ריחות של ספקולציה

בסוף השבוע האחרון, לאחר שסיים את מסעו לישראל, קפץ נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש לבקר את בעלי בריתו הנאמנים בסעודיה. במהלך הביקור ביקש הנשיא מהסעודים להגביר את תפוקת הנפט אצלם. המארחים הסבירו לבוש שהם יפעילו את משאבות הנפט שעות נוספות רק אם לקוחותיהם ידרשו. אבל בתור מחווה לידיד (שצריך להראות הישגים) הסכימו הסעודים לשאוב עוד כמה מאות אלפי חביות ליום מבארות הנפט שלהם. כך לפחות הצהירו.

את התשובה ההולמת לבקשתו קיבל בוש ביום שישי בשוקי הסחורות - שם העפיל מחיר הנפט לשיא חדש של כמעט 128 דולר לחבית. הסעודים אומרים דברים הגיוניים. משוואת הביקוש וההיצע של נפט בעולם די מאוזנת בחודשים האחרונים. היקף הביקוש העולמי לנפט יציב למדי, ומלאי הנפט בארה"ב אף גדל באחרונה. לפי נתוני משרד האנרגיה האמריקאי, מלאי הנפט הגולמי בארה"ב גדל מתחילת 2008 בכ-12% והוא מסתכם בכ-326 מיליון חביות. מלאי הנפט אמנם נמוך בכ-5% מרמתו לפני שנה, אבל מלאי הבנזין דווקא גבוה בכ-7% מרמתו במאי 2007. הגידול במלאי הנפט מתרחש במקביל לירידה קלה בביקושים לדלק, כך שמשוואת הביקוש-היצע גורמת למלאים לתפוח בקצב מהיר מהצפוי.

אם זה המצב, מדוע מחיר הנפט יותר מאשר הוכפל בתוך שנה? התשובה לכך נמצאת כנראה במחוזות הספקולציה בשוקי ההון. כלכלנים רבים סבורים שמחירי הסחורות בכלל והנפט בפרט נתונים כיום לספקולציות ולזרמי כספים אדירים, כאשר הקשר ביניהם לבין משוואות הביקוש וההיצע הרגילות הולך ומתפוגג. אין שום דרך לדעת מהו המחיר הנכון של נפט (או של אורז או חיטה), למעט המחיר שנקבע בשווקים. אבל את ריחות הספקולציה כבר אפשר להריח. המצב בשוקי הסחורות מתחיל להזכיר סימפטומים של בועה. משווקים שהיו פתוחים רק לסוחרים מקצועיים נהפכו שוקי הסחורות לנגישים להמונים - בין השאר בזכות תעודות הסל, שמאפשרות לכל אדם להצמיד את כספו למחיר הנפט (או הזהב או החיטה) בלחיצת כפתור. כשלנגישות הזו מצטרפים גם ריבית נמוכה, תחושת משבר (הנפט עלול להתכלות, מגבילים את יצוא האורז), סיפור כיסוי נוח לעיכול (הסינים וההודים מגבירים הביקוש העולמי), דולר חלש ולחצים אינפלציוניים - התוצאה היא גל ספקולטיוווי של כספים מכל העולם שרודף אחר הנפט והסחורות ומקפיץ את מחיריהם.