חשבונות המכולת מרקיעים שחקים. בתי התמחוי מתמלאים באנשים ומתרוקנים ממזון. המחסור באוכל גורם למהומות במדינות העניות בעולם. ואולם ביקור במזבלה בארה"ב לא היה חושף כל זאת. האמריקאים מבזבזים כמויות מדהימות של מזון - כ-27% מהמזון שהם קונים, לפי מחקר של הממשלה. הבזבוז נעשה במרכול, במסעדות ובקפיטריות וגם במטבחים הפרטיים. מדי יום משליך האמריקאי הממוצע חצי ק"ג של מזון לפח.
חנויות מכולת ומרכולים זורקים מוצרים שהתקלקלו או שיש להם פגמים קוסמטיים קלים. מסעדות זורקות את המזון שאינן משתמשות בו. ואילו הצרכנים זורקים כל דבר, החל מבננות שהשחימו ועד שאריות של הטייק-אוויי מהמסעדה הסינית. משרד החקלאות האמריקאי מעריך כי ב-1995 הושלכו 44 מיליון טונות מתוך 162 מיליון טונות של מזון שנרכשו. פירות וירקות טריים, חלב, מוצרי דגנים וממתיקים היוו שני שליש מהפסולת. המשרד מבצע בדיקה חדשה בימים אלה.
המחקר לא כלל את המזון המוכן, שזמין כיום במרכולים בכמויות ענק החל מעוף צלוי ועד לכריכים ומרקים. מה קורה לסלט תפוחי אדמה ולקציץ בשר שלא נמכרו?
מחקר חדש יותר של הסוכנות להגנת הסביבה מעריך כי האמריקאים מייצרים כ-30 מיליון טונות של אשפת מזון מדי שנה, שהן 12% מכלל האשפה בארה"ב. 98% מכלל אשפת המזון מגיעים למזבלות; לשם השוואה, 62% מאשפת הגינות ממוחזרים לקומפוסט.
המספרים האלה נראים עצומים כעת, בהתחשב בעליית מחיריהם של מוצרי המזון ובמשבר המזון המתרחב בעולם. לאחר שהנשיא ג'ורג' בוש טען כי המעמד הבינוני הגדל בהודו גורם להתייקרות המזון, התלוננו פקידי ממשל בהודו כי האמריקאים אוכלים יותר מדי - אם הם ירזו ויגיעו למשקל הממוצע של הודי מהמעמד הבינוני, טענו, "אנשים רבים באפריקה ימצאו מזון על צלחתם".
המזון הנרקב במזבלות גם מייצר מתאן - גז חממה. הוא נזרק לזבל בעוד שארגונים העוסקים בחלוקת מזון לנזקקים מקבלים פחות ופחות תרומות מזון.
הבעיה אינה ייחודית לארה"ב: מחקר חדש שנערך בבריטניה גילה כי התושבים זורקים מדי יום שליש מהמזון שהם קונים, כולל 4 מיליון תפוחים שלמים, 1.2 מיליון נקניקיות ו-2.8 מיליון עגבניות. בשוודיה משפחות עם ילדים קטנים זורקות רבע מהמזון שהן קונות.
חבל על כל טיפה
מה שמדאיג יותר הוא שבחלק ממדינות אפריקה רבע מהיבולים מתקלקלים לפני שהם נאכלים. מחקר שהוצג בשבוע שעבר בפני ועדת האו"ם לפיתוח בר קיימא גילה כי אובדן המזון הרב בקרב המדינות המתפתחות "נובע בעיקר מהיעדר טכנולוגיה ותשתיות", וכן מפגיעת חרקים, מזיקים ביולוגיים, טמפרטורות גבוהות ולחות גבוהה.
במשך עשורים נכלל בזבוז המזון בקטגוריה של הדברים שכולם יודעים שהם רעים, אך לא עושים דבר כדי למנוע אותם. אמהות הורו לילדיהן לגמור את האוכל שבצלחת, אך המזון היה זול יחסית במשך זמן רב, והכמויות המוגשות כיום לסועדים עצומות. לפי הדיווחים התדירים על השמנת יתר - 66% מהמבוגרים בארה"ב סובלים ממשקל יתר או שמנות (obesity) - עדיף לזרוק את שאריות הפיצה מאשר לאכול אותן למחרת. עם זאת, קפיטריות, מסעדות ומרכולים מעדיפים לזרוק מזון שלא נמכר, מחשש שמישהו יחלה כתוצאה מאכילתו ויגיש תביעה.
