הירושה של המדיניות הניאוליברלית - קריסת המעמד הבינוני בארה"ב

החברה האמריקאית הפכה לחברה דו מעמדית, אלו שיש להם, המשתכרים כ-150,000 דולר לשנה ויותר וכל השאר. למשפחה האמריקאית מהמעמד הבינוני כיום אין 'שוליים לטעות'

אמנון פורטוגלי
16/05/2008

מאז 1979 מספר הבקשות לפשיטת רגל בארה"ב עולה בהתמדה ומשנת 1997 למעלה ממיליון משפחות אמריקאיות, כ-1% מהאוכלוסייה הבוגרת, נכנסות מדי שנה להליכי פשיטת רגל (filing for federal bankruptcy). לפי כל הסימנים רובן הן משפחות מהמעמד הבינוני, קבוצה שבמשך זמן רב סיפקה את הבסיס ליציבות ולחיוניות של המשק האמריקאי. תופעה זו מעלה את השאלה איך, במשך מה שנראה כתקופת צמיחה ושגשוג, מספר ללא תקדים של משפחות אמריקאיות נתקלות בבעיות כלכליות חמורות המביאות אותן לסף חורבן.

החל משנות השבעים, וביתר שאת בעקבות המדיניות הניאוליברלית משנות השמונים, נעצרה העלייה בשכר השכירים המועסקים במשרה מלאה. בניגוד לשבעים השנים הראשונות של המאה העשרים בהן עלה פריון הייצור (Productivity) ועלה השכר, נוצר נתק בין העלייה בפריון הייצור לבין השכר שהפסיק לעלות. השכיר הממוצע כיום משתכר כ-800 דולר לשנה פחות מהמשכורת שאביו השתכר דור אחד לפניו (מותאם לאינפלציה).
כדי לשמר או להגדיל את ההכנסה ואת רמת החיים, המשפחה נקטה במספר אמצעים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים, מיליוני נשים ואמהות הצטרפו לכוח העבודה והכנסת נשים אלו הייתה האלמנט העיקרי ששימר את גידול ההכנסה המשפחתית. הנורמה הפכה ממשפחה של מפרנס אחד למשפחה שיש לה שני מפרנסים. נוסף לכך, עלה גם מספר שעות העבודה שהאמריקאי הממוצע עובד, כשבועיים יותר בכל שנה, ומאז חמש השנים האחרונות, המשפחה האמריקאית החלה לממן חלק מהצריכה ע"י משכנתאות שניות, קווי אשראי והלוואות על בסיס ערך הבית.
כל השיטות הללו לא הספיקו עקב הלחץ המתמשך על שכר העובדים בארה"ב ובמקביל לכך הגידול בהוצאות הבסיסיות ה'קבועות' (דיור, ביטוח בריאות, חינוך וטיפול בילדים, מיסוי, רכב). גם מקורות המימון על בסיס ערך הבית יבשו מאז 2007 עקב ירידת מחירי הדיור ועצירת האשראי לדיור. מצבו הקשה של המעמד הבינוני האמריקאי נובע מכך שהוצאות הבסיס של המשפחה גדלו בשלושים השנים האלו הרבה יותר מהגידול בהכנסות מכניסת המפרנס השני. כתוצאה מכך המשפחה הטיפוסית כיום עם הכנסות חציונית והוצאות חציוניות, השולחת שני מפרנסים לשוק העבודה, מוצאת עצמה עם פחות כסף מאשר היה להוריהם רק לפני דור אחד, להוצאות משתנות כמו מזון, ביגוד, הוצאות הבית, ביטוח חיים, רהיטים, חופשות, חסכונות וכו'.

