הם אמנם מסרבים להיות פסימיים, וטוענים שהמצב לא כל כך קשה כפי שהוא מוצג לעתים בתקשורת, אך בכירי התעשייה - ישראל מקוב, לשעבר נשיא ומנכ"ל טבע וכיום יו"ר גיוון אימג'ינג; ליאון רקנאטי, העומד בראש קבוצת ההשקעות גלנרוק; ורותי אלון, יו"ר כנס ביומד והשותפה הבכירה בפיטנגו לתחום מדעי חיים - סבורים שעל מדינת ישראל לעשות מעשה.
המודל שלהם הוא התוכנית שהובילה הממשלה ב-93', "יוזמה", שחוללה מהפכה בתעשיית ההון סיכון והסטארט-אפ הישראלית. הממשלה יצרה אז 10 קרנות הון סיכון והשקיעה בהן 100 מיליון דולר. המשקיעים הפרטיים בקרנות קיבלו אופציה להחזיר את הכסף בתוספת ריבית או להפוך את הממשלה לשותפה בקרן. על בסיס השקעה זו גייסו הקרנות הון. כל הקרנות החזירו את ההשקעה לממשלה.
למה לא פשוט לתת לשוק לעשות את שלו?
מקוב: "אנחנו לא מציעים שהממשלה תתחיל לממן כל חברה וחברה. אנחנו רוצים שהיא תכריז על הביוטכנולוגיה כעל תחום בעדיפות לאומית ותנקוט צעדים שיעודדו משקיעים לבוא לישראל - שימשכו מנהלים לחזור לכאן, ושימריצו חברות ליצור כאן אשכולות פעולה. הממשלה יכולה להוביל את כל זה".
אלון מציינת כי ניתן להציע לחברות תמריצי מס. רקנאטי סבור שעל ישראל לקחת דוגמה מסינגפור ומאירלנד בכל הנוגע להטבות למשקיעים: "צריך שראש הממשלה יחשוב שזה חשוב. אנחנו לא רוצים שייקחו כספי מדען ראשי ממקום אחר וישקיעו בביוטכנולוגיה".
מה קרה עם הדו"ח שהגשתם למדען הראשי. מישהו עשה איתו משהו?
רקנאטי: "לא. כששאלתי אמרו לי שזה לא הזמן הנכון".
נדמה שאצלנו במדינה זה תמיד הזמן הלא נכון.
רקנאטי: "אנחנו אופטימיים".
מקוב: "יש כאן הזדמנות וצריך לנצל אותה. צריך לעשות מהלך שישים את ישראל בעמדת מובילות בכל העולם - בין אם מדובר בהקמת קרן השקעות לחברות ביוטכנולוגיה ובין אם בהטבות מס. צריך מהלך אפקטיווי".
מפגרים אחרי העולם
כבר בפתיח של הדו"ח שהכינה חברת ההשקעות של רקנאטי מצהירים המחברים שאין בישראל תעשיית ביוטכנולוגיה של ממש - שמתמחה בפיתוח מוצרים המבוססים על אורגניזמים ומערכות ביולוגיות. החברות בתעשייה הישראלית שייכות בעצם לתעשיית הציוד רפואי ותעשיית התרופות.
הנתונים בדו"ח - שנאספו על ידי ארנסט אנד יאנג ונכונים ל-2006 - מעידים כי התעשייה המקומית מצויה במקום שבו הייתה התעשייה העולמית בשנות ה-80'. התעשייה העולמית צומחת בקצב של כ-20% בשנה והגיעה ב-2007 להיקף של כ-50 מיליארד דולר, עם תחזית של 150 מיליארד דולר עד 2010.
"כיום ישראל אינה שחקן רלוונטי בשוק הביוטכנולוגיה העולמי", נכתב בדו"ח. "תעשייה זו עדיין צעירה, והיא נמצאת בשלב הצמיחה והעיצוב. מדינות שלא יגדירו לעצמן אסטרטגיה ברורה לפעילותן בתחום ימצאו את עצמן לא רלוונטיות בעתיד.
"בעולם נבנים אשכולות של פעילות על בסיס גיאוגרפי, כמו אלה שבסן פרנסיסקו ובסן דייגו שבארה"ב. חברות של מיליארדי דולרים כמו אמג'ן (Amgen) וג'ננטק (Gnenetech) יוצרות סביבן תעשיית ענק. יציאתה של סרונו מישראל היתה ביטוי לחוסר הרלוונטיות של ישראל ומכה נוספת לתעשייה, הנאבקת על קיומה. בישראל יש כ-160 חברות ביוטכנולוגיה בלבד בהשוואה לכ-2,000 חברות היי-טק (בארה"ב היחס הוא כ-1 ל-2).
