מארק קאקלר, מנהל תחום החקלאות בבנק העולמי, אומר כי הדבר משקף את מידת העניין המועטה בחקלאות שגילה גם הגוף האחראי על סיוע לעניי העולם. "במשך שנים", מבכה קאקלר, "התייחסו לחקלאות כאל משהו מיושן, ששייך לעולם של המאה ה-19. משהו שכבר מיצה את עצמו מזמן, ולא ממנו תבוא הישועה לצמיחת העולם".
רצה הגורל, ובחלוף 25 שנה החליט הבנק העולמי כי הגיע הזמן לסקור את ההתפתחויות שהיו בחקלאות העולמית. לכן יוחד הדו"ח השנתי של הבנק העולמי ל-2008 לנושא החקלאות. על הכנת הדו"ח החלו מומחי הבנק לשקוד ב-2006, והוא פורסם בספטמבר 2007 - רגע לפני שפרץ משבר המזון, אשר העלה את החקלאות אל ראש סדר היום של הכלכלה העולמית.
קאקלר, ולצידו ד"ר גרשון פדר - הכלכלן הראשי של הבנק העולמי בתחומי כלכלה מתפתחת וחקלאות - צוחקים כיום על כך שהחקלאים הצליחו להחמיץ אפילו את ההזדמנות של אחת לרבע מאה לתפוס את השור בקרניו, ולהקדיש את הדו"ח השנתי של הבנק העולמי לעיסוק במשבר המזון. "הדו"ח לא עוסק כלל במשבר ובהשלכותיו", אומר קאקלר בצער, "אבל בזכות המשבר הדו"ח זכה לעניין רב - וסוף-סוף יש סיכוי שממשלות בעולם יפנימו את את ההמלצות הכלולות בו".
קאקלר ופדר שהו בתחילת השבוע שעבר בישראל כאורחי משרד החקלאות ומכון היצוא. הם הוזמנו להרצות בפני הקהילה העסקית החקלאית בישראל בכנס על "חקלאות ופיתוח" (Agriculture For Development). כמקובל במשרד החקלאות, העורך מדי פעם כנסים מקצועיים צנועים, הכנס נערך באולם קטן בבניין המשרד בבית דגן.
כבר בתחילת הכנס היה ברור כי משרד החקלאות פיספס ובגדול: האולם הקטן היה צר מלהכיל את מספר המשתתפים הרב. מה שאמור היה להיות כנס סגור לקהילה המקצועית בלבד היכה גלים. כולם (וכן, בתוכם גם העיתונות הכלכלית) באו לשמוע שניים מהמנהלים הבכירים ביותר בעולם בתחום החקלאות במדינות המתפתחות, ואת ההארות שלהם על מה שנמצא כיום ברומו של עולם: משבר המזון.
המזון יישאר יקר
גרשון פדר, ישראלי אשר התמחה בכלכלה של מדינות מתפתחות, עובד כבר 30 שנה בבנק העולמי. כיום הוא מנהל את המחלקה המפיקה את ההערכות הכלכליות לגבי כלכלה של מדינות מתפתחות, ובתוכה כלכלת חקלאות. ככזה, פדר הוא כנראה הכלכלן הבכיר ביותר בעולם כיום המסוגל להעריך את ההשפעות החזויות של משבר המזון - וההערכות שלו רחוקות מלהיות אופטימיות. להערכתו, משבר המזון הנוכחי הוסיף 100 מיליון איש למספר הסובלים מתת תזונה בעולם, והסיג את המלחמה העולמית בעוני שבע שנים לאחור. הוא מעריך גם כי מציאות זו אינה עומדת להשתפר בקרוב, מכיוון שעליית מחירי המזון צפויה להיות קבועה.
