תקשורת עוינת

פחות משבוע נותר להגשת ההצעות למכרז לבחירת הזכיינים של ערוץ 3 - והכל עדיין פתוח. כמה מתמודדים פרשו בדרך, ובקרב הנותרים תחושת אי הוודאות גדולה.

נכון לסוף ינואר, אף קבוצה מאלו המתמודדות על המכרז אינה יכולה להודיע באופן רשמי ומחייב כי רשימת המשקיעים שלה סגורה וכי היא יודעת מי ישים כמה כסף ומתי. גם לאחר שמועצת הרשות השנייה הכניסה שורה של הקלות בתנאי המכרז, רשימת הקופצים לא גדולה.



המצב בערוץ החדשות אינו שונה מהותית - בעוד שבועיים ייסגר שם המכרז, ורוב הקבוצות מתקשות לסגור את רשימת המשקיעים שלהן. ההערכות הן כי רגע לפני קו הסיום ייאלצו רוב הקבוצות לוותר או להתמזג, ולמכרז ייגשו רק שתיים או שלוש מהן.



ליזמי הקבוצות יש הסברים רבים לקשיים בסגירת קונסורציומים של משקיעים; מקובל להאשים את תנאי המכרזים ואת הרגולציה ולהזכיר את הקשיים הפרסונליים הרבים: בכל קבוצה יש עודף של מנהלים ועיתונאים, והקרב על המשרות והתארים לא מקל על ההגעה לסיכומים.



אבל מה שהרג את ההתלהבות הגדולה ששררה לפני שנה וחצי שנה, כאשר המכרזים האלה יצאו לדרך, לא היה הרגולציה, אלא המשבר בשוק ההון וההתפכחות הגדולה בישראל ובעולם בחודשים האחרונים בכל הנוגע לעסקי התקשורת והמדיה.



היזמים של הערוץ השלישי ושל ערוץ החדשות כבר מבינים היום, כי כל הסיכויים הם שמה שקרה בשוק הטלוויזיה בכבלים, בשוק הסלולר, בשוק השיחות הבינלאומיות ובשוק האינטרנט - יקרה גם בשוק הטלוויזיה: התחרות תשנה אותו מקצה לקצה.



אמנם, ערוץ 2 הפך במשך השנים לשם נרדף למכונה להדפסת רווחים; כל אחת מהזכייניות בערוץ הציגה תשואה על ההון של 20% עד 30%, המנותקת לחלוטין מהרמה המקובלת ברוב ענפי המשק.
אבל היום ברור לכל שהרווחים הגדולים נבעו לא מהצמיחה של השוק, לא מהניהול ולא מהצלחת הערוץ בקרב הצרכנים, אלא בעיקר מעובדת היותו מונופול בתחום הפרסום הטלוויזיוני. פתח את השוק לתחרות, הכנס עוד שחקן או שניים, והשוק ישתנה לבלי הכר.



הגאות הפיננסית הגדולה דחפה את כל שוק התקשורת והמדיה בישראל ובעולם לאסטרטגיות של נתח שוק וצמיחה. כאשר השוק משלם לפי מכפילי מנויים ומאפשר לחברות לגייס הון רק על בסיס פוטנציאל - המוטיווציה להרוויח אינה גדולה.



ואז וול סטריט קרסה וכולם נשארו עם התחרות בלבד. חלק מהשחקנים עדיין שבויים באסטרטגיות ובקונספציות של ימי הגאות - אבל התחזית שלנו היא שבחודשים הקרובים זה יתחיל להשתנות.
המנהלים של חברות הכבלים, שהסתנוורו ממהפכת הפס הרחב ומהגאות הפיננסית, מוצאים עצמם לפתע בחברות ששורפות עשרות מיליוני דולרים בכל רבעון. הם יודעים שלפני שיוכלו להגדיל את ההכנסות מכל מנוי, הם יידרשו להגדיל באופן דרמטי את ההוצאות על כל מנוי.



בעלי המניות של זכייניות השיחות הבינלאומיות ושל ספקיות האינטרנט כבר התרגלו להפסדים הכבדים; להם לא היו אף פעם רווחים גדולים, אך כשחלון ההנפקה של חברות מסוג זה נסגר סופית, קשה להם למצוא סיבות להמשיך ולממן את הפסדי העתק האלה.



שתי המתמודדות העיקריות על שוק התקשורת הפנים?ארצי - קבוצת יורוקום של שאול אלוביץ וקבוצת סלקום - ממשיכות לשחק "עסקים כרגיל", אבל בעלי המניות שלהן מסתכלים על הפסדי העתק של הכבלים, של הלוויין, של פרטנר, פלאפון, ברק, קווי זהב, אינטרנט זהב ונטוויז'ן; הם מסתכלים על הקריסה במחירי המניות של חברות התקשורת בוול סטריט, ועם כל יום שעובר, התיאבון להשקעות גדולות יורד.
מעל כולם משקיף כמובן המונופול האחרון בשוק התקשורת - בזק. נכון להיום, הוא השחקן היחיד בענף שהרווחים המונופוליסטיים העצומים שלו בתחום התקשורת הפנים?ארצית מאפשרים לו להמשיך להפסיד בהשקעותיו.



בזק בינלאומי מפסידה בשירותי הגישה לאינטרנט - אמא בזק מממנת. וואלה?IOL עדיין לא מצאה את המודל להרוויח מתוכן באינטרנט - בזק מממנת בינתיים. בשיחות הבינלאומיות אי אפשר להרוויח - לבזק אין כרגע בעיה לממן את ההפסדים. בחברת הלוויין יס איש אינו רואה את האור - אבל לבזק יש את היכולת הכספית להמשיך להזרים מאות מיליונים.



האם זה מבנה שוק התקשורת שפיללנו לו? שוק של מפסידים שבו השחקן הממשלתי עם הכיסים העמוקים הוא היחיד שיכול להרשות לעצמו להמשיך ולשחק?



לא, זה מצב זמני. אחרי האופוריה הגדולה מגיעה ההתפכחות: ראשית, אפילו לבזק יש יכולות כספיות מוגבלות; עם פתיחת השוק הפנים?ארצי לתחרות היא תיאלץ להשקיע יותר בהגנה על מרכזי הרווח העיקריים שלה. במקביל יתחילו חלק מהמתחרים שלה להתמזג כדי להתייעל ולצבור כוח, ובהדרגה יתחילו אסטרטגיות נתח השוק לפנות את מקומן לאסטרטגיות של תשואה על ההון ורווחיות.



נכון, בשנתיים הקרובות תיהנה בזק מהשפל המחזורי בשוק התקשורת ומהמשבר בשוק ההון שיכה במתחריה. אבל השפל יביא עמו את אותה קונסולידציה ואותה רציונליזציה, ובתוך התקופה הזאת ייווצרו שתיים או שלוש קבוצות תקשורת גדולות. והן כבר יהיו בנויות לא על הנפקות, אלא על מודלים רווחיים. בסופו של דבר, גם חברות הסלולר, הכבלים ועסקי האינטרנט, גם ערוץ 2, הערוץ המסחרי או החדשות - כולם ירוויחו. כי מי שלא ירוויח ייסגר.



* מתוך מגזין פברואר 2001