"אין כאן חברה ברמה עולמית, ורק שבע חברות נסחרות בנאסד"ק (לעומת כ-80 חברות היי-טק ישראליות, יותר מכל מדינה אחרת מחוץ לארה"ב). מרבית החברות בענף הן קטנות מאוד, המעסיקות בממוצע פחות מעשרה עובדים. כיום עובדים בתעשיית הביוטכנולוגיה 2,500 איש. רבות מאותן 160 חברות הן חברות חיות-מתות - בעלות פוטנציאל, אך נעדרות יכולות מימון.
"לא פחות בעייתית היא העובדה שבשל היעדר תשתית ומקורות מימון, מרבית החברות נמצאות בשלב שלפני ניסויים קליניים, שבו הן נתקעות ומסיימות את חייהן. ניתן למנות על כף יד אחת את מספר התרופות הנמצאות כיום בשלב שלישי של ניסויים קליניים.
"הצלחות בודדות כדוגמת הקופקסון של טבע, האינטרפרון של אינטרפארם-סרונו, ולצידן exeleon ,Rebif ו-Doxil עם מכירות של כמיליארד דולר בשנה כל אחת, מגלמות את הפוטנציאל העצום הטמון בענף, בעוד שאר התעשייה מניבה כ-100 מיליון דולר בלבד".
חסרה הכוונה
רקנאטי: "תמונת המצב היא שיש כאן המון עשייה, ויש כאן יוזמות נהדרות ואנשים טובים - ובכל זאת יש גם תחושה של החמצה. אנחנו לא מצליחים לממש את הפוטנציאל. אין מדינה שלא מתקנאת בידע, במחקר וביזמות הישראלית. מה שחסר הוא הכוונה לאומית. צריך להחליט שזה בסדר העדיפות של הממשלה ולהקצות כסף או להקים מנגנונים שיביאו כסף".
אלון: "זו תעשייה בהתהוות, תעשייה צעירה. אנחנו רואים שגם בארה"ב ובאירופה לוקח לחברות עשר עד 15 שנה להבשיל. זו תעשייה עתירת הון אנושי. היא כוללת אנשים חכמים ודורשת אורך רוח וכסף. האינטליגנציה קיימת, הרוח היזמית קיימת - עכשיו נותר לעבוד על כיוונים שיפתחו אותה ועל כסף שיושקע בה לטווח ארוך".
הדו"ח מציין כי ההחמצה הגדולה היא בכך שיש פער בין מספר המאמרים המתפרסמים בעיתונות המקצועית ומספר הפטנטים בממוצע לנפש - הגבוהים ביחס למדינות אחרות - לבין גודלה של התעשייה בפועל.
רקנאטי: "הפער הזה מתסכל בגלל הפוטנציאל שקיים כאן. רק עכשיו שמעתי על סטודנטית מצטיינת לנדסת ביוטכנולוגיה שלא חיפשה עבודה בתחום בתום הלימודים - אלא הלכה לתחום אחר. האנשים המוכשרים הולכים ומוצאים פרנסה במקומות אחרים".
הדו"ח של רקנאטי מציין כי ללא השקעה מיידית ברמה הלאומית לא תצמח בישראל תעשיית ביוטכנולוגיה. "כדי שחברת ביוטכנולוגיה תגיע לשלב ניסויים קליניים מתקדמים עליה להשקיע כ-100 מיליון דולר, כאשר הסיכוי להגיע לשלב זה מרגע הקמת החברה הוא 1 ל-10. בחמש השנים האחרונות הושקעו בביוטק בישראל כ-100 מיליון דולר בשנה, כך שאין פלא שלא קמה כאן אף חברה ביוטכנולוגיה מובילה", מצוין בדו"ח.
"בשונה מבתעשיית ההיי-טק", ממשיכים המחברים, "שבה השכילה ישראל לפתח בשנות ה-90 תעשייה הממנפת את הניסיות והידע שנוצרו בעיקר בצבא ובתעשיות הביטחוניות, בתחום הביוטק ישראל אינה משכילה למנף את הידע המדעי מתחומי הביולוגיה, ההנדסה והרפואה לשלב היישומי-מסחרי. התרומה של המדינה במסגרת תוכניות המדען הראשי היא בבחינת טיפה בים".
צריכים שי אגסי
אולי תעשיית מדעי החיים צריכה מישהו כמו שי אגסי עם המכונית החשמלית שלו?
אלון: "שי אגסי מעולה, אבל תעשיית ההיי-טק התקיימה גם בלעדיו".
רקנאטי: "כמה כסף המדינה משקיעה בפרויקט של אגסי? לאחדים יש תחושה שמדובר במיליוני דולרים, אבל היא לא משקיעה בשנות ה-90 כסף באופן ישיר. אז הנה, פתאום מגיעה דמות שיכולה להלהיב, ויש תחושה שזה יקרה. אני מכה על חטא. אולי באמת היינו צריכים דמות כמו שי אגסי. אולי אנחנו צריכים תוכנית כמו 'הישרדות' כדי לקבל תשומת לב".
