"800 מיליון איש סובלים מתת תזונה, ורק עכשיו העולם נזכר להתעניין בהם"

"פתאום כולם באים לשמוע אותנו", אומר קאקלר. "וזה מצוין. אבל איפה היו כולם כל השנים, כאשר אנחנו זעקנו שיש 800 מיליון איש בעולם שסובלים מתת תזונה? למה רק כאשר מספרם עולה ל-900 מיליון, אולי אפילו מתקרב למיליארד בגלל משבר המזון, נזכרים בהם?".



לפי הערכות הבנק העולמי, בעבור יותר משני מיליארד איש בעולם, השגת מזון היא עניין של מאבק קיומי יום-יומי. כ-800 מיליון מתוכם, ובעקבות משבר המזון כ-900 מיליון, נמצאים במצב של תת תזונה. רעב ממש הוא תופעה נדירה יותר, אבל גם כך הבנק העולמי מעריך כי מדי שנה מתים 3.5 מיליון ילדים כתוצאה מתת תזונה.



בניגוד גמור לדעה הרווחת מרבית העניים נמצאים דווקא באסיה ולא באפריקה. לפי דו"ח הבנק העולמי, המדינות העניות העולם נחלקות לשלוש קבוצות. קבוצת המדינות העניות ביותר, אשר חלק ניכר מהכלכלה שלהן נסמך על חקלאות, כוללת בעיקר מדינות באפריקה, שבהן חיים כ-417 מיליון בני אדם עניים. קבוצת המדינות השנייה היא זאת שהחקלאות כבר אינה המרכיב העיקרי בכלכלה שלה, אבל עדיין מהווה נתח חשוב. זוהי קבוצת המדינות של מרכז אסיה, הכוללת את סין והודו, ובה חיים כ-2.2 מיליארד עניים.



הקבוצה השלישית, המפותחת ביותר, היא זו של מדינות מתועשות, שבהן לחקלאות נתח קטן. במדינות הללו, כמו מקסיקו או ברזיל, חיים 255 מיליון עניים. בסך הכל מדובר בקרוב לשלושה מיליארד איש, מתוכם 1.2 מיליארד מוגדרים "עניים קשים". משמע, עניים החיים מהכנסה של כדולר ליום.







הקבוצה השלישית והמפותחת יותר מקרב המדינות העניות כוללת כרבע מהעניים הקשים בעולם. בקבוצה הזו מרבית העניים הם עירונים, החיים בשכונות עוני בשולי הערים הגדולות. 75% מעניי העולם, עם זאת, חיים עדיין באזורים כפריים במדינות העניות ביותר, ולכלכלתם הם נסמכים על דבר אחד ויחיד: חקלאות. "אנא מכם", מבקש קאקלר. "אם תשכחו הכל, לפחות זיכרו מסר אחד מההרצאה שלי: 75% מעניי העולם הם חקלאים החיים באזורים כפריים, ולכן החקלאות היא המפתח לביעור העוני העולמי במאה ה-21".



במלים אחרות: אין דרך לפתור את משבר המזון אלא באמצעות פיתוח החקלאות. המסר הזה מופיע בדו"ח הבנק העולמי ל-2008, שנכתב עוד בטרם פרץ משבר המזון. הדו"ח אינו עוסק עדיין במשבר המזון, אבל במידה רבה הוא צופה אותו. מן הדו"ח עולה כי במשך עשרות שנים סבלה החקלאות העולמית, בארצות המפותחות והמתפתחות גם יחד, מהזנחה. משבר המזון הנוכחי הוא פרי הביאושים של ההזנחה הזאת.



דרך בדוקה להפחתת העוני



דו"ח הבנק העולמי מלמד כי במדינות העניות והעניות ביותר (מדינות אסיה ואפריקה) ההשקעה בחקלאות היא היעילה ביותר להפחתת העוני - מספר האנשים הנחלץ מעוני בעקבות השקעה בחקלאות גדול פי שלושה מאשר מספרם בהשקעה בכל תחום אחר. ספציפית, מוצגים בדו"ח גרפים המראים את הקשר הישיר בין העלייה ביבול בשנים מסוימות לבין הירידה באותן שנים במספר האנשים העניים בהודו ובסין.



על-אף זאת, ההשקעה של מדינות העולם השלישי בחקלאות היא אפסית. כמו שאר העולם, גם מדינות העולם השלישי התייחסו אל החקלאות כאל תחום מיושן, שאין מקום להשקיע בו ולפתח אותו. אף ש-29% מהכלכלה של מדינות אפריקה ואסיה העניות מקורה בעיסוק החקלאי, מדינות אסיה משקיעות רק 11% מתקציביהן בחקלאות, ובאפריקה החלק הזה עומד על 4% בלבד. יתרה מכך, מתוך הסכומים המופנים לחקלאות רק 10% מוקצים למחקר ופיתוח - כלומר כאחוז בלבד מההוצאה הממשלתית במדינות העניות, מה שאומר כי מזה שנים התנובה של החקלאות במדינות העולם השלישי מפגרת במידה ניכרת אחרי זו של ארצות המערב. "כאשר משקיעים בחקלאות כמו בהודו, עיקר ההשקעה מופנה לסובסידיות - ולא לפיתוח", אומר קאקלר.



