עופר נמרודי: "שילמתי 400 א' ד' כהלוואה לפרידן מקופת הכשרת הישוב כי רציתי להבהיר לסחטן שאני מוגבל באמצעי"

מאת צבי הראל ועתי"ם

גזר דינו של איש העסקים עופר נמרודי יינתן ב-24 בחודש זה - כך קבעה אתמול שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ברכה אופיר-תום.

הנאשם הורשע במסגרת עסקת טיעון בחמש עבירות: שיבוש מהלכי משפט (שתי עבירות), מרמה והפרת אמונים, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הטרדת עד ורישום כוזב במסמכי תאגיד. התביעה מבקשת לגזור על נמרודי שלוש שנות מאסר ואילו ההגנה מבקשת שלא לגזור עליו מאסר, מעבר ל-15 חודשי מעצר שריצה.

אתמול ניתנה לנמרודי ההזדמנות לומר את המלה האחרונה בבית המשפט. הנאשם קרא את דבריו: "אני, שידעתי את האמת לאשורה, נדהמתי מול עוצמת החשדות. אני ידעתי כי כל הדברים האיומים האלה שמייחסים לי בראש חוצות לא היו ולא נבראו. קל לי לומר היום שהידיעה הזאת היא שחיזקה אותי. אבל האמת היא שהיו פעמים שאפילו זה לא עזר. היו פעמים - ולא מעטות - שהייאוש התגנב ללב בלחישה אפלה שפיתתה אותי פעם אחר פעם, אין טעם עוד, אין טעם, תגמור עם זה. תגמור עם החיים האלה".

עוד אמר נמרודי, כי הוא הביא עליו את העונש הזה, "אבל זה לא יכול היה להצדיק בשום אופן את הניפוח, את ההיסטריה והעלילה הנוראה. וכאן ברצוני, בפני בית המשפט, להביע שוב את חרטתי הכנה ולהבטיח נאמנה ובאמונה: לעולם לא אחזור על שגיאותי ועל כישלוני".

"אני מבקש להעיר על העניין בו הודיתי", אמר נמרודי, "התשלום ששילמתי כדמי סחיטה לרפי פרידן, בגובה של 400 אלף דולר פלוס מע"מ. הודיתי, נכון. אבל אני מבקש מגבירתי להתבונן בנסיבות ולשקול אותן: שילמתי את הסכום הזה כהלוואה לפרידן מקופת הכשרת הישוב כי רציתי להבהיר לסחטן במהלך הסחיטה כי אני מוגבל באמצעי הפרטיים.

"דאגתי בזמן אמת שלא ייגרם נזק לחברה כי ערבתי אישית לכל הסכום. לי אישית לא היה סכום כזה לשלם באופן מיידי, מכיסי. התביישתי ופחדתי לבוא אל אבא ולפרוס בפניו את דבר הסחיטה ולכן גם לא העזתי לבקש ממנו את הכסף. בחרתי בדרך של מתן ערבות אישית להלוואה תוך ידיעה וכוונה ברורה לשאת בכל התשלום. ואכן בפועל נשאתי אני בתשלום. מלוא הסכום הושב לקופת החברה והיא לא ניזוקה.

"מחניף לי אמנם שיצרו לי דימוי של אדם בעל אמצעים כספיים בלתי מוגבלים. אבל האמת הפשוטה היא שלי אין אמצעים כאלה משלי אלא לאבי שהוא בעל השליטה האמיתי בחברות והבעלים של הנכסים ואליו לא הרשתי לעצמי לפנות מרוב לחץ, בושה וכלימה, דבר שבגללו הוא כועס עלי עד היום".