פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שמפעל חייו נמצא מאחוריו - לאן ממשיכים מכאן? רצים לדבר הבא

בינואר 2007 הגיע הרגע. ג'נגו, ספקית תוכנה לשערי גישה בפס רחב, נמכרה לחברת NDS העוסקת באבטחת שידורי כבלים ולווין, תמורת 107 מיליון דולר. אלא שבניגוד לתוכניות, בתוך שלושה שבועות וילנסקי מצא את עצמו מקים סטארט-אפ חדש ושמו זון. כך, במקום שיקרא כתבה זו על כוס בירה קרה בקריביים, הוא משוטט בימים אלה ברחבי ישראל בחיפוש אחר מתכנתים לחברה החדשה שלו, וממשיך לעבוד שעות ארוכות כל יום. שותפו בג'נגו, דרי שריבמן, הולך אתו גם לחברה החדשה.



"לכאורה, יש אלמנט מאכזב כשאתה הולך להקים עוד חברה", אומר וילנסקי, "הרי פרשתי אחרי עשר שנים עם רשימה ארוכה של דברים שאני רוצה לעשות, ואתה יכול לדמיין מה היה שם. לאחר שלושה שבועות הבנתי שזה לא כמו שחשבתי. אוקיי, טוב לי עכשיו, אני בחופש, אבל מה בדיוק אני עושה? הייתי שבוע בסקי, נסעתי לשבוע בנגב עם חברים, הייתי עוד פעם בסקי. בסוף אתה אומר לעצמך שעבודה זה לא דבר כזה גרוע. אני יודע שקשה להרבה אנשים לתפוש את זה, אבל כשאתה עובר תהליך של פרישה, ויש לך זמן לעשות חושבים, אתה מבין שיש דרך לעבוד בלי כל הדברים הלא הטובים שקורים לך בעבודה".



לדברי וילנסקי, הוא הסכים לצלול במהירות לעשייה בגלל עצם הרעיון שעומד מאחורי הסטארט-אפ החדש, שייחשף רק בנובמבר הקרוב. "אני לא חושב שאוכל לעלות על רעיון בקנה מידה כזה בעתיד. יש פה סיכוי להקים את החברה הכי גדולה בישראל. ביקשתי רשות מאשתי להיכנס למהלך הזה. היא הרי הקריבה כל השנים האלה. כיום היא מוכנה להקריב עוד פעם", הוא אומר.



וילנסקי הוא אחד מעשרות יזמי היי-טק סדרתיים שצמחו בשנים האחרונות בישראל. לרוב מדובר במיליונרים שלא צריכים לעבוד למחייתם וכל אפשרויות הקריירה פתוחות בפניהם - בין אם בקרנות הון-סיכון, בתפקידי ניהול בחברות טכנולוגיה גדולות או בראשה של חברת סטארט-אפ קטנה, שעליה שוקד ומזיע יזם צעיר אחר. אך התפקידים המכובדים האלה אינם מאתגרים מספיק בעבור היזמים הסדרתיים. הם מתעקשים לצלול חזרה היישר לעבודה הקשה של בניית חברה מהיסוד, כולל חיזור נמרץ אחר משקיעים, עבודה סביב השעון, נסיעות מרובות לחו"ל על חשבון זמן איכות עם המשפחה, ועבודה בלחץ.



לא כולם בוחרים בדרך הזאת. ינקי מרגלית, הבעלים של חברת אלדין העוסקת באבטחת מידע, העדיף להמשיך להיות המנכ"ל שלה. גיל שויד, מייסד צ'ק פוינט העוסקת גם היא בתחום אבטחת המידע, נשאר אף הוא בחברה שייסד. מצד שני, שותפו להקמת צ'ק פוינט, שלמה קרמר, החליט ב-2002, שנתיים לאחר שעזב את צ'ק פוינט וניקה קצת את הראש, להקים חברה אחרת בתחום - אימפרבה. כיום מבלה קרמר על הקו שבין קליפורניה לתל אביב, בניהול סטארט-אפ שצמח לחברה גלובלית עם 200 עובדים.