"הפתרון הנוח ביותר הוא לזרוק את האוכל", אומר ג'ונתן בלום שהקים בלוג בשם Wastedfood.com, המסקר את הנושא. כמובן, מניעת הבזבוז לא תפתור את בעיית הרעב העולמי וגזי החממה. ואולם היא תוכל להיות בעלת השפעה מורגשת בארה"ב, ולא תדרוש תקציב או מאמץ רב. משרד החקלאות מעריך כי 5% מהמזון המושלך יכולים להאכיל ארבעה מיליון איש ביום; 25% מהמזון המושלך יכולים להאכיל 20 מיליון איש.
בערים גדולות, כולל ניו יורק, יש ארגונים להצלת מזון העובדים עם קפיטריות ומסעדות שמוכנות להשתתף במאמץ. המסעדות אוספות, אורזות ומקפיאות את המזון המיותר. הארגונים אוספים אותו. ארגון סיטי הרווסט, לדוגמה, אוסף מזון מ-170 מסעדות בעיר. "ולא מדובר בשאריות", אומר ג'ואל ברג, מנהל בכיר בקואליציה של ניו יורק נגד רעב. "אנחנו מדברים על מגש של לזניה שמעולם לא הוגש לסועדים".
בנוגע למזון שהתקלקל, מדינות וערים שונות מפעילות תוכניות שמאפשרות לתרום אותו למגדלי בקר וצאן או להפוך אותו לקומפוסט. מסצ'וסטס עובדת עם תעשיית המרכולים כדי לנצל מזון שלא משמש בתי תמחוי לטובת הכנת קומפוסט.
"מה שיפה בזה הוא שחנויות המכולת חוסכות כסף על פינוי אשפה ותורמות מוצר לקומפוסט", אומרת קייט קרבס, מנהלת בכירה של קואליציית המיחזור הלאומית. לדבריה, בזבוז אוכל הוא "הנושא המשווע ביותר לטיפול בתקופתנו". עיריית סן פרנסיסקו אוספת פסולת מזון מתושבים ומסעדות ומייצרת טונות של קומפוסט מדי יום. העיר אירגנה את מערכת פינוי האשפה שלה כך שהיא מספקת תמריצים למיחזור ויצירת קומפוסט.
יש גם מאמצים להקטין את כמות המזון שאנשים מעמיסים על צלחותיהם. כמה רשתות של מסעדות, כמו TGI פריידי, מציעות מנות קטנות יותר. קפיטריות במכללות הפסיקו לספק מגשים, כך שהסטודנטים צריכים לשאת את המזון לשולחן בידיהם במקום להעמיס אותו על מגש. "אלה דברים שחבל שלא חשבו עליהם קודם", אומר בלום.
בתקופה שבה ביל קלינטון היה נשיא ניסה הממשל הפדרלי לעורר מודעות לבזבוז המזון, אך מאמציו הופסקו בעת כהונתו של ג'ורג' בוש. שר החקלאות דאז, דן גליקמן, יצר תוכנית לעידוד איסוף של מזון מושלך ואיסוף שאריות יבולים משדות. הקונגרס העביר חוק שכונה "השומרוני הטוב", והגן על אנשים התורמים מזון מפני תביעות, ובכך עודד אנשים נוספים לתרום מזון.
"הצלחנו להשפיע", אומר ג'ואל ברג, שניהל את התוכנית הלאומית, ועומד בראש קבוצת הרעב של העיר ניו יורק. "הקטנו את כמות הפסולת והגדלנו את מספר האנשים שקיבלו אוכל. זו לא היתה תרופת קסמים, אבל היא עזרה".
משבר המזון הנוכחי עשוי לעורר שוב עניין במניעת בזבוז מזון. בלום אומר כי התעודד מהדיונים באינטרנט על דרכים לחסוך בהוצאות על מזון, נושא שפעם הוגבל לבלוגים של "אמהות חסכניות". לדבריו, "הדבר הבסיסי שאני נלחם נגדו הוא חוסר האכפתיות. עליית המחירים נותנת לזה תשובה".
ג'אנק פוד: בזמן שהמחסור בעולם גורם למהומות במדינות העניות - האמריקאי הממוצע זורק לפח חצי ק"ג ביום
ניו יורק טיימס
23.5.2008 / 9:39