כתוצאה מכך הפערים בין מצבם של העירונים לבין מצבם של החקלאים במדינות העולם השלישי גדלים והולכים. אם ב-1995 ההכנסה הממוצעת של עירוני בסין היתה כפולה מזו של חקלאי שם, הרי שב-2001 פער ההכנסות גדל כבר לפי 3.5 - וניתן להניח כי הוא המשיך להתרחב מאז. המשמעות היא כי מצבם של החקלאים העניים, המהווים כאמור 75% מעניי העולם, הולך ומורע.



הגורם העיקרי לכך הוא ניהול לקוי ביותר של תחום החקלאות במדינות העולם השלישי. "המדינות המתפתחות סובלות מממשלות לא יעילות", אומר קאקלר, "ובתוכן - משרדי החקלאות הם בדרך כלל חלשים במיוחד. במרבית המדינות משרד החקלאות הוא המשרד שני הכי פחות נחשב בממשלה, ועולה בחשיבותו רק על המשרד לאיכות הסביבה".



זאת אחת הסיבות לכך שקאקלר ופדר הגיעו לביקור בישראל. אחת המסקנות של הבנק העולמי ממשבר החקלאות הנמשך מזה עשורים - עוד לפני שהתפתח לכדי משבר מזון כלל עולמי - היא שהממשלות של המדינות העניות הן משענת קנה רצוץ. לא עליהן ניתן לסמוך שיובילו מהלכים לחילוץ המגזר החקלאי שלהם מעוניו. האכזבה מהמגזר הציבורי הולידה בבנק העולמי את הרעיון לפנות לסיוע למגזר הפרטי דווקא.



"אנחנו מעדיפים לעבוד כיום דרך המגזר הפרטי, כי הוא התגלה כמתווך הרבה יותר יעיל מהמגזר הממשלתי. יש בכך אמנם סכנה של התרכזות העושר בידי מעטים, יצירה של אילי הון מקומיים, אבל בגלל השחיתות שמאפיינת את המגזרים הממשלתיים - זהו עדיין פתרון יעיל יותר", אומרים קאקלר ופדר. המגזר הפרטי, לדבריהם, יוכל להוביל תהליכי שינוי בעצמו, וזוהי הזדמנות המונחת לפתחם של כל העוסקים כיום בחקלאות מתקדמת - בדיוק תחום העיסוק שישראל מתמחה בו.



המשבר הוא גם תקווה לשינוי



האם יש מקום לאופטימיות? הבנק העולמי מזהה כמה התפתחויות חיוביות בנוגע להכנסה של החקלאים העניים בעולם. כך, העלייה ברמת החיים בהודו ובסין הביאה לגידול בצריכה של מוצרי מזון, ודווקא מוצרי מזון בעלי ערך מוסף גבוה: יותר דגים, יותר בשר משובח, ופחות הסתמכות על חיטה ואורז. גם השינויים הטכנולוגיים עושים את שלהם. "אין לכם מושג איזו מהפכה חולל הדבר הקטן הזה שאני מחזיק בכיסי", אומר קאקלר ושולף מכיסו טלפון הסלולרי. "דייגים בפרו משתמשים בו כדי לבחון את הדיווח על הביקוש לדגים בנמלים השונים, ולבחור לאיזה נמל הכי כדאי להם לשוט עם הדגים שלהם".



הבנק העולמי מציין גם כמה הצלחות מרשימות בהגדלת הצמיחה החקלאית, בעיקר בהודו, וייטנאם וסין. אפילו באפריקה הנחשלת יש סימנים ראשונים לשיפור, והכלכלה החקלאית שם צמחה בעשור האחרון בשיעור שנתי של 3.5% - לעומת 2.3% בשנות ה-80. סיבה נוספת לאופטימיות מייחס הבנק העולמי להתגברות המעורבות של הסקטור הפרטי, היעיל בהרבה מהסקטור הממשלתי, בתיווך חקלאי בארצות העניות.



עם זאת, את עיקר האופטימיות שלו תולה הבנק העולמי במשבר המזון הנוכחי, ובתשומת הלב שעורר לגבי בעיות בחקלאות ברחבי העולם - במדינות המפותחות והמתפתחות גם יחד. קאקלר מציג להמחשה את הגרף המעיד על היציבות באחוז הכפריים העניים בעולם מאז תחילת שנות ה-90, ולעומתו את הצניחה החדה בשיעור התרומות של המדינות העשירות לצורכי השקעה בחקלאות בעולם העני - תוצאת יציאתה של החקלאות מהאופנה.



כיום, כאשר החקלאות חזרה לאופנה, הבנק העולמי פנה למדינות התורמות כדי לגייס מהן 755 מיליון דולר הדרושים לשם סיוע חירום לעניים שנפגעו ממשבר המזון. "475 מיליון דולר כבר הובטחו לנו", אמר נשיא הבנק העולמי רוברט זליק באחרונה. "אבל הבטחות לא יאכילו פיות רעבים. הגיע הזמן שהתורמים ישימו את הכסף על השולחן".