מאז הודעת סמנכ"ל הכספים של חברת בל סאות, בסוף חודש אוגוסט, על פיה בחברה שוקלים מכירת ההחזקה בסלקום (34.8%), כבר ברור לכל כי לבל סאות אין די אוויר וחשק להמשיך ולהשקיע בחברת הסלולר הישראלית.
גם בפגישת הנהלת החברה עם שר התקשורת, ראובן ריבלין, בסוף השבוע, השיחה נסובה בעיקר על זיכרונות העבר ללא התחייבות עתידית.
סלקום ניצבת בפתחן של השקעות ענק, הן במיזם התקשורת הפנים ארצית (LMDS) והן באופרציית שוק השיחות הבינלאומיות, מצב זה מהווה מבחינת כל בעלי המניות הנוכחיים צומת מרכזי "לעשיית חושבים".
יחסיה של בל סאות, המתכוונת, ככל הנראה, להתמקד בשוקי ארה"ב ואמריקה הלטינית, עם השותפה הבכירה שלה בהחזקת סלקום - קבוצת ספרא - התקררו. גם זו האחרונה מסתבר עסוקה לאחרונה בגישושים לשינוי פוזיציה בענף הבנקאות הישראלי ומביעה עניין בבנק לאומי.
דסק"ש , המחזיקה ב-25% ממניות סלקום ומודעת לכך שלא רחוק היום בו תתבקש על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים לבחור בין החזקתה בסלקום להמשך אחיזתה בתבל, תרצה, ככל הנראה, לממש את החזקתה בסלקום אם רק יוצע לה מחיר סביר.
סלקום, חברה רווחית המנוהלת ללא דופי, נתפשת כבר מזמן כמי שעתידה להיות ענק התקשורת מספר שתיים בשוק התקשורת הישראלי, וזוכה בשל כך ליחס מועדף מצד הרגולטור.
הרגולטור, שכה חפץ בקיום ההבטחה הגדולה של פתיחת שוק התקשורת הישראלי לתחרות, ושזיהה חברה רווחית שיכולה, גם אם חלקית, לעמוד מול בזק ולהוות אלטרנטיווה, פועל באורח מדאיג.
עצם המחשבה לכרוך את מכרז הדור השלישי של הסלולר בתוצאות המו"מ בין סלקום ואופק הוא פסול, ויוצר בעיה בהרכבת המודל הראוי ליחסים שבין הרגולטור לחברה עסקית.
האסטרטגיה של סלקום מצריכה זמן - זמן עד שיורוקום וברק יהיו כה נואשות שהן ייפלו לרשתה כפרי בשל, וזה בדיוק מה שהיא מקבלת מהרגולטור, שמצדו אינו קובע לוח זמנים למכרזים ומשאים ומתנים.
הוועדה לא תציב לוח זמנים
ועדת המכרזים לרשיונות מפ"א (מפעיל פנים ארצי) ותדרי גישה אלחוטית בטכנולוגיית LMDS תשמע ביום ראשון הקרוב מפי החברות סלקום ואופק על מצב המו"מ ביניהן, אך עצם העובדה שאין בכוונת הוועדה להציב לוח זמנים ברור בפני השתיים, מרוקנת למעשה את השימוע מכל תוכן, ומחזקת את ההרגשה שאין היום גורם במשרד התקשורת שמעוניין להכביד על סלקום.
קשה, אומנם, לקיים תחרות אמיתית בשוק התקשורת הישראלי הקטן על כל תחלואי הבעלויות הצולבות שבו, אך קשה עוד יותר להיווכח, שעובדה זו מונעת ממשרד התקשורת אפילו מלהתחיל במהלך אמיתי, וכן להכניס מעט סדר בבלגן.
11 חודשים מתנהל לו המו"מ בין סלקום ליורוקום על השותפות במיזם התקשרת הפנים ארצית. 11 חודשים ונדא. בקושי הסכימו הצדדים על חלוקת ההחזקה העתידית (60% לסלקום ו-40% ליורוקום).
איך קורה שהשיחות על השקעת תפוז, המוחזקת בידי יורוקום, בחברת הסלולר פרטנר , באופרציה גדולה ומורכבת יותר, הסתיימו בתוך מספר לילות של דיונים, ואילו השיחות סביב השותפות באופק ממשיכות להיקלע לקשיים.
מחשבות כאילו סלקום החליטה שלא למהר בהקמת המיזם, ושדבר לא ייקרה אם היא תמשיך להינות לתקופה מסוימת נוספת מפרת המזומנים האדירה שלה - הסלולר, עולות מטבע הדברים.
עם זאת כבר למדנו כי בשוק התקשורת הישראלי לא נכון ולא משתלם להתמהמה, ואם סלקום החליטה אסטרטגית להפוך לאחת משלוש הקבוצות החזקות בשוק התקשורת העתידי, הרי שעיכוב נוסף לא בהכרח ישחק לטובתה.
מקורות הזרמת הכסף למיזם
ב-TheMarker.com, גילינו לראשונה כי עיקר חילוקי הדעות בין בעלי המניות בסלקום לבין יורוקום, נסוב סביב שאלת המקורות להזרמת הכסף למיזם.
על פי הערכות אנליסטים בשוק, המיזם הפנים ארצי המשותף לסלקום וליורוקום עתיד להפסיד לפחות במשך 3 שנים, ויהיה חייב לשכנע את מוקדי העסקים בהצעות מחיר אטרקטיוויות מאלה של בזק, הנמוכות בלאו הכי. כמו כן, מעריכים האנליסטים כי הליכה של סלקום לשוק הפנים ארצי תחייב גיוס אג"ח.
נדמה כי לשתי החברות אין חלופה אמיתית אחרת - יורוקום מעוניינת בפתח מילוט מהיקף ההשקעה שדרוש לאופק, וסלקום אינה יכולה להרים פרויקט שכזה לבדה - ולבסוף נראה את השתיים לוחצות ידים.
הרבה גזר, איפה המקל?
ערן גבאי
17.10.2001 / 20:15