מדוע עם ישראל מבקש "ללא מניות"?

קורא סלחן היה יכול לחשוב שמדובר בשגיאה תמימה - דירוגים של מכשירי חוב הרי דורשים עיבודים סטטיסטיים מורכבים - אבל התנהגות החברה לאחר גילוי הטעות מצביעה על חוסר תום לב. לפי החשיפה ב"פיננשיל טיימס", החברה הותירה את הדירוג הגבוה גם לאחר גילוי הטעות, ומה שיותר חמור - נמנעה מביצוע עדכון נדרש בנוסחאות.




לא מעט מומחים טוענים שהאירוע הוא לא פחות מ"אקדח מעשן" המוכיח התנהלות לא אובייקטיווית של חברות הדירוג. במלים אחרות: מי שמוכן לשלם מספיק כסף יקבל מהחברות האלה דירוג גבוה הרבה יותר משמגיע לו, למשל על ידי סיבוך המכשירים הפיננסים האלה עד לרמה שאף אחד אינו מסוגל, וכנראה שגם אינו רוצה, להבין אותם.




בנייר הערך שבו התגלתה הטעות נדרשה מודי'ס לחשב נוסחאות עם 11 משתנים לתקופת של 10 שנים - והנוסחה היא ממילא המצאה של מודי'ס, שאינה עוברת שום ביקורת ציבורית. מי שהאינטרס העסקי שלו נמצא באותו צד של חברות הדירוג - כמו האנליסטים של סיטיגרופ, טוען שהאירוע הוא לא יותר מסערה בכוס מים, אבל השוק לא מסכים. בתוך שלושה ימים ירד השווי של מודי'ס בבורסה של וול סטריט בלא פחות מ-27% - ומדי יום מתרבות הקריאות לחקירה של הרשות לניירות ערך בארה"ב, ולעריפת ראשים בחברת הדירוג.



האחראים נרדמו



דירוגי החוב בישראל לא טובים מבארה"ב. כמו בנק לאומי, שלא הסתבך בהפסדי סאבפריים בעיקר בגלל שהוא יותר איטי, מסורבל וביורוקרטי מבנק הפועלים, חברות הדירוג המקומיות פיגרו אחרי ארה"ב ואירופה, וכך נמנעה מהם המבוכה של כישלון בדירוג מכשירי חוב מורכבים יותר.



אבל גם על הדירוגים הפשוטים שלהם לא כדאי לסמוך. חברת מעלות, למשל, טרחה לפרסם עדכון על מצב החוב של בנק הפועלים רק חודשים רבים לאחר שהבנק הודיע על הסתבכות בתיק ההשקעות שלו, ורק בתגובה לסדרת כתבות ב-TheMarker שהעלו את השאלה אם האחראים בחברת הדירוג נרדמו על משמרתם.




הבעיה היא לא רק גרירת רגליים, אלא ספק לגבי מהות מודל הדירוג - שבו חברות משלמות כסף למי שמוכן לנפק להן את תו האיכות המרשים ביותר. החשש הוא שכמו ברוב המקרים בחיים, בעל המאה הוא לעתים קרובות מדי גם בעל הדעה.



אל תסמכו יותר מדי על יועצי ההשקעות בבנקים. מהפכת ועדת בכר הפרידה בין היועצים לבין מנהלי השקעות, וליועצים בבנקים יש פחות ניגודי עניינים מבעבר, אבל בסופו של דבר הם רוצים רק דבר אחד: למכור - לגלגל את תיק ההשקעות שלכם ולגבות עמלות. לכן הם ימכרו לכם את מה שאתם רוצים, את מה שכולם קונים כיום, או כל דבר אחר שקל למכור לכם. זהו אמנם שירות של מידע וביצוע - אבל מה שהם מספקים פשוט אינו יעוץ השקעות.



מה זה "ללא מניות"



באופן מוזר ממש, המצאה ישראלית שככל הנראה אינה קיימת בשום מקום אחר, הפכה בחצי השנה האחרונה את המילה "מניות" למילת גנאי, והחברות לניהול קרנות נאמנות מצליחות למכור את הסחורה שלהן רק עם התוספת "ללא מניות" או "אפס מניות".



זו תוצאה של גל הירידות בשוק המניות ברבעון הראשון של השנה, אבל המנהג התמוה הזה אומר לא מעט על מערכת היחסים המתוחה בין מנהלי הקרנות לבין הלקוחות שלהם. הלקוחות אינם מאמינים למנהלים, הם חוששים שמנסים למכור להם מניות גם בתוך תיקי אג"ח, והם דורשים את חותמת כשרות בשם "ללא מניות".



מנהלי הקרנות, לעומת זאת, יודעים שהלקוחות אינם מבינים דבר וחצי דבר בהשקעות, ומוכרים להם קרנות "ללא מניות", אבל עם איגרות חוב קונצרניות ואיגרות חוב להמרה באיכות ירודה, שהסיכוי שהן ירדו בעשרות אחוזים גבוה מהחשש להפסד דומה בבורסה. מנהלי השקעות מוסדיים ינסו לשכנע אתכם שהם יכולים, בעזרת המקצועיות היתרה שלהם, להכות את המדדים - ולכן כדאי לכם להשקיע אצלם.




על השאלה אם הם יכולים להכות את המדדים אפשר לקיים דיון, אבל האמת היא שהם בכלל לא מנסים. הניסיון בישראל מראה שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות למשקיע מוסדי הוא שהוא יציג ביצועים נחותים ביחס למתחרים, והיעד האמיתי של מנהלי ההשקעות הוא להשיג תשואה ממוצעת. התוצאה היא שכולם מביטים אחד על השני, כולם נזהרים לא ליפול, וכולם מניבים תשואות מאוד דומות. אבל עבור שירות כזה פשוט לא צריך אותם, והוא לא מצדיק את עמלות הניהול הגבוהות שהם גובים.



לאתר היועצים