ישראל חזקה מאוד במכשור רפואי, אולי כדאי להתרכז בתחום הזה, ופחות בביוטכנולוגיה, שבה אנחנו גם ככה פחות טובים?
אלון: "אם ברמה הלאומית זה מה שיחליטו, זו תהיה טעות מהותית. גם כיום המצב לא קל בתחום המכשור הרפואי. ל-FDA לוקח יותר זמן לאשר מוצרים מתוחכמים ועלות ההשקעה בפיתוח היא גבוהה יותר. לעומת זאת, חברות תרופות קונות פיתוחים כבר בתחילת דרכם".
מקוב: "אנחנו רוצים שבמדינת ישראל תקום תעשיית ביוטכנולוגיה אמיתית ולא תעשייה של סטארט-אפים. אצלנו המוצר הוא החברה, ובסוף מוכרים את החברה, ולא את המוצר. אני רוצה שתקום כאן תעשייה של חברות בתחום המכשור הרפואי, חברות פארמה וחברות ביוטכנולוגיה - שאנשים שיקימו חברות לא ירצו להגיע לאקזיט".
רקנאטי: "אני מאמין בתחום הביוטכנולוגיה. בהקשר הזה חשוב לציין את שוק ההון. יש לו תפקיד חשוב, וככל שיהיו בו יותר חברות והמשקיעים יראו יותר הצלחות, אך זה יאפשר לגייס להן יותר כסף".
מדברים על הבאת שתיים-שלוש חברות ביוטכנולוגיה גדולות לישראל. איך עושים את זה?
מקוב: "אם תגיע חברה כמו אמג'ן לישראל, אז יוכשרו כאן דורות חדשים של אנשי ביוטכנולוגיה. הבעיה היא שזה עשוי לדכא את התעשייה המקומית. זו שאלה של מינון. באירלנד, למשל, הגיעו חברות בינלאומיות ולכן לא נוצרות חברות מקומיות".
אלון: "חברות בינלאומיות הן בית ספר טוב, אבל אני לא מאמינה בגישה שגורסת שאם תגיע לכאן חברה גדולה הכל יסתדר. הכל תלוי בשאלה איך עושים את זה".
גלגל תנופה
אחת ההמלצות בדו"ח היא לייצר גלגל תנופה ראשוני לתעשייה על ידי השקעה של 150 מיליון דולר לשנה במשך כמה שנים, שאליו תצטרף השקעה של 150 מיליון דולר לשנה מגופים פרטיים. זאת, עד שתעשיית ההשקעות הפרטיות המתמחה בביוטק תקום ותעמוד על רגליה.
מחברי הדו"ח טוענים כי יש ליצור תמיכה ממשלתית עבור חברות בשלבים מתקדמים כדי לייצר חברות ביוטק גדולות - ולא רק אקזיטים שבהם נמכרות חברות לחו"ל. המלצה אחרת היא להתניע הקמה של תעשיית קרנות הון סיכון המתמחות בביוטק באמצעות מודל קרנות "יוזמה". כמו כן נטען שיש להעלות את התמיכה בתוכניות המו"פ לתעשיית הביוטק מ-50% ל-80% מהתוכנית.
המלצה נוספת היא לתמוך בחברות הפועלות כחלק מתוכנית החממות הטכנולוגיות על ידי יצירת תוכנית חממות ייעודית שתאפשר היקפי השקעה גדולים יותר - ולטווח ארוך יותר. "אין כיום טעם בהכנסת חברות חממה חדשות ללא דאגה ליכולתן להמשיך לשלבים המשמעותיים", נכתב בדו"ח. המחברים גם ממליצים לדאוג להכשיר עתודה ניהולית (על ידי יצירת תוכנית למנהלי ביוטק באוניברסיטאות ישראליות ואיתור מנהלים ישראלים בחברות ביוטק בינלאומיות).
בנוסף, ממליצים המחברים לדאוג להכשרת כוח אדם מתאים. המלצה אחרת היא לדאוג לתשתיות פיסיות הכרחיות לתחום הביוטק - מעבדות ומרכזים ליישום מסחרי של טכנולוגיות.
מקוב טוען כי אסור לסמוך על תקציב המו"פ הישיר של המדען הראשי. "אי אפשר לסמוך על תקציב, כי לאחר מכן, כשעושים קיצוץ רוחבי, הכל נפגע. תעשייה צריכה לדעת איפה היא חיה. לכן צריך קרן".
רקנאטי: "הייתי מציע ללכת על מודל הדומה לקרן בירד, להשקיע באמצעות מאטצ'ינג - כלומר שהמדינה תשקיע חלק מהכסף, ומשקיעים פרטיים כסף נוסף. אולי זה הדבר שיוכל להציל את התעשייה".
ליאון רקנאטי: "אולי ענף הביוטק צריך תוכנית כמו 'הישרדות' כדי לקבל תשומת לב"
גיא גרימלנד
25.5.2008 / 7:32