אבל כנראה שככה זה כשעורכים מסיבה בתוך מסיבה, במיוחד כזו שרק מעטים יודעים עליה, ושכלל אינה מופיעה בתוכנייה של הכנס. האירוע שערך הנשיא שמעון פרס כללה רשימה מצומצמת מאוד של מוזמנים שהגיעו לאולם טדי קולק, לא רחוק מהאכסדרה ההומה, שם הוגשה באותה שעה ארוחת הערב לאורחים שאינם VIP וחלקם בוודאי כבר עייפו מה"מינגלינג" האינסופי שנמשך כל אותו היום.
מימון, הסלקטור ליום אחד, השתלט על המלאכה במקצועיות. הוא לא נבהל מהעוברים והשבים שהסתקרנו לגבי פשר האירוע שמתרחש מעבר לדלת העץ. "פנו דרך לנשיא קרואטיה", הוא אמר תוך שהוא מסמן לסובבים לפלס דרך לאורח האלמוני שזכה לפתע לתשומת לב מיוחדת. את שרי הממשלה היה קל יותר לזהות, אך העניין כבר נהיה נושא לבדיחה, כפי שטרח אחד הנוכחים לעקוץ: "זה בסדר. פואד (בנימין בן אליעזר) אתי".
כמה שעות לפני כן, העניינים נראו הרבה יותר רגועים. כל אזרח ישראלי היה שמח לקבל הזמנה לאירוע שבו נוכחים בכירים החולשים על כל תחום הנוגע בחיי המדינה, ולשטוח בפניהם את דעתו על השחיתות, הקסאמים, משבר החינוך ושאר הבעיות של המדינה כיום, ולא "מחר" - הנושא שבו עסקה הוועידה.
בהיעדר אזרחים פשוטי עם, נותר למוזמנים המכובדים שפע של זמן ליהנות זה מחברתו של זה, ולהתענג מנציגות מרשימה של מוחות מבריקים מחו"ל, בייחוד זוכי פרס נובל יהודיים שהגיעו מרחבי העולם. ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, התמוגג ממפגן הכוח המרשים של העם היהודי. פרופ' יחזקאל דרור, חבר ועדת וינוגרד, קיטר על כך שהממשלה עדיין לא מיישמת את המלצות הוועדה שבה השקיע כל כך הרבה עבודה. איש העסקים סטף ורטהיימר דאג לחלק ראיונות לכל דורש, ואלי הורביץ וישראל מקוב, אנשי טבע, העלו זיכרונות מימיהם בחברה.
כך פיטפטו להם ידועי השם אחד עם השני, כשהעיתונאים תרים בעיניים סקרניות אחר כל שם של כוכב חדש ברשימה. הפעם, הם ידעו, זו הזדמנות חד-פעמית לדבר באופן חופשי עם הבכירים, מבלי לעבור את מסלול המכשולים של דוברים ומזכירות, כפי שקורה בדרך כלל. המבוקשים ביותר היו האורחים מחו"ל, כגון אלן דרשוביץ, או הנרי קיסינג'ר, אך אלה סירבו ברוב המקרים להעניק ראיונות סרק במסדרון.
מצוות עלייה לרגל לשלדון אדלסון
בינתיים, מאחורי הקלעים, הדבר היחיד שהצליח להטריד את מירה אלטמן, מנכ"לית מרכז הקונגרסים בבנייני האומה, היתה הפסקת חשמל קצרה שהתרחשה בשעות הבוקר המאוחרות. אלטמן, שניהלה את צוותה ביעילות, ידעה שכאב הראש הרציני כבר מאחוריה, כאשר שבועיים קודם לכן באו נציגי הבית הלבן לתאם את סידורי האבטחה הקפדניים לקראת נאומו הצפוי בשעות הערב של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש. אגב, סידורים אלה לא הוכיחו עצמם במיוחד, כאשר כתבת הנדל"ן של TheMarker, רנית נחום-הלוי, שלא נכללה ברשימת המוזמנים לאירוע, הצליחה בכל זאת לחדור למקום ללא תג מזהה שניתן מראש למוזמני הוועידה. נחום-הלוי, שבדיוק חזרה מפגישה במשרדי הבונדס בקומה השביעית, פשוט ירדה במעלית, וכך הצליחה גם היא ליהנות מדג הסלמון המשובח שהוגש בארוחת הצהריים.
מי שהזיעו קצת יותר באותו יום היו אנשי חברת ההפקה ונציגי משרד החוץ ובית הנשיא, שישבו על הפרטים הקטנים לקראת אירוע הידידות ישראל-אמריקה, שעמד להיערך באותו ערב באולם אושיסקין שבקומה השנייה. ב-15:00 עמל צוות של כשבעה אנשים על סוגיות ברומו של עולם, כגון סידורי הכיסאות בשורה הראשונה, שבה ישבו בערב נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ורעייתו לורה. ומי יישב לימינו, בני הזוג שלדון ומרים אדלסון או בני הזוג אהוד ועליזה אולמרט? ואיפה יישבו ציפי לבני וקונדליזה רייס? עשרות אפשרויות נרשמו ונמחקו שוב על גבי מפות שהוכנו מבעוד מועד. שורות 2-10 יועדו לשאר המכובדים - צמרת שוק ההון הישראלי, תורמים עשירים מארה"ב ושרים ישראלים וזרים. "נערבב את השרים ביחד, ככה זה גם ייראה יפה", הציע מישהו מהצוות, ודבריו התקבלו בהסכמה.