"יזם סדרתי זה מקצוע, משהו שכאן בעמק הסיליקון הוא מאוד מוכר, ומתחיל להיות מוכר גם בישראל", אומר קרמר בשיחה ממשרדו שבחוף המערבי בארה"ב. "קרנות הון-סיכון מגדירות את הפלח הזה של האוכלוסייה. יש דור שלם של אנשים שהתחילו ביזמות בתחילת שנות ה-90, וכיום הם שוב מקימים חברות. אותי זה מעניין כל עוד העבודה מעניינת ומאתגרת, ומאפשרת ליצור משהו משמעותי. מבחינה זו אני לא שם לעצמי גבול".



לבנות את נוקיה הישראלית



יזם נוסף ללא גבולות הוא דב מורן, ממציא הדיסק און-קי - מוצר שחדר בשנים האחרונות לכל בית. באוגוסט 2006 מכר מורן לסאנדיסק את אם-סיסטמס, יצרנית הדיסק און-קי, תמורת 1.6 מיליארד דולר - מה שלא מנע ממנו להפשיל שרוולים ולפתוח בתוך פחות מחצי שנה את חברת מודו, המפתחת טלפון סלולרי מודולרי.



"היזם הסדרתי רוצה ליצור אימפקט משמעותי", מסביר בועז דינטי מקרן ההון-סיכון אוורגרין, שמלווה לא מעט יזמים. "למשל, דב מורן. הוא רק מכר את אם-סיסטמס וכבר היה במיזם הבא. מה נותן לו את האנרגיה לעבוד 16 שעות ביממה? הוא רוצה ליצור נוקיה תוצרת ישראל. מפעל עם אלפי עובדים, שיוצר תעשיות משנה סביבו. זה סיפוק אדיר.



"צריך לזכור שאחרי הכל זה המקצוע של היזמים. מה הם יעשו, ינוחו? זה לא כל-כך פשוט לעשות כלום כל החיים. ממה אתה נטען? ממה אתה מתמלא? צריך לזכור שבתחום היזמות - או שאתה בפנים או שאתה לא. אתה לא יכול לחשוב על רעיון ולתת למישהו אחר לפתח אותו. זה כמו להיכנס להריון עם אשתך, ולתת את הילד לחברים".



"זו הרגשה של יצירה, קשה לתאר משהו אחר שהוא יותר מלא או עמוק מזה", מסכים היזם הסדרתי שמעון אקהויז, העומד כיום בראש חברת סינרון שמייצרת מכשירים לטיפולים רפואיים בתחום האסתטיקה. אקהויז נהפך ליזם היי-טק לפני 15 שנה, כשפרש מהחברה הממשלתית רפא"ל. לדבריו, יש גם צד אחר למוטיווציה של היזמים הסדרתיים. "יש להם תיאבון בלתי נלאה, כל פעם הם רוצים עוד", הוא מסביר. "זה אופי כזה שלא מרוצה אף-פעם ממה שיש לו. לדעתי, זה אלמנט מפתח אצל הרבה מאוד יזמים סדרתיים, שקיים גם אצלי".



גיורא ירון, 59, הוא עוד יזם סדרתי שלא מפסיק להתרוצץ בין חברה לחברה, ובשנים האחרונות הוא עושה זאת בעיקר כמשקיע. ירון, ממייסדי החברות פי-קיוב (שפיתחה טכנולוגיה לניהול תעבורת נתונים ברשת) ופנטקום (שעסקה בהעברת מידע באמצעות תשתית סיבים אופטיים), הרוויח מאות מיליוני דולרים כשאלה נמכרו בתחילת העשור לחברת הענק סיסקו. כסף נוסף זרם לכיסו כאשר חברת התוכנה הענקית מרקורי, שבה כיהן כיו"ר, נמכרה לחברת HP.



לדברי ירון, יש משמעות גדולה להצלחה סדרתית בתחום ההיי-טק. "זה ההבדל בין תעשיין לבין מי שנכנס לקזינו וזכה בכסף. להצליח פעם אחת בעסקים זה לא שונה בהרבה מלהצליח בקזינו". הוא לא מתחרט לרגע על שעות העבודה הארוכות. "לא הייתי מסוגל לשבת על סירה ולעשן סיגרים", הוא אומר. "גם הרעיון לקחת מטוס ולהקיף את כדור הארץ לא גורם לי להתרגשות. זה לא עניין של דור או גיל, אלא של DNA. במרקורי, לדוגמה, היו לא מעט אנשים שעשו הרבה כסף בגיל 30 פלוס ו-40 פלוס, ופשוט הפסיקו לעבוד. אני לא מקנא בהם".