מעבר לנתונים הכספיים היבשים מסתתר שינוי גדול יותר בפרופיל הסיכון של המשפחה. למשפחה עם מפרנס אחד בשנות השבעים של המאה הקודמת, הייתה ה'רזרבה' - האפשרות למשכורת שניה, לחסכון בהוצאות או למשיכה מחסכונות במקרה של אירוע כמו מחלה או פיטורים של המפרנס. המצב כיום שונה לחלוטין. כאשר 75% מההכנסות הן הוצאות חודשיות קבועות שיש לשלמן מדי חודש גם בזמנים קשים, אין כמעט אפשרות לחסכון בהוצאות. במקרה של אירוע מסוג זה, המשפחה עומדת בפני שוקת שבורה. מלבד האפשרויות לעזוב את הבית, להוציא את הילדים מהגן, לבטל את ביטוח החיים, אין הרבה חלופות למקרים אלו.
במילים אחרות, למשפחה האמריקאית מהמעמד הבינוני כיום אין 'שוליים לטעות' ((margin for error). אין כל מרחב לתמרון בהוצאות במקרה של קיצוץ בשעות העבודה או פיטורים של אחד המפרנסים או במקרה של מחלה של אחד המפרנסים. אין מקום בתקציב למקרה שצריך לטפל בילד חולה או באחד ההורים. המשפחה האמריקאית המודרנית חייה על חבל דק ללא רשת בטחון, ומצבה הכלכלי רעוע בהרבה בהשוואה למצבם של הוריה לפני דור אחד בלבד.

המשבר מתבטא בין השאר, במספר הבקשות הפרטיות לפשיטת רגל בארה"ב שעלה ביותר מפי 4 בשנים 1979 - 1997. מאז 1997 מספר הבקשות גבוה ממיליון לשנה והגיע לכ-1.5 מיליון בקשות פרטיות לפשיטות רגל לשנה. להמחשת עומק המשבר נציין כי כ-1% מהאוכלוסייה הבוגרת נכנסת כל שנה להליכי פשיטת רגל, יותר אנשים נכנסים לפשיטת רגל מאשר אלו המקבלים התקף לב. יותר ילדים גרים במשפחות שנכנסו להליכי פשיטת רגל מאשר במשפחות הנכנסות להליכי גירושים. אחד מכל שבעה אמריקאים נושא ונותן עם גובי חובות, או שיש לו חובות שאינו יכול לשלם. לא נשאר (כמעט) מישהו מהמעמד הבינוני האמריקאי שלא עבר פשיטת רגל או שאין לו בן משפחה קרוב, או מכר שאיבד את מקום עבודתו, או חלה, ונאלץ לעבור הליכי פשיטת רגל.

המדיניות הכלכלית הניאוליברלית של שלושים השנים האחרונות הזרימה והעבירה את העושר וההכנסות בארה"ב מהמעמד הבינוני למיעוט העשיר. ההכנסה של האלפיון העליון בארה"ב גדלה ב-85% בשנים 1990 – 2004 (מתואמת לאינפלציה) בעוד שההכנסה של 90% מהאוכלוסיה השכירה גדלה ב-2% בלבד. התוצאה של מדיניות זו היא קריסת המעמד הבינוני האמריקאי. החברה האמריקאית הופכת למעשה לחברה דו מעמדית, אלו שיש להם, המשתכרים כ-150,000 דולר לשנה ויותר וכל השאר. כל השאר הן משפחות החיות ממשכורת למשכורת, המתמודדות השבוע עם גובי המס ובשבוע הבא עם איחור בקבלת שכרן ועם ריבית של 29% על תשלומי כרטיסי האשראי. אלו הן משפחות החיות על גלגול חובות, שאינן יכולות לצאת מחובן ואינן יכולות לחסוך. זו אינה עוד ההפרדה בין המעמד הבינוני והעניים, אלא בין המעמד העליון וכל השאר. כל השאר חיים על שפת מצוק פיננסי, חלק מהם נופלים לעוני וחלק עדיין מחזיק בקצה. המדיניות הניאוליברלית הביאה את ארה"ב למצב זה, עודדה את החלוקה החברתית, עשתה את החיים עוד יותר נוחים למיעוט, למעמד העליון והרבה יותר מסוכנים לרוב, לאלו המשתייכים למעמד הנחות, שהיה פעם המעמד הבינוני באמריקה.

• אמנון פורטוגלי הוא מרצה מתנדב במכללה החברתית- כלכלית

  • אמנון פורטוגלי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully