השכנים של רוברט (בובי) לנט בירושלים לא מודעים לכך, אך לידם מתגורר, בדירת ארבעה חדרים פשוטה, מיליונר יהודי ואחד האנג'לים (משקיע פרטי בחברות טכנולוגיה) העשירים ביותר הפעילים בזירת הסטארט-אפים המקומית.
לא תוכלו לזהות שום סממן של עושר בחיצוניות של לנט. הוא נראה כמו עוד אמריקאי יהודי חביב שחובש כיפה. לא רבים יודעים אבל מדובר במולטי מיליונר והמייסד של כמה חברות סטארט-אפ. ההצלחה הגדולה שלו היתה בחברת התוכנה אריבה הבורסאית, שבשיאה, בתקופת הבועה, נסחרה בשווי שוק של 40 מיליארד דולר (כיום החברה נסחרת לפי שווי של 1.17 מיליארד דולר).
אי-אפשר להעריך כמה מכך מימש לנט במשך השנים. אחד האנשים בזירת הסטארט-אפים הישראלית שמכיר אותו, מעריך את הונו האישי בחצי מיליארד דולר עד מיליארד דולר. לשם השוואה, לאיתן ורטהיימר יש הון אישי בהיקף של 4.4 מיליארד דולר (לפי "פורבס"), ולשרי אריסון יש הון אישי בהיקף של 4.3 מיליארד דולר. אותו גורם מתאר את הבית האמריקאי של לנט כאחוזה עצומה ומפוארת: "אולי אחד הבתים היפים באזור קליפורניה". לנט היה עד כה אלמוני עבור התקשורת הישראלית.
מה עושה מולטי-מיליונר בדירת ארבעה חדרים בירושלים?
לנט: "הגעתי לכאן לתקופה מוגבלת עם המשפחה שלי. חשוב לי שהילדים שלי ייחשפו לישראל ולשפה העברית".
לנט הוא אחד האנג'לים העשירים ביותר שפועלים בישראל, אולי אף העשיר ביותר שפועל כאן. את אריבה הוא ייסד ב-95' יחד עם שותפו בוריס פוטנאק. לאחר ההצלחה הגדולה עם אריבה הוא בחר להשקיע בחברות טכנולוגיה אמריקאיות, עד שב-99' נחשף לשוק הישראלי. אחת החברות שבהן השקיע היא לא אחרת מאשר טריאנה, שנמכרה ל-ICAP הבריטית תמורת 247 מיליון דולר.
הקשר בין גיל מנדלזיס, היזם של טריאנה, ללנט, החל ברגל שמאל. "בהתחלה כשהוא פנה אלי לקבלת השקעה דחיתי אותו. חשבתי שהחברה לא תצליח עם האסטרגיה שלה. לא ראיתי את גיל במשך שנתיים, ואז שוב הוא פנה אלי. ייעצתי לו לבצע שינויים מסוימים ולאחר שביצע אותם, ראיתי שלטריאנה יש פוטנציאל להיהפך לחברה גדולה והחלטתי להשקיע בה". סקויה הצטרפה אף היא כמשקיעה ולנט נהפך ליו"ר החברה.
משקיע חצי מיליון עד מיליון דולר בסטארט-אפ
בין השורות לנט רומז שהיה מעדיף להמתין עם מכירת החברה, אך המשקיעים האחרים לחצו. התוצאה היתה שטריאנה, על אף שנמכרה ב-247 מיליון דולר, יצאה לאקזיט יחסית מהיר, על אף שלנט היה מעדיף שהיא תמשיך להתבסס. הוא הבין שהוא יכול לעזור לחברות טכנולוגיה ישראליות כי "בעמק הסיליקון אין לו יתרון על פני משקיעים אחרים".
כיום יש לו אסטרטגיה ייחודית כמשקיע. המוטו שלו הוא לא לממן בצורה מוגזמת את הסטארט-אפים שבהם הוא משקיע. לכל היותר הוא מוכן להשקיע כחצי מיליון דולר עד מיליון דולר. "זה סכום שאמור להביא את החברה להשלמת פיתוח מוצר. אחר כך אפשר לקבל מימון מקרנות הון סיכון בשווי גבוה", הוא מסביר.
"מדוע אני צריך להשקיע בחברה יותר ממיליון דולר? אסור לממן אותן יותר מדי. רק כך, כשחברה רזה וממוקדת, ברור לה איך לגבור על מתחרים ואז גם היא עושה מאמץ להיות הכי טובה שאפשר ולהצליח. צריך להלחיץ את החברה, ולכן אתה לא מממן אותה יותר מדי. מה שקורה כיום בחברות סטארט-אפ הוא שהן מתפזרות לכל מיני תחומים, משנות כיוון ואז נהפכות לכלום. הן נהפכות להיות חברות עצלניות ומבזבזות כספים סתם".
לנט סבור שחברות סטארט-אפ ישראליות נמכרות כיום בשוויים נמוכים מדי ומהר מדי. "יש הרבה חברות שנמכרות לפני שהן ממקסמות את הערך שאליו הן יכולות להגיע. אני לא אשקיע בחברה שלא אחוש שיש לה פוטנציאל להגיע לשווי של מיליארד דולר - אחרת זה פשוט לא מעניין אותי".
