המדען הראשי: המדינה מוציאה כסף על דברים הזויים

על ההצהרה הלוחמנית הזו חתום לא אחר מאשר המדען הראשי במשרד התמ"ת, ד"ר אלי אופר, שאמר את הדברים בפאנל שנערך ביום חמישי האחרון בוועידת הנשיא, שעסק בשאלה כיצד לתרגם את החדשנות הרפואית בישראל להצלחה עסקית.



במסגרת הפאנל, בו השתתפו בכירי תעשיית מדעי החיים, הוצג דו"ח חדש של מכון מילקן המתאר את "הפרדוקס הישראלי": פוטנציאל עצום, הישגים אדירים של חוקרים ישראלים, לצד השקעות הון סיכון נמוכות וקשיי מימון שלא מאפשרים למצות את אותו פוטנציאל. "ללא מדיניות ברורה שתקבע לתעשיית מדעי החיים עדיפות לאומית, תיחשף התעשייה לכשל שוק", מתריע הדו"ח.



"בריחת מוחות, בריחת קניין רוחני ובריחת הון ידלדלו את המשאבים הלאומיים הדרושים לפיתוח פתרונות רפואיים. בינתיים חברות, פטנטים ואנשים מהגרים מישראל, ולמרות פוטנציאל הצמיחה וההשקעות העצומות, עלולים ענפי המחקר והפיתוח בתעשיית מדעי החיים להיעלם בתוך שנים ספורות".



לפי הדו"ח, אחת הבעיות המרכזיות של החברות הישראליות היא הקושי לגייס מימון שיספיק לכל תהליך הפיתוח של תרופה או מוצר חדש - מההמצאה ועד לאישור ולמכירות. כיום מרבית החברות הישראליות מתקשות לגייס הון בשלבים המוקדמים (הפרה-קליניים) וכלל אינן מגיעות לתחילת הניסויים הקליניים. שלב זה מכונה עמק המוות הראשון, מכיוון שבסיומו חברות רבות נסגרות ורעיונות מצוינים, שיכלו להצליח עם מימון מתאים, יורדים לטמיון.



עמק המוות השני מגיע לאחר השלב השלישי של הניסויים ועד לאישור הסופי של התרופה. עמקי המוות האלה מאלצים את החברות הישראליות להיסגר או למכור את הטכנולוגיה שלהן בשלבים מוקדמים מדי לחברות אחרות, תוך הפסד כספי אדיר להן ולמשק הישראלי כולו.



"החברות בישראל נבנות על ידי מוחות מבריקים, אך אין להן את הסכומים הדרושים והיכולות הניהוליות הדרושות כדי לממש את הפוטנציאל האדיר הזה", אמר בפאנל פרופ' גלן יאגו, מנהל הסניף הישראלי של מכון מילקן ומחבר הדו"ח.



"דרושות צורות מימון חדשניות"



הדו"ח אינו מסתפק בנבואות זעם, ומציג גם פתרונות לגישור על השלבים בהן חברות ישראליות מתקשות לגייס הון ומימון לתהליך הפיתוח כולו, ולהפיכת תעשיית מדעי החיים למנוע הצמיחה של המשק הישראלי בתוך שנים ספורות.



מושג המפתח בדו"ח הוא שיתוף פעולה: יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים, עידוד שיתופי פעולה בין הון פרטי לציבורי, ושיתופי פעולה בין הממשלה, קרנות פילנתרופיות והמגזר הפרטי. הקמת קרנות משותפות יסייעו למשקיעים לפזר ולהפחית סיכונים באמצעות גיוון בהשקעות בענף שנחשב מסוכן למדי. מטרתם של מחברי הדו"ח היא לגייס בצורה זו 2 מיליארד דולר בתוך שלוש שנים, להפוך בכך את תעשיית מדעי החיים בישראל למפוארת ומצליחה, ולעצור את בריחת המוחות מהמדינה.



בנוסף, מוצע לערוך שינויים רגולטוריים ובראשם הקמת רשות רגולטורית בדמות ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) בישראל, הקמת בנק רקמות והסדרת הניסויים הקליניים והגנטיים.



"יש שאומרים שכסף זה לא העיקר, ובכסף קטן אפשר לעשות הרבה. תשכחו מזה - פה צריך כסף גדול", אמר אופר בפאנל. "יש פה בעיה של מימון וברור שהמדינה לא צריכה להיות לבד, אך היא גם לא יכולה להסיר מעצמה את האחריות".



לדברי ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, פרופ' עמנואל טרכטנברג, בעיית המימון היא בעיה עולמית שאינה ייחודית לישראל: "תמיד כשקמה תעשייה חדשה או כשיש שינוי פרדיגמטי בתעשייה מסוימת, גם אפיקי המימון משתנים ודרושות צורות מימון חדשניות. דבר דומה קרה עם תעשיית המכוניות ועם תעשיית המחשבים האישיים בארה"ב, שבתחילה ההון לא רצה להשקיע בהן".