"יזם סדרתי זה עניין של רקורד וגם של אופי", מסביר שחר קמיניץ, מייסד חברת סרנדיפיטי העוסקת בתשתיות תוכנה ארגוניות, ויזם סדרתי בעצמו. לדבריו, יש גם צד פחות חיובי לתופעה: "קפיצה מהירה מדי מחברה לחברה מותירה חברות קטנות שלא מתפתחות. כשיזם עוזב זה תמיד אירוע טראומטי, שאחריו החברה בדרך כלל מתחסלת או נמכרת. לכן הדחף הזה של יזמים לעזוב ולהמשיך הלאה יכול להיות הרסני. מבלי לדעת, אני מנחש שהיה אפשר למכור את צ'ק פוינט הרבה פעמים לאורך הדרך".



ובכל זאת, אנשי תעשיית ההון סיכון, שפעמים רבות מתגלים מתחים בינם לבין יזמי ההיי-טק, אוהבים מאוד את היזמים הסדרתיים ומשוכנעים שמהם תבוא הישועה שתהפוך סטארט-אפים לחברות ענק. "אנחנו מצפים מהיזם הסדרתי שהתיאבון שלו יגדל כך שנראה יותר חברות גדולות. אין מספיק כאלה בישראל", אומר אדי שלו מקרן ההון סיכון ג'נסיס. "לנו ברור שיזם סדרתי שעשה קצת כסף לביתו וכבר לא רץ אחרי הדולר הראשון שמציעים לו ישאף לבנות חברה גדולה", הוא מוסיף.



"פעילות יזמית היא מקצוע שההתמחות בו לא נעשית באוניברסיטה אלא בהקמת חברות", מוסיף יורם אורון מקרן ההון-סיכון ורטקס. "לכן יזם של פעם שנייה הוא בדרך כלל בעל מקצוע הרבה יותר טוב. יש לזה סימוכין במחקרים מארה"ב שמראים כי הסיכויים של יזם להצליח בפעם השנייה גבוהים פי שלושה מאלה של יזם מתחיל. בישראל, הדבר הכי בולט הוא שיזמים של הפעם השנייה מקבלים תשואה גבוהה לפחות פי שניים מזו של יזמים מתחילים".



בלי קשר לתקוות של אנשי תעשיית ההון-סיכון, השאיפות של היזמים הסדרתיים עצמם נמצאות בשמים. עופר וילנסקי מג'נגו הוא לא היזם הסדרתי היחיד שסבור כי הוא הולך להקים את החברה הכי גדולה בישראל. רוב היזמים הסדרתיים רוצים להיכנס לדפי ההיסטוריה כמי שבנו את גוגל או נוקיה הישראלית - חברה ששמה יהיה מוכר מעבר למעגלים המצומצמים של תעשיית ההיי-טק.



התאונה שהובילה לסטארט-אפ



ד"ר גילת קפלן, פסיכולוגית קלינית שעשתה את עבודת הדוקטורט שלה על יזמים סדרתיים, ריאיינה 42 מהם וממשיכה לחקור את הנושא. "כיום ברור לי יותר מתמיד שרק יזמים סדרתיים הם יזמים אמיתיים. יש אנשים שהצליחו בגלל הזדמנות טובה, טיימינג, אבל לא בגלל שיש להם דחף יזמי", היא אומרת.



"הרבה מהם היפראקטיווים, יש להם הפרעות קשב, הם פשוט חסרי שקט", מתארת קפלן את היזמים הסדרתיים. "בתקופות השקטות הם מסתובבים בבית, לא יודעים מה לעשות עם עצמם. מהסטארט-אפ עצמו הם פשוט נהנים. מה שנראה לאחרים כטירונות נראה להם כמו פיקניק, סוג של ספורט אתגרי. רבים מהם גם עוסקים בזה".



