"הבעיה שלנו היא הכלכלה הדואלית", המשיך ברודט. "תמונת הראי של הכלכלה הריאלית היא החברה הדואלית", הסביר. "המטרה שלנו צריכה להיות לפרק את מבנה משק הדואלי", שבו ההון מוחזק בידיע מעטים, ומנגד מאות אלפים אינם משתתפים בכוח העבודה. "תשלומי העברה לא יכולים לפתור את הבעיה הזאת, שאחד מהביטויים החשובים ביותר שלה הוא הניתוק של החברות החרדית והערבית".
"מדובר בשלוש מדינות נפרדות. האם ניתן להוביל אותם יחדיו כמדינה אחת?", שאלה מירב ארלוזרוב, עורכת הדעות של TheMarker, את צבי אקשטיין.
"יש להחזיר את האוכלוסיה הישראלית לשוק העבודה", השיב אקשטיין. המשנה לנגיד מאמין כי הפעולות החשובות ביותר בהן יש לנקוט קשורות בעידוד העבודה. הוא מזכיר את תוכנית ויסקונסין, מס ההכנסה השלילי, אכיפת חוקי העבודה ושינוי מדיניות העובדים הזרים על ידי הגבלת מכסות על הבאתם לארץ והגדלת עלותם למעסיקים. בנוסף הדגיש אקשטיין את חשיבות עידוד החדשנות ונגישות האוכלוסיה בפריפרייה לעבודה.
לעומתו חושב טרכטנברג כי הכשל המשמעותי ביותר הוא זניחת החינוך. "אכלנו מהבלאי של ההון האנושי הייחודי המדעי, האינטלקטואלי, הפיננסי של ישראל" מרחיב טרכטנברג. לטענתו, מה שמשנה הוא עד כמה מטפחת המדינה את חינוך ילדיה.
טרכטנברג מתחמק באלגנטיות מניסיונה של ארלוזרוב לחלץ ממנו כותרת. בתשובה לשאלתה "האם הדור הנוכחי פחות טוב?" ענה כי "דור העתיד זכה לפחות תשומת לב וטיפול מהדור הנוכחי, אך הוא לא פחות טוב".
ח"כ אבישי ברוורמן ממשיך בקו החינוכי: "בתוך עשר שנים אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב גרוע לא רק כי כוח האדם יהיה יותר חלש, אלא גם כי חלק מהצעירים פשוט לא יהיו פה". למרבה הפלא מסכים ח"כ ברוורמן עם נתניהו ואומר כי יש לפשט את הביורוקרטיה. "אנו בתקופת מבחן. אם נמשיך בדרך בה אנו הולכים אנו בבעיה, אך אני מאמין שאנחנו לקראת שינוי", מסכם ברוורמן.
קובי הבר כבר שבעה חודשים לא במשרד האוצר, אך בפאנל מתייחסים אליו עדיין כנציג אגף התקציבים. "אני אוהב אותך קובי הבר", פנה רו"ח בריטמן אל קובי, "אבל ששר האוצר מוחלף שלוש פעמים בזמן כהונתך, אתה שר האוצר".
להגנתו טען הבר כי "יתכן ואגף התקציבים לקח לו תפקידים שהוא לא היה צריך", אך הוסיף כי אסור שהאגף יהפוך לשק האגרוף של המשק. אחרי נאום הגנה הוא פונה לשפוך מים קרים על התשואות שמחולקות למשק הצומח של השנים האחרונות: "צריך להסתכל על התמונה הכוללת. אנו בתחושה שבשנים האחרונות רצנו קדימה ומאוד התקדמנו, אך בצורה השוואתית לא השתננו. אנחנו במקום 22 בתוצר לנפש וב-2002 היינו אולי מקום 24. הסיבה היא שהאחרים רצים לא פחות מהר מאיתנו".
"כל מה שעשינו הוא רק תנאי הכרחי ולא מספיק אם מסתכלים קדימה" המשיך הבר. "אנחנו במלחמה על איך שומרים על המצב הנוכחי לפני שקופצים קדימה". הבר מסכם כי העתיד נמצא בשילוב המגזרים החלשים בחברה. "50% מילדי כיתות א' שייכים למגזר הערבי או למגזר החרדי וזה בעייתי. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו משלבים את המגזרים הללו".
השאלה האחרונה שמפנה ארלוזרוב לפאנל היא, "האם יש עתיד?".
ברודט חזר על המסר שנלעס לעייפה בפאנל וטען כי צריכים לטפל בחינוך, בהשכלה הגבוהה, במדע ובטכנולוגיה. ברוורמן בחר להדגיש כי יכולת הביצוע של המערכת לא מתאימה לפוטנציאל.
טרכטנברג סיים בנימה אופטימית שמצליחה לרגש את הקהל: "התוצר מאז הקמת המדינה גדל פי 60, כשהאוכלוסיה קפצה פי עשרה. עשינו מעשה גדול עד עכשיו ואנחנו יכולים לעשות דבר כזה גם הלאה". אמר טרכטנברג. "יש לחברה הישראלית יכולת להמציא את עצמה מחדש, אנחנו צריכים לזכור שמה שעשינו בעשר האחרונות מבחינת ההייטק והרפורמות הוא מדהים".
ראש אגף התקציבים לשעבר דוד ברודט בוועידת שוק ההון: "בינוניות תרסק את הכלכלה הישראלית"
רותם סלע
21.5.2008 / 13:24