ב-18:30 ניצב מימון בפתח אולם טדי קולק. בסופו של דבר, מאמציו נשאו פרי. פשוטי המוזמנים נותרו בחוץ. ואולם גם לאירוע שהוגדר "סגור לעיתונאים" הצליח כתב TheMarker להיכנס בזכות תושייתה של אחת מהעובדות במשרדה של סיגל אביטן, אשת יחסי הציבור של בנייני האומה, שהצליחה להעביר אותו בדרכים העוקפות שטחים סטריליים (ובמלים פשוטות, המטבח). שניהם נכנסו לאולם בהמולת הקייטרינג היישר לאירוע של חליפות כהות ושמלות ערב נוצצות. שם, באורות מעומעמים ובאווירה צפופה משהו, הסתודדו להם עשרות בכירי הון ושלטון מישראל ומהעולם, יחד עם מאבטחים חסונים שהגיעו מכל רחבי תבל.
כוכב הערב היה שלדון אדלסון, שתור קצר של מכובדים אשר ביקשו ללחוץ את ידו השתרך לפניו. מלבד אהוד אולמרט היו שם יצחק תשובה, לב לבייב, שרי אריסון ועופר גלזר, יעקב נמרודי, עו"ד רם כספי, אביגדור ליברמן, גדעון עזרא, דניאל פרידמן, אהוד ברק, בנימין נתניהו וגדעון סער. עיתונאי אחד בכל זאת היה נוכח - עמוס רגב, עורך העיתון "ישראל היום", שבבעלות אדלסון.
פואד לוקח את הטלפון של תשובה
וכך החלה ההתחככות. תשובה ניגש לברר את מצב העניינים עם השר להגנת הסביבה עזרא, ולאחר מכן ניגש לשוחח עם שר המשפטים פרידמן. השניים פצחו בדיון ארוך על מצבו העגום של ים המלח, ועל הסיכויים להצלחת פרויקט תעלת הימים. הבא בתור היה בן אליעזר, שהתפנה מנגיסה בקבבון כדי להחליף כמה מלים עם איל הנדל"ן. בסיום השיחה הצפופה סיכמו השניים להמשיך לדבר, לא לפני שבן אליעזר שירבב על כרטיס ביקור מספר טלפון שבוודאי לא יזיק לתשובה.
בהזדמנות חגיגית זו ניצלו שועי הארץ את הזמן להגיד שלום לשועי העולם. הנרי קיסינג'ר היה הדמות המבוקשת השנייה לאחר אדלסון, אליו פנו הטייקונים הישראלים ללחיצת יד. כך מצא את עצמו עופר גלזר, עבריין המין המורשע, לוחץ את ידו של מזכיר המדינה המיתולוגי. את כל החגיגה קטע דווקא המארח פרס. הוא החזיר את הנוכחים למציאות, כשדיבר על טילי הגראד שנחתו באשקלון, אך טרח להדגיש שדווקא אירוע זה מוכיח את הצורך בשלום שבוא יבוא. הנאום נמשך דקה או שתיים בלבד, ואז הודיע הכרוז על כך שהקבוצה תצא כמקשה אחת, לעבר אולם אושיסקין. כך התהלכו להם באטיות ובצפיפות תשובה, לבייב ויתר החברים, במה שנראה כפטראץ' ישראלי טיפוסי.
ביציאה חילקו הדיילות כרטיסים ירוקים, שנראו כאילו הודפסו באולם קולנוע שכונתי, שבהם היה כתוב לכל אחד מספר הכיסא והשורה. גם כתב TheMarker הצליח לקבל כרטיס, שורה 7 כיסא 33, דבר שהקנה לו את האפשרות לעלות למעלה עם כל החבורה המכובדת, ללא הבידוק הביטחוני הקפדני שעברו יתר האורחים, היישר לעבר האזור הסטרילי שבו התיישב בסופו של דבר גם הנשיא בוש. נקודה קטנה למחשבה למי שמתכנן את הביקור הבא.
בלאגן נוסף התגלה, איך לא, בסידור הכיסאות. זוג תורמים אמריקאים רגז על כך שהשמות לא הופיעו על הכרטיסים, וכך נאלצו לזוז ממקומם לאחר שגילו שמישהו תפס אותו.
כשהתחיל האירוע, כולם נרגעו, התיישבו והתפנו להקשיב בנחת לדברי מנהיגים, שלפחות אחד מהם יסיים בקרוב את תפקידו. לאחר מכן עשה הקהל את דרכו החוצה לעבר ערב ירושלמי עצבני ועמוס בפקקי תנועה. כך, שבו כל כוחותינו הביתה בשלום.
המסיבה הסודית של פרס בוועידת הנשיא
שוקי שדה
16.5.2008 / 10:29