בעבור היזם הסדרתי זאב הראל, 57, ספורט אתגרי היה לא רק תחביב, אלא גם זרז לקריירה. ב-1983 הקים הראל את חברת מ.ג.מ שפיתחה טכנולוגיה לקריאה ממוחשבת, ואיפשרה בין השאר לבצע הגהה של ספרי תורה באמצעות מחשב. ב-1991 הוא מכר את מ.ג.מ לחברה אמריקאית, ואז החליט להקדיש את זמנו לתחביבים, ובעיקר לספורט אתגרי. חוץ מעיסוק בסקי ונהיגה בסירות מרוץ, הקדיש הראל את מירב זמנו לצניחה במצנחי רחיפה - ספורט שאותו סייע לייבא לישראל בשנות ה-80.



ב-1991 הוא עבר תאונת צניחה קשה, שבר חולייה בגב, ואושפז בבית חולים לתקופה של קרוב לשנה. בתקופה זו עבר צילומי רנטגן אינסופיים. "שכבתי בבית חולים, כולי מגובס, וראיתי שזה תהליך מאוד ארוך עד שמפתחים את הצילומים ויש תוצאות. כשהחלמתי החלטתי לפתח תהליך של רנטגן דיגיטלי", משחזר הראל. בשיתוף עם האוניברסיטה העברית הקים את חברת RTR, שפיתחה גלאים דיגיטליים לקרינת רנטגן אשר איפשרו לפתח תמונות רנטגן ללא פילם. כעבור עשר שנים נמכרה החברה למשקיעים אמריקאים.



בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר בארה"ב החליט הראל לעבור לתחום הביטחון והקים את חברת אקסיוריטי, המפתחת טכנולוגיה לזיהוי חומר נפץ בתיק סגור. "מדגדג להקים משהו מאפס, זה הרי אתגר אדיר", הוא אומר. "קיבלתי הצעות להיות מנכ"ל בכל מיני חברות, אבל אני לא רואה את עצמי עובד ככה. אני מעדיף לסכן את כספי וזמני מתוך אמונה שאני יכול לעשות את זה. הרי עד היום אנשים מברכים אותי על ההמצאה של הגהת ספרי תורה במחשב. זה מחמם את הלב לראות את ההמצאות שלך עובדות בשטח".



סם סומך, 55, התחיל ביזמות סדרתית בארה"ב, שאליה הגיע לפני 30 שנה לצורך לימודי מחשבים באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. הוא התחיל את הקריירה בחברת סטארט-אפ צעירה שבתקופה של חצי שנה בלבד התרחבה מארבעה דוקטורים למחשבים שהיו המייסדים, למאות עובדים. "יום אחר באתי למשרד והארגזים חיכו לי בחדר. הבנתי שאני מפוטר. הסיבה היתה שנגמר הפרויקט", הוא מספר. "מאותו יום החלטתי שיותר לא אהיה שכיר. בתור עצמאי אני יודע מה רמת הסיכון בעסק שאני נכנס אליו. העדפתי שאני אהיה זה שעושה את המוצר, ואשלוט על מה שקורה לי בחיים".



בארה"ב הקים סומך ארבע חברות: מטריקס (שפיתחה כרטיסי כניסה מגנטיים לבניינים. אין קשר למטריקס הנוכחית), סקיור מסג'ינג (יצרנית מערכת להעברה בטוחה של מסמכים), Data Voice ו-8 Level (שתיהן עסקו באינטגרציה של נתונים). כולן נמכרו לחברות מחשבים גדולות, בהן דיגיטל, יבמ ומיקרוסופט. 8 Level אף הונפקה בנאסד"ק ובשיאה, ב-1998, הגיעה לשווי שוק של 900 מיליון דולר. דווקא בשיא הזה החליט סומך לארוז את המזוודות ולחזור לישראל.



