תביעתו של גיא גודס נגד כלל בעקבות פגיעות במהלך פעילותו הספורטיבית - נדחתה

גודס תבע את כלל - בה היה מבוטח בשלוש פוליסות ביטוח חיים - בעקבות פגיעות שנגרמו לו במהלך פעילותו הספורטיבית שבעקבותיה החל לסבול מכאבי ירכיים בשנת 2003. קודם לכך, גודס פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת להכיר בתביעתו כתאונת עבודה. ביולי 2006 נקבעה לו נכות בשיעור של 42%.



לטענת כלל, תביעתו של גודס לתגמולי ביטוח בגין הנכות שלו התיישנה. שכן התביעה הוגשה בספטמבר 2006, בעוד נכותו של גודס התגבשה לפי החלטת המוסד לביטוח לאומי באוגוסט 2003. תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים.



השופט רמזי חדיד קיבל את טענת ההתיישנות. הוא דחה את טענת גודס כי בטרם נודע לו באם נותרה לו נכות מאותה פגיעה ובאיזה שיעור, לא היה מקום להגשת התביעה.



השופט קבע כי גודס בחר "במודע ומשיקוליו הוא לנהל את ענייניו מול המוסד לביטוח לאומי ובית הדין לעבודה ורק לאחר שצלחו מהלכיו שם ונקבעה נכותו הצמיתה, אז ורק אז הוא פנה למבקשת. בכל התקופה הנ"ל המשיב היה מודע לפגיעתו ולאפשרות כי הפגיעה הותירה אצלו נכות צמיתה", ולמרות זאת לא פנה לכלל במועד.



גודס חוייב בהוצאות משפט בסך 2,000 שקל.



(א16341/06 בש"א 20021/07)