בעקבות הציפייה להעלאת הריבית: המשקיעים נוטשים את אגרות החוב השקליות וקונים אגרות צמודות מדד

ירידות נרשמות בשעה זו במחירי אגרות החוב השקליות שמנפיקה הממשלה (שחר): אגרת חוב ארוכת טווח שנפדית בשנת 2026 מאבדת 1.2%. הסיבה המיידית לירידה במחירי אגרות החוב הן ציפיות להעלאת ריבית מצד בנק ישראל. ביום חמישי התפרסם מדד המחירים לצרכן עבור חודש אפריל, שהפתיע כשזינק ב-1.5%. תחזית הכלכלנים דיברה על עלייה של 0.9%-1% "בלבד".



מתחילת השנה טיפסה האינפלציה ב-1.6%, ובשוק מצפים כי בנק ישראל יעלה את הריבית במטרה לרסנה. הבנק מצוי כעת במלכוד: מן הצד האחד הוא מעוניין בריבית נמוכה שתעודד צמיחה ותסייע למשק להתמודד עם ההאטה בכלכלה העולמית; מן הצד השני, התרופה המקובלת לאינפלציה היא דווקא העלאת ריבית שעשויה להאט את הצמיחה. לפי שעה, ההערכות בשוק הן שבנק ישראל יבחר להעלות את הריבית ולרסן את העלייה במחירים שמכה בצרכנים.



אגרות החוב השקליות מציעות תשואה ידועה מראש, שאינה מושפעת ממדד המחירים לצרכן ואשר נקבעת בהתאם לריבית במשק ביום ההנפקה ובהמשך על פי המסחר בשוק. כאשר הציפייה היא לעליית ריבית, אמורות אגרות החוב - שהונפקו בריבית נמוכה יותר - ליישר קו עם הריבית החדשה והגבוהה יותר. למעשה, המשקיעים בשוק מוכרים את אגרות החוב שמציעות תשואה נמוכה לעומת מה שהמשקיעים ציפו,, ולכן מחירן בשוק יורד.



מנגד, המשקיעים פונים לאפיק שיאפשר להם ליהנות מהעלייה החזויה באינפלציה, כלומר לאגרות החוב הצמודות ("גליל"), המציעות ריבית ידועה בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן. עלייה באינפלציה הופכת את אגרות החוב הללו לאטרקטיביות יותר ואכן, מחירה של אגרת חוב מסוג גליל, המיועדת לפדיון ב-2012, עולה כעת ביותר מ-1%. בבנק הפועלים מעריכים כעת כי האינפלציה ב-2008 תסתכם ב-4% ולא "רק" ב-3% כפי שצפו לפני פחות מחודש.