"אם אין לך בעיה כלכלית, ישראל היא המדינה שהכי טוב לגור בה", מסביר סומך את ההחלטה. בשנים הראשונות בישראל סומך היה הרבה על הקו לחו"ל, אך לאחר ש-8 Level נמכרה, החליט להשקיע את זמנו בסטארט-אפ חדש. ב-2003 הצטרף כשותף לחברת אייטמפילד העוסקת בפתרונות תוכנה ארגוניים, שדישדשה באותו זמן, וכעבור שלוש שנים הצליח למכור אותה בסכום של 55 מיליון דולר. כיום, הבייבי החדש שלו היא Super Derivatives, המייצרת תוכנה לשערוך אופציות פיננסיות מיוחדות שידועות בשוק ההון בשם "אופציות אקזוטיות". התוכנה מבוססת על אלגוריתם שהמציא מייסד החברה, ד"ר דוד גרשון, אתו נכנס סומך לשותפות.



כמו יזמים סדרתיים אחרים, סומך משוכנע שגם חברה זו הולכת להצליח ולהיות חברה גדולה. "בלומברג או רויטרס של עולם הנגזרות", זה העתיד שהוא צופה לה. "יש אנשים עם תחביבים, התחביב שלי הוא ליזום", מסביר סומך את פעלתנותו. "אני לא אוסף בולים ולא שט ביאכטות. אם לא אעבוד, אני אשב על קוצים ואשתעמם. העשייה הזאת ממכרת, זה תחביב מעולה. אני לא רוצה להיות מנהל של חברה גדולה. נכון, אף-פעם לא ניסיתי את זה, אבל אני רוצה לעשות רק דברים שאני אוהב".



האשה סקפטית



טל ברנוח, 44, גם הוא יזם בכל רמ"ח אבריו. "פעם בכמה שנים אני אומר לאשתי שאני פורש והיא אומרת, 'כן, שמעתי את זה בפעם הקודמת'", הוא מתוודה. מבט קצר על הקריירה של ברנוח מראה שלאשתו יש סיבה טובה לפקפק בהצהרותיו. ברנוח, בעל תואר ראשון במינהל עסקים, התחיל את דרכו ב-1989 ב-CDI, מפעל לייצור דיסקים בכרמיאל. מדי בוקר היה נוסע מביתו ברמת השרון לכרמיאל, מרחק של שעתיים. לאחר חמש שנים, כשכבר היה מספר 2 בחברה, היא הונפקה, וברנוח החליט לפנות לתחום היזמות.



מאז הוא קופץ מחברה לחברה. בשנים האחרונות היה ברנוח מעורב בהקמת אורקה אינטראקטיב (ספקית יישומים לפס רחב), נוקונומי (המנתחת מידע על גולשים באתרי אינטרנט), ספורטינגו (אתר לתוכן ספורט), דוטומי (העוסקת בפרסום מותאם אישית באינטרנט) וחברות נוספות. בחלק מהחברות הוא פעיל כיום באופן חלקי בלבד כשותף מייסד. בנוסף הוא מכהן כיו"ר של חברת אמבלייז-ויקון, חברה בת של אמבלייז העוסקת בהעברת שירותי וידאו באמצעות תשתיות IP. ברנוח מעורב בכל-כך הרבה חברות, עד שהוא מהסס לענות לשאלה כמה חברות הקים. "יכול להיות שחמש. אני לא סופר את החברות שהקמתי, אני סופר את החברות שאני עוזר להן להצליח", הוא אומר.



החברה האחרונה שהקים היתה ביאינסינק (BeInSync), עם שותפו שרון כרמל. זו נמכרה לפני כשלושה חודשים לחברה אמריקאית תמורת 30 מיליון דולר. את החברה החליט להקים לאחר שמאס בשליחת מסמכים במייל מהמחשב שבביתו למחשב שבעבודה וחוזר חלילה. כדי לפתור את הבעיה, הוא ושותפו החליטו לעבוד על סנכרון בין קבצים באמצעות שרת.



ברנוח מודע לאופי התזזיתי של הקריירה שלו, אבל טוען כי לא היה עושה את הדברים בצורה אחרת. "אני פשוט נהנה מהאקשן ומהאדרנלין, לראות שאני יוצר דברים מאפס. אני לא מקים חברה ועושה חשבון באיזה שעה או יום היא תימכר. הזדמנויות לא מגיעות כשאתה מחפש אותן, אלא כשאתה לא מחפש", הוא אומר.