לדברי טרכטנברג, "אנחנו נמצאים בצומת כזה בתעשיית התרופות והפתרונות למחלות - צורת המימון שהכרנו במשך 50 שנה מגיעה למיצוי, ורואים את הדעיכה שלה, במקביל לעלייה בתעשיית הביוטק. זה מצריך אפיקי מימון חדשניים, וזו הבעיה שעומדת בפנינו, שיש בה גם הזדמנות מאוד גדולה".



טרכטנברג הוסיף כי "בתחום הזה יש זהב רב שטמון בקרקע, אך עמוק מאוד. זה דורש הרבה אורך נשימה ויכולת לקחת סיכון, כי אם חופרים רק בנקודה אחת - ההסתברות להגיע לזהב לא גדולה. לכן צריך צירוף של שחקנים בתחום המימוני - הממשלה, משקיעים מוסדיים, פילנתרופיה, ואקדמיה. צירופים כאלה הם המנצחים. בנוסף, חייבים להיות סלים של פרויקטים כי אף אחד לא ישקיע סכומים כל כך גדולים כדי לחפור רק במקום אחד. הדו"ח הוא כפפה - אתגר שניצב בפני הממשלה, ולדעתי אכן יש נכונות במשרד ראש הממשלה, באוצר ואצל המדען הראשי - ללכת על זה".



"חשוב לבנות בישראל תעשייה אמיתית"



אחת הבעיות שעלו בדו"ח ובפאנל היא קיומן של מאות חברות סטארט-אפ בתחום בישראל, אך מיעוטן של חברות גדולות ומבוססות.



היזם והמשקיע פרופ' שלמה בן חיים, דיבר על הצורך בהתהוותן של חברות נוספות כמו טבע בישראל: "חשוב לבנות בישראל תעשייה אמיתית של מדעי החיים שגם תישאר בישראל, כי בעולם, רוב הכסף למחקר ופיתוח מגיע מהשקעות של התעשייה עצמה ולא מקרנות.







"חשוב שיהיו בישראל חברות סטארט-אפ, אבל לא אלה החברות שישקיעו מחר בתעשייה. מה שדרוש זה עוד חברות כמו טבע שיהיה להן תמריץ להישאר ולהשקיע כאן. מספיק שיהיו 10-20 חברות שיישארו בישראל ויהיו מספיק גדולות - כדי שיממנו את כל המו"פ בישראל ולא נצטרך בכלל את הממשלה, וההחלטה של חברות צעירות להימכר לשחקן רב-לאומי מחוץ לישראל תידחה".



מודל אחר עליו דובר בפאנל, הוא משיכת חברות פארמה גדולות לישראל, במודל הדומה לאינטל: "אינטל קיבלו מענקי ענק להקמת מפעלים בישראל. למה שלא ננסה להביא ספינת דגל בתחום הפארמה ונתמוך בה באותה צורה?" הציע דן וילנסקי, לשעבר יו"ר אפלייד מטיריאלס בישראל.



וילנסקי העלה גם את נושא בעיית בריחת המוחות מהמדינה: "יוצאים פה בכמות עצומה פוסט דוקטורנטים, מנהלים ומהנדסים לעבודה בארה"ב ונשארים שם. לדעתי אם נשקיע בהחזרתם לישראל - הרווח יהיה עצום: הם יכולים לחזור לאקדמיה, לתעשייה, להקים בישראל סניף של החברה שבה הם עובדים כמו שקורה הרבה בהיי-טק.



"לשמחתי הצלחתי לשכנע את הממשלה לקחת את זה כפרויקט ולחבר חמישה משרדים שכל אחד עושה פעילות לטובת החזרת הישראלים. אם נצליח להחזיר כמה עשרות מדענים כאלה לישראל בשנה - התועלת לתעשייה תהיה לא פחות גדולה מהשקעות כספיות".



הדרך העיקרית להחזיר את המוחות הבורחים בחזרה לישראל, לטענת אופר, היא הבאת חברות הפארמה הגדולות לישראל והקמת תעשייה מפוארת: "הפוטנציאל להחזיר ישראלים לאקדמיה לא גדול, כי אף פעם לא יהיו פה 700 אוניברסיטאות מפוארות או המוני תקנים חדשים לפרופסורים.



"לעומת זאת, בעולם יש תעשיות ענקיות וזו הדרך להחזיר ישראלים מצטיינים. הישראלים רוצים מאוד לחזור, וצריך לסלול להם את הדרך על ידי יצירת תעשיה מפוארת שהם ירצו לעבוד בה".