"לבנק העולמי אין ספק", הוא אומר ל-MarkerWeek, "כי מדובר בעליית מדרגה ברמת מחירי המזון. השיאים הנוכחיים אמנם מוגזמים, ולא יחזיקו מעמד לאורך זמן - לא סביר שמחיר של 1,000 דולר לטון חיטה יישאר על כנו - אבל להערכתנו ייקח שנה-שנתיים לפחות עד שנרד מהשיאים הנוכחיים. וגם אחרי כן, המחירים בעולם כבר לא יחזרו לרמת השפל של 2004".
פדר מבסס את ההערכה שלו על שינויים מבניים שהתחוללו בתחום המזון בעולם. בין השינויים הללו הוא מונה את הגידול בביקוש למזון בגלל העלייה ברמת החיים בהודו ובסין ואת הולדתו של מעמד בינוני גדול ועשיר במדינות אלה. "המעמד הבינוני החדש בסין ובהודו יכול להרשות לעצמו לקנות יותר מזון, ובעיקר - מזון יותר משובח", הוא מסביר. "זה הביא לגידול בצריכת הבשר, קודם בשר עוף ולאחר מכן בקר. מדובר במזונות בזבזניים מבחינה חקלאית: כמות קלוריות מסוימת המושגת דרך אכילת בשר מחייבת צריכה של כמות הרבה יותר גדולה של דגן - שבו מזינים את הבקר - מאשר באכילה ישירה של דגנים ואורז".
שינוי מבני נוסף הוא הביקוש לדלק ביולוגי, שנתחים גדולים מיבולי התירס, הסויה והסוכר בעולם מופנים ליצורו. ההערכה היא שיחד עם התעוררות המודעות לאיכות הסביבה נולד גם הביקוש לדלק ביולוגי, והוא אינו עומד להיעלם. אגב, הבנק העולמי חצוי בגישה שלו לדלק הביולוגי בהיותו בזבזן של שטחי חקלאות ומוצרי חקלאות מחד אבל תורם לאיכות הסביבה מנגד. המגמה המתגבשת בבנק, כנראה, תהיה אוהדת פחות לגבי דלק ביולוגי המיוצר מתירס - הנחשב בזבזני - ואוהדת יותר כלפי היצור של הדלק הביולוגי מסוכר, הנחשב למבטיח הרבה יותר. הבנק העולמי תומך בהמשך פיתוח טכנולוגיות לשיפור התכולה האנרגטית המושגת מסוכר.
עוד שינוי מבני הוא ההתייקרות במחירי האנרגיה. אנרגיה היא תשומה חשובה בייצור החקלאי, והיא גם קשורה לרכיב מהותי נוסף בעלויות היצור החקלאיות - התייקרות הדשנים. בנוסף מצביע פדר על הירידה במצאי הקרקעות הפנויות לפיתוח חקלאי בעולם. "העולם נעשה יותר צפוף, ויש פחות אדמות פנויות", הוא מסביר. "מה עוד שחלק גדול מהאדמות שהוכשרו לחקלאות בעשורים האחרונים הגיעו מכריתת יערות, וזוהי התפתחות לא חיובית שהבנק העולמי והמדינות המתפתחות מנסים לבלום אותה. בהכרח זה אומר שיש פחות קרקע פנויה".
לצד השינויים המבניים התרחשו כמה אירועים רגעיים אשר החריפו את משבר המזון והביאו אותו לשיא הנוכחי. בין אלה מונה פדר בצורות קשות באוקראינה ובאוסטרליה אשר הקטינו את ההיצע החקלאי בעולם, ירידת הדולר אשר העלתה את המחיר במונחים דולריים, וכן הספקולציה הפיננסית שנוצרה סביב מחירי הסחורות. הספקולציה הזאת, להערכתו, לא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן, ועם פקיעתה צפויים המחירים לרדת מהשיא הנוכחי - אבל כאמור, יישארו עדיין במדרגה גבוהה.