אבל הזדמנויות, כפי שיודע גם שלמה טובול, תמיד מגיעות בסופו של דבר. טובול, 47, הקים את שני מחשבים ב-1985, יחד עם אשתו. החברה, שפיתחה טכנולוגיה למעקב אחר יישומים הפועלים ברשת, נמכרה לאינטל כעבור תשע שנים. טובול, שבשלב הזה יכול היה להפסיק לעבוד, המשיך לעבוד כשנה בלבד בתאגיד המחשבים האמריקאי. ב-1996 הקים את חברת ההיי-טק פינג'אן, שפיתחה תוכנת אנטי-וירוס לאינטרנט. בשלב מסוים הוא עזב את החברה כדי להקים את חברת ראנווי טלקום, שליוותה הקמת סטארט-אפים אחרים.



בין 1998 ל-2001, כשטובול נעדר מפינג'אן, החברה הידרדרה, צברה חובות כבדים, ורבים מעובדיה פוטרו. ב-2001 טובול חזר והצליח לשקם את החברה, אך כעבור ארבע שנים הראו לו המשקיעים את הדלת החוצה, אולי בשל הנטישה בשנים המוקדמות. זמן קצר אחרי כן טובול כבר הקים חברה חדשה בשם יוגי, העוסקת במתן פתרונות בתחום האבטחה באמצעות מחשב קטן המתחבר למחשב גדול יותר.



"בפינג'אן נחשפתי להמון בעיות אבטחה במחשבים של גופים ממסדיים כמו צבא וממשלה. שלושה שבועות הספיקו לי כדי לגבש רעיון חדש לגבי הבעיות האלו, וככה נולדה יוגי", מספר טובול. בינואר האחרון זכה המוצר של של יוגי בתערוכה הבינלאומית היוקרתית CES למוצרי אלקטרוניקה ומחשבים, בקטגוריית החידוש הטוב ביותר לאביזרים למחשב.



"הקטע הכי קשה בסטארט-אפ הוא לא השעות הארוכות, אלא חוסר הוודאות", אומר טובול. "יש לך הרבה פעמים מצבי רוח משתנים. עשר פעמים ביום אתה חושב שהסטארט-אפ יצליח, ועשר פעמים ביום אתה בטוח שהוא ייכשל. יש הרבה מאוד עליות וירידות, וצריך ללמוד להרגיע את אלה וגם את אלה".



לדברי טובול, כדי להצליח היזם הסדרתי חייב להתמקד במוצר, בלי לחשוב על ההטבות הכלכליות שיבואו מאוחר יותר. "עד היום אני פוגש אנשים שיושבים עם החברים שלהם ביום שישי ומנסים לחשוב איזה פטנט הם ימציאו כדי לעשות את 'המכה', בסגנון סדרת הטלוויזיה 'מסודרים'. אצלי השאיפה הזאת לא היתה קיימת מעולם", הוא אומר.



עופר וילנסקי



גיל: 39



מגורים: מושב הדר עם



מצב משפחתי: נשוי + 2



אקזיטים: בין מייסדי חברת ג'נגו שנמכרה ב-2007 תמורת 107 מיליון דולר



שלמה טובול



גיל: 47



מגורים: כפר חיים



מצב משפחתי: נשוי + 4



אקזיטים: הקים את שני מחשבים שנמכרה ב-1994 לאינטל ואת פינג'אן



טל ברנוח



גיל: 44



מגורים: הרצליה פיתוח



מצב משפחתי: נשוי + 3



אקזיט: הקים את ביאינסינק (BeInSync) שנמכרה לפני כשלושה חודשים לחברה אמריקאית תמורת 30 מיליון דולר



זאב הראל



גיל: 57



מצב משפחתי: נשוי + 4



מגורים: גנות הדר (ליד נתניה)



אקזיט: הקים את החברות מ.ג.מ ו-RTR (בשיתוף האוניברסיטה העברית) שנמכרו לחברות ומשקיעים אמריקאיים



סם סומך



גיל: 55



מצב משפחתי: נשוי + 3



מגורים: רמת גן



אקזיט: הקים את סקיור מסג'ינג, Data Voice ו-Level 8 שנמכרו לחברות מחשבים גדולות, ואת אייטמפילד שנמכרה תמורת 55 מיליון דולר