זה לא קצת יומרני או אולי חמדני לשאוף לשווי כה גבוה?
לנט: "בעיני לא".
ואיך מגיעים לזה?
לנט: "בעיני החברות הגדולות הן אותן חברות פשוטות ולא מורכבות. אלה דווקא לא חברות שהשקיעו בהן הרבה במשך השנים. אלה חברות שהשקיעו בהן לא יותר מאשר 7-10 מיליון דולר. חברות טובות נוצרות מקונצפטים פשוטים".
כיום לנט משקיע בשתי חברות סטארט-אפ ישראליות, האחת פייג'וואנס (Pageonce), שמפתחת כלי המהווה מעין עוזר אישי לאינטרנט, והשנייה וריקס (Verix), המנתחת מידע ובעיות בבסיסי נתונים באופן אוטומטי. לנט מסביר כי הוא מגדיר את עצמו כקרן השקעות קטנה. "אנחנו מיקרו-פאנד שמשקיעה כ-25 מיליון דולר בחברות ישראליות", הוא מסביר.
טרנד חדש: מיקרו-פאנד
מיקרו-פאנד הוא הטרנד החדש בהון סיכון. קרנות הון סיכון קטנות וממוקדות ששואפות לצאת לאקזיטים בהשקעות קטנות. לנט לא מהסס לסנוט בקרנות הון סיכון. "כשיש להם קרן בהיקף של 150-200 מיליון דולר, הם מחויבים להשקיע לפחות 3-4 מיליון דולר בכל עסקה. אני לא מחויב להשקיע כל כך הרבה כסף. אני לא צריך להרשים את ה-Limited Partners) LP). מרגע שחברה מוכנה למימון בהיקף גדול, אני מכיר את כל הקרנות ורבות מהן רוצות לשתף אתנו פעולה".
לנט סבור שאחת הבעיות הקשות שעומדות בפני חברות סטארט-אפ ישראליות היא הכניסה לשוק האמריקאי בצורה קלה. "המהנדסים הישראלים יודעים להקים חברות, אבל לא יודעים איך להיכנס לשוק האמריקאי בצורה נבונה, יעילה וזולה. התוצאה היא שהן מוציאות כסף רב כדי לבסס פעילות בארה"ב. אנחנו מסייעים לחברות להתבסס בצורה קלה יותר בארה"ב על ידי שיווק נכון, שכירת עובדים ומשרדים ועזרה בכל בעיה שמתעוררת".
למרות עושרו הרב, לנט מקשה מאוד על היזמים שפונים אליו לקבל מימון. "מתוך 60-70 חברות שאראה בשנה, אשקיע באחת-שתיים, אלא אם יגיע משהו נדיר", אמר לנט.
מה המתכון שלך להצלחה של סטארט-אפ?
לנט: "חברה מצליחה בזכות שלושה מרכיבים: היא חייבת לפנות לשוק גדול; היא חייבת להיות ממוקדת ולהיבנות נכון כבר מההתחלה; והיא חייבת אנשים טובים".
מדוע חברות סטארט-אפ משנות את המיקוד שלהן במשך השנים?
לנט: "לטעמי הן לא צריכות להשתנות. ואם זה קורה, אז זה נובע משתי סיבות: הראשונה, הן לא חשבו על הבעיה שהן אמורות לפתור כבר בתחילת הדרך. הם יצרו קודם כל פתרון ואז חשבו איזו בעיה הוא עשוי לפתור. שנית, הם לא היו ממוקדים כבר בתחילת הדרך. לאחר שהקמתי את אריבה לא כתבתנו שורת קוד במשך כמה חודשים כי השקעתי זמן רב, גם לאחר שקיבלנו כסף, כדי לתכנן את המוצר ולהבין באיזו טכנולוגיה נשתמש. כתוצאה מכך לקח לנו רק שישה חודשים לפתח את המוצר. התוצאה היתה שהגענו לשוק זמן רב לפני המתחרים".
אתה מולטי מיליונר. למה אתה צריך את הלחץ הזה של להשקיע בחברות סטארט-אפ ולגדל אותן?
לנט: "בשלב מסוים דווקא החלטתי לא להמשיך עוד בתחום ההיי-טק. לא עשיתי כלום למשך שנה, למדתי לשחק טניס ועסקתי בפילנתרופיה, אבל התגעגתי מאוד לתשוקה שאחזה כשהייתי בתעשיית הסטארט-אפים. בעיני צריך אומץ ותשוקה להקים חברה - צריך אש בבטן, ואני חי מאדרנלין. כבר לא בא לי להיות יזם, בצד התפעולי - אני רוצה כיום להיות האח הגדול של היזם, לעבוד וליהנות מהתשוקה שלהם.
"סיבה נוספת שאני נמצא בתעשייה הזאת היא שאני מאמין שהיי-טק יכול להיות אחד המנועים של הכלכלה הישראלית, אלא שחברות יוצאות כאן לאקזיט מוקדם מדי. בישראל קיימות מספר מוגבל של חברות השוות מיליארדי דולרים. ישראל צריכה מאות חברות של מיליארדי דולרים".
רוברט לנט: "אסור לממן סטארט אפ יותר מדי, צריך להשאיר אותו רזה וממוקד"
גיא גרימלנד
27.5.2008 / 9:18