כך לא מטפלים במשבר מזון
החרפה נוספת נבעה מתגובה שגויה של מדינות העולם, שזכתה לביקורת מצדו של הבנק העולמי. פדר מציין לדוגמה את האיסור של ממשלת תאילנד על יצוא אורז מתחומה ואת המסים שהטילה ארגנטינה על יצוא דגנים כגורמים שהגבירו את הביקושים והמחירים בעולם - שלא לצורך. "אסור להיגרר אחרי שיאי המחירים הנוכחיים בקביעת המדיניות הממשלתית", הוא אומר, "זאת הסתכלות על הטווח הקצר, אשר פוגעת מאוד בהישגים בטווח הארוך. במקום זאת צריך לנצל את המשבר הנוכחי כדי לקבוע מדיניות שתגדיל את תפוקת החקלאות בטווח הארוך".
פדר מונה כמה סוגי תגובות שמדינות העולם העני נקטו בהן, חלקן מוצלחות יותר וחלקן מוצלחות פחות. בין המוצלחות יותר הוא מציין את הפחתת המסים על דגנים - מסים שהוטלו במקור כדי לשפר את מחירי היצוא של החקלאים המקומיים, ולאחר האמרת המחירים העולמית אין בהם צורך עוד. צעדים מוצלחים אחרים היו אספקה של ארוחות חמות לילדים בבתי ספר או סיוע כספי לחקלאים עניים, גם בצורה של סובסידיות ממוקדות.
צעדים מוצלחים הרבה פחות כללו אגירת מלאים. פדר מזהיר כי אגירה כזו מעוררת שחיתות שלטונית, מה עוד שאגירת מוצרי מזון דווקא במחירי השיא הנוכחיים עלולה להתברר כשגויה. צעד אחר שננקט היה קיצוב מזון - מדיניות צנע. "לא צריך להסביר במדינת ישראל", הוא אומר, "עד כמה מדיניות צנע אינה מוצלחת, ובדרך כלל מביאה בעיקר לפריחתו של שוק שחור".
הצעדים הכושלים ביותר היו ניסיונות להגביל את המחירים ("זה תמיד נכשל"), ניסיונות להגביל את היצוא באמצעות הטלת מסים או איסור ממשי על היצוא. "כל מה שהצעדים הללו הצליחו לעשות", טוען פדר, "זה לגרום לכך שלחקלאים באותן מדינות לא היתה סיבה להגדיל את היקף הייצור שלהם, ובכך לסייע לפתרון המשבר העולמי".
עם כל הביקורת על התגובה העולמית עד כה למשבר המזון, הבנק העולמי רואה במשבר הנוכחי הזדמנות היסטורית. אחרי עשרות שנים שבהן לא היה כל סיכוי לקדם רפורמות בתחום החקלאות בגלל חוסר העניין של קובעי המדיניות במדינות המתפתחות והמפותחות בכל הקשור לחקלאות, המשבר העלה את הכלכלה החקלאית לראש סדר העדיפות העולמי. טיבן של תקופות קשות הוא שהן קוראות לפתרונות מרחיקי לכת, ואת זה בדיוק מקווה עתה הבנק העולמי להשיג.
לפי פדר, "נוצרה אווירה פוליטית שמאפשרת שינויים. המשבר הוליד נכונות לרפורמות גם במדינות העניות וגם במדינות העשירות". זהו אינו ענין של מה בכך. קאקלר, למשל, מספר על פגישה לא נעימה שהיתה לו לפני חודש עם חקלאים מנברסקה - הוא עצמו יליד האזור - כאשר הרצה בפניהם על הצורך לקצץ בסובסידיות לחקלאות בארה"ב. לפי חישובי הבנק העולמי, סובסידיות כאלה גרמו לכך שמחיר הכותנה נסחר כיום ב-21% פחות ממחירו הריאלי, והביאו לכך שהחקלאים העניים במדינות המתפתחות איבדו 27% מנתח השוק העולמי בכותנה.
