה בביצוע תפקידה. השופטת כאמלה ג'דעון קיבלה את התביעה וקבעה בפסק דינה מאפריל 2007 כי השוטרים שנשלחו לבית המשפחה כשלו בביצוע משימתם כשלא הצליחו למנוע את רצח התינוק. "שוכנעתי כי המשטרה אכן כשלה בביצוע תפקידה וכי דין התביעה להתקבל", קבעה ג'דעון. לדבריה, "כישלונה של המשטרה התבטא בשני מישורים: הראשון במישור ההיערכות שלה והכוח שנשלח על ידה לטיפול באירוע, והשני, במישור התנהגות יחידה במהלך האירוע עצמו".



על פסק הדין עירערה המדינה לבית משפט המחוזי. לטענתה, משמעות הטלת חבות על המדינה בגין אי מניעת פשע בנסיבות האירוע "הינה הפיכת המדינה למבטחת - על נזקים הנגרמים עקב פעילות עבריינית בכלל ושל עבריינים שהורשעו בדין, בפרט".



השופטים עודד גרשון ודיאנה סלע קיבלו את הערעור, בניגוד לדעתו החולקת של סגן הנשיא, השופט יגאל גריל.



השופט דחה את קביעתה של השופטת כי השוטר התרשל בכך שלא עשה שימוש בנשקו בעת שבן-עלי עמד במרפסת עם התינוק בידיו. "בהטלת אחריות על השוטרים והמשטרה במקרה הנדון, בגין 'פשיעה זדונית' של הרוצח מוחמד, אין רק קביעת רף צפיות חריג, אלא שהטלת אחריות זו משליכה גם על האיזון העדין שבין הסכנה משימוש בירי...לבין החובה לשמור על שלומם של אזרחים המאויימים על ידי אותם חשודים", קבע גרשון.



לדעת גרשון, הקשר הסיבתי בין מעשה הרצח לבין מעשיה ומחדליה של המשטרה, ככל שהיו, נותק - שכן השוטר לא צריך היה לצפות את "האפשרות המפלצתית" של השלכת התינוק אל מותו, וגם לא היה צריך לצפות את הנזק שנגרם לתינוק, שכן לא ידע בתחילה על הימצאותו של התינוק בבית.



השופט גריל, לעומתו, סבר כי יש לדחות את הערעור. גריל צידד בעמדתה של ג'דעון שקבעה כי לאירוע נשלח צוות שוטרים שלא היה מיומן דיו להתמודד עם מצב המצוקה שהתפתח.



"משטרת ישראל חייבת היתה לקחת בחשבון שאירוע של אלימות במשפחה עלול להסלים על נקלה ולצאת מכלל שליטה, ומכאן שהיה על משטרת ישראל לוודא שהצוות שיגיע לטיפול במקרה אלימות מסוג זה יהא מיומן למטרה זו במידה מספקת. אוסיף, שדברים אלה אינם נכתבים כחוכמה לאחר מעשה, אלא סבורני שהאפשרות להסלמתו של מקרה אלימות במשפחה או אלימות מכל סוג אחר, מצויה במסגרת חובת הציפיות של משטרת ישראל", קבע גריל.

לדבריו, "עצם העובדה שהשוטר לא ידע עד לאותו שלב שהתינוק נמצא בסלון אין בה כדי לגרוע מן המסקנה שהיתה בענייננו חריגה מסטנדרט הזהירות הנדרש. די בכך שהשוטרים ידעו בפועל שהם הוזעקו לזירה עקב תלונה לפיה מוחמד מכה את זהבה, ודי בכך שהשוטרים יכלו להתרשם מהתנהגותו של מוחמד... העובדה שמי שהיה הקרבן בסופו של דבר הוא התינוק האומלל אין בה כדי לשנות את התוצאה, הואיל והיה על השוטרים לקחת בחשבון אפשרות שהאלימות של מוחמד עלולה גם לפגוע בכל מאן דהוא המצוי בזירה".



(ע"א 4490/07)