"ולפני שהאירופים זועקים על מה שהאמריקאים העשירים מעוללים לחקלאות העולמית", מוסיף קאקלר בעוקצנות, "אפשר לגלות שמחיר זרעי השמן נמוך ב-15% ממחירם הריאלי, דבר שהביא לאובדן של 34% מנתח השוק למדינות המתפתחות, וזאת כתוצאה מסובסידיות שמשלם האיחוד האירופי לחקלאים".
עד למשבר המזון הנוכחי האפשרות של ביטול הסובסידיות לחקלאים במדינות העשירות לא באה בחשבון, בשל הלובי הפוליטי החזק של החקלאים במדינות הדמוקרטיות. כיום פדר וקאקלר מאמינים שזה אפשרי. "יש כיום יותר תשומת לב לעיוותים הכלכליים בחקלאות", אומר פדר, "למשל, תשלום סובסידיות לחקלאים במדינות העשירות. אם עד היום הציבור הסכים לשלם זאת במטרה לסייע לחקלאים, כאשר רואים כיום עד כמה ההכנסה של החקלאים גדלה בעקבות הזינוק במחירים - ספק אם הציבור במדינות הדמוקרטיות יסכים להמשיך ולממן את הסובסידיות הללו.
"אנחנו רואים גם התעוררות בהשקעה בחקלאות. המדינות העניות, שבמשך שנים החקלאות היתה בתחתית סדר העדיפות שלהן למרות חלקה החשוב בכלכלה, התעוררו. כיום הן מבינות יותר את הצורך להשקיע בחקלאות, בעיקר בשיפורים טכנולוגיים שיבטיחו עלייה בפיריון בטווח הארוך, ואנחנו רואים את זה בנכונות גוברת שלהן לקחת הלוואות מהבנק העולמי כדי לממן זאת.
"בעיקרון, הבנק העולמי מתנגד למענקים חינם או לחלוקת דשנים בחינם לחקלאים עניים, כי זה גורם להסתמכות על הממשלה. המטרה היא להמריץ את החקלאים לשפר את הפיריון שלהם לאורך שנים, ואת זה עושים באמצעות הלוואות המיועדות להשקעה בכך".
רפורמות נוספות שהבנק העולמי מנסה לקדם הן הגברת שיתוף הפעולה עם המגזר הפרטי בניהול החקלאות במדינות העניות, וכן הגברת השימוש בביטוח (נגזרים) כדי להגן על המדינות העניות מפני התנודתיות החריפה במחירים בשוק המזון העולמי.
בסופו של דבר, האם המשבר הנוכחי מנבא את התממשות התחזיות של מלתוס מלפני 200 שנה, שהעולם מגיע להתפוצצות אוכלוסין שלא ניתן יהיה לספק לה די מזון?
פדר: "ממש לא. מלתוס טעה, כי הוא לא חזה נכון את השיפורים הטכנולוגיים שעברו על העולם, אשר הגדילו מאוד גם את היצע הקרקעות הזמין לחקלאות וגם את התנובה ליחידת קרקע. קפיצת המדרגה הטכנולוגית רחוקה עדיין מלהגיע למיצוי. עדיין לא מיצינו את האפשרויות שפותחת בפנינו הביוטכנולוגיה, מה עוד שגם הטכנולוגיה הקיימת עדיין לא הגיעה לרבות ממדינות העולם - ומרבית המדינות העניות מייצרות חקלאות ברמת יעילות נמוכה בלבד. אני לא חושב שאפשר להתחיל ולדבר על גבול עליון של אוכלוסיית בני האדם שכדור הארץ יכול לשאת, ואני גם לא חושב שנגיע לגבול הזה. העלייה ברמת החיים במדינות המתפתחות, כמו הודו וסין, משפיעה באופן טבעי על הקטנת הילודה בהן".
שניים מבכירי כלכלני החקלאות בעולם בראיון בלעדי ל-TheMarker: מחירי המזון יישארו גבוהים
מירב ארלוזורוב
16.